תשובה שלמה - א קכז

בארץ ישראל לא שייך כלל משום ישוב ארץ ישראל. והדין ניתן דאפילו בארץ ישראל כל שלשים יום פטורה מן המזוזה כמו בחו"ל עכ"ל כת"ר. והנה כדברי הש"ך כתבו רבים מהאחרונים הבית הלל ובעל חוות דעת בדרך החיים ובח"א. ונראה לענ"ד דהנה לפי מה שכתבו התוס' בטעם הדבר הא דאינו נוטל בידו ויוצא בבבא מציעא (דף ק"א ע"ב) ד"ה לא יטלנה לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשניטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית עכ"ל. וכ"כ התוס' בשבת (דף כ"ב ע"א) ד"ה רב. וא"כ לפי דבריהם העיקר מה שמשייר המזוזה הוא בשביל זה שידור בבית לא בשביל בעל הבית. ולפ"ז אם הנכרי השכיר הבית ליהודי שתיכף אחרי שיצא זה מן הבית יכנס בו אותו היהודי. הלא אם יטלה אז יזיק לאותו היהודי שיבא אחריו ואם כן גם בביתו של עכו"ם אפשר דאינו רשאי ליטול המזוזה כשכבר השכיר הבית ליהודי שיכנס בהבית תיכף כשיצא זה. ובלבוש עטרת זהב בסימן רצ"א כתב וז"ל, ואם שכר הבית מעכו"ם או ששכרו לעכו"ם נוטלה ויוצא דמה לו ולסכנת העכו"ם עכ"ל. וא"כ אם כששכר ישראל וידוע שתיכף כשיצא זה יכנס בהבית. הלא אין לומר כאן מה לו ולסכנת העכו"ם דהא איכא סכנת יהודי. ומשו"ה איכא בא"י משום ישוב ארץ ישראל גם בביתו של עכו"ם. דמשום טורח מזוזה לא יצא זה מהבית. דהא אפשר דיצטרך להניח המזוזה בבית הזה. וגם אפשר שישראל אחר ימהר לשוכרו דאז ימצא מזוזה מזומנת. דהישראל ם שדר בו עכשיו לא יטלה כשישכרנה זה

וקצת יש להביא ראי' ממה שכתב בנמוקי יוסף בבבא מציעא (דף ק"א) וז"ל, ובעכו"ם נוטל לא נצרכה אלא אפילו בבית שרגיל העכו"ם להשכירו לישראלים עכ"ל. וכ"כ בשיטה מקובצת בשם הריטב"א ז"ל. משמע דרק ברגיל להשכירו לישראלים אז נוטל ויוצא. אבל אם כבר השכיר לישראל ותיכף כשיצא זה יכנס זה אז אינו נוטל. דאל"כ הי' להו לאשמעינן רבותא טפי דגם בכה"ג אינו נוטל. וכן נראה מדברי הר' יהונתן שהובא בשיטה מקובצת ב"מ (דף ק"ב) וז"ל, ובעכו"ם אם נכנס אחריו מצוה ליטלה שמא יטלנה העכו"ם וינהג בה מנהג בזיון. א"נ שמא האורח שיראה שם המזוזה יכנס שם שיהיה סבור שישראל דר שם ויהרגוהו או יעלילו עליו עלילות עכ"ל. ולפ"ז אם ישראל שכר הבית לכנס בו תיכף אין שם חשש בזיון וחשש שמא יטעה אורח. ועל כן לא יטול את המזוזה אף אם הבית של כותי

אלא דלא משמע כן מדברי הרמ"ך שהביא בשיטה מקובצת שם וז"ל, וכשהוא יוצא מן הבית אם הוא של ישראל ועתיד ישראל עכשיו לדור בו אסור לו להוציא המזוזה מן הפתח, ואם אינה של ישראל או אין ישראל עתיד ליכנס ולדור בו עכשיו אלא עכו"ם אע"פ שהוא של ישראל מותר לו להוציאה משם עכ"ל. משמע מדבריו דתרתי בעינן שיהי' הבית של ישראל וגם שישראל עתיד ליכנס ולדור בו עכשיו. אבל בחד מינייהו מותר לו להוציאה. אם כן כשהבית הוא של עכו"ם אף שישראל שכר הבית ליכנס תיכף גם כן נוטלה ויוצא

והנראה לענ"ד בזה. דהנה לפי מה שמבואר בתוס' מנחות (דף מ"ד ע"א) ד"ה טלית דחיוב מזוזה על הדר מדאורייתא. וכן הוא שיטת רש"י ז"ל בע"ז (דף כ"א ע"א) ד"ה חובת הדר הוא וב"מ (דף ק"א ע"ב) ובפסחים (דף ד' ע"ב). א"כ אף אם הבית של עכו"ם אם משכיר לישראל הרי אז עיקר חיוב מזוזה הוא על השוכר. כמו דאם היה הבית של ישראל דלא עלי' רמיא חיובא כ"א על השוכרו ממנו. ולפי זה בודאי אין נפקותא בזה. דאף אם הבית הוא של עכו"ם אם ישראל שכר ממנו לכנוס בה תיכף כשיצא זה אז ג"כ אינו נוטל המזוזה. כיון דהחיוב יהי' על ישראל להניח מזוזה בבית זה. אך אם נימא כמו דמסקי התוס' שם במנחות ובע"ז (דף כ"א) וכמו שכתב השיטה מקובצת בב"מ (דף ק"א) בשם הרא"ש והריטב"א דרק מדרבנן החיוב על השוכר אבל מדאורייתא עיקר חיובא על מי שהבית שלו. אם כן אם הבית של כותי אפשר דנוטל המזוזה ויוצא אף אם ישראל שכר ממנו ויכנס תיכף כשיצא זה. והש"ך בעצמו בסימן רפ"ו ס"ק כ"ח כתב הטעם דשוכר פטור ממזוזה שלשים יום מפני שאינו נקרא עדיין דירה. וזה דוקא אי אמרינן דשוכר חייב מדאורייתא. יעיין מש"כ על זה בתשו' רעק"א סימן ס"ו

, והנה יש להעיר בהא דיומא (דף י' ע"ב) אלא אמר אביי בשבעה דכ"ע לא פליגי דמחייבא. כי פליגי בשאר ימות השנה. רבנן סברי גזרינן שאר ימות השנה אטו שבעה. ור' יהודה סבר לא גזרינן. א"ל רבא והא סוכת החג בחג קתני. אלא אמר רבא בשאר ימות השנה כ"ע לא פליגי דפטורה כי פליגי בשבעה יע"ש ובתוס' שם. וא"כ חזינן דלמ"ד דסיכה מחויבת רק בחג ובשאר ימות השנה פטורה. ומסתמא יכול לטלה. והא א"א ליטול המזוזה מן הבית אפילו כשיוצא ממנה. ולמאי נ"מ קאמר דבשאר ימות השנה פטורה. ולכאורה אפשר לומר לפי מה שכתב בתשו' רעק"א ז"ל סימן ט' במי שיצא מדירתו לבית אתר לדור שם ויש שם מזוזה מכבר שהניח שם הדר הראשון דמחויב הוא לברך על המזוזה. דזאת לו מצוה חדשה בבית זה. וכן מי שיוצא מביתו ואח"כ כשחוזר לביתו מתחיל חיוב חדש ומברך. ולפי מה שכתב המג"א סימן י"ט ס"ק א' דאם קבע מזוזה בבית קודם שדר בו כשנכנס לדור בתוכו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לדור בבית שיש בו מזוזה יע"ש. וא"כ ה"נ נפקא מינה לענין שצריך לברך אח"כ כשיגיע התג אף שא"א ליטול משם המזוזה כל ימות השנה. אלא דכבר השיגו האחרונים על זה. והגאון רעק"א ז"ל שם בתשו' הביא בעצמו אח"כ מה שכתב בספר ברכי יוסף באו"ח סימן י"ט דלא תקנו הברכה אלא על שעת קביעת המזוזה. ומצאתי שכבר העיר מזה בספר משיב דבר סימן פ"ב. ולענ"ד נראה דהא עיקר טעמא דאינו נוטל המזוזה כשיוצא ממנה פירש"י כדי שישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה והתוספות פירשו כדי שלא יהי' ניזוקין אלה שידורו בהבית וכמש"ל. אם כן זהו דוקא במקום דירה ושבודאי ידורו שם אחר כך. אבל בסוכת החג שאינה עשויה לדירה אפשר דיכול הוא ליטול ממנה המזוזה אח"כ. כיון דמסתמא לא ידורו בה עוד. א"כ לתנייהו להנך טעמי דאסור ליטול המזוזה. וכעין זה כתב הגאון בעל שאגת אריה בספר גבורות ארי ביומא (דף י') דהך טעמא לא שייך גבי לשכת פרהדרין דהא אינה מיוחדת אלא לכה"ג בז' ימי פרישה לבד. וכל השנה לאו בת דירה היא עכ"ד. וה"נ בסוכת התג לא שייך הך טעמא משום דלאו בת דירה היא

ידידו דו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני יצ"ו: סימן מא. למע"כ שארי הה"ג מוהר"ר יעקב בלידשטיין שליט"א אבד"ק חאראשץ יצ"ו

בחולין (דף קל"ט ע"א) הני מוקדשין היכי דמי כו' אלא דאגבהה לאם ואקדשה והדרה מעיקרא איחייב לי' בשילוח מקמי דאקדשה. דתניא ר' יוחנן בן יוסף אומר הקדיש חיה ואח"כ שחטה פטור מלכסות. שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכסוי קודם שיבא לידי הקדש. ויש להבין בסוגיא זו דמאי ראי' מייתי מכסוי הדם. דנהי דהתם כבר מחויב בכסוי משום דבשעת השחיטה היתה שחיטה ראוי'. ואף דאח"כ הקדיש החיה, מ"מ מעל הדם לא פקעה מצות כסוי דהא הדם יכול הוא לכסות. אבל הכא דהקדיש העוף אפשר דשוב אינו מצווה לשלחו. כיון דגם עליו מצוה להביאו ליד גזבר. וגם הא דקאמר שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות