תשובה שלמה - א קכו

הביאה הלח"מ פרק ג' מהל' מלכים, וכתב לו שתהא כתובה לשמו ואין רשות להדיוט לקרות בו שנאמר וקרא בו הוא ולא הדיוט עד כאן. ואם כן איך ישתתף אחר עמו הא אי אפשר להשני לקרות בה בשום פעם. ולא צריכא למימר דאינו יכול לכתוב בשותפות

ונראה לענ"ד להוכיח דיוצאין מצות כתיבת ס"ת בשותפות מהא דאמרינן בבבא בתרא (דף י"ג ע"ב) א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דתנן וכתבי הקדש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו. ואמר שמואל לא שנו אלא בכרך אחד. אבל בשני כריכות חולקין. ואי ס"ד לית דינא דגוד או אגוד מאי איריא בכרך אחד אפילו בשני כריכות נמי. ופירש"י בשני כריכות כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך אחד עכ"ל ואי נימא דבשותפות אינו יוצא מצוה זו. הא סתמא קתני שם בגמרא דמשמע דאף באין לו ס"ת אחרת מיירי. ואם כן מאי קאמר אי לית דגוד או אגוד מאי איריא בכרך אחד אפילו בשני כריכות נמי. הא אמרינן לעיל גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. דאף דהתם לית דינא דגוד או אגוד. מ"מ מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין. והכא נמי אף אי לית דינא דגוד או אגוד. מ"מ כדי שיקיים אחד מהם מצות כתיבת ס"ת בע"כ יחלוקו אף אי לית דינא דגוד או אגוד. ואף להנך דס"ל דבקנה ס"ת אינו יוצא ידי מ"ע זו מ"מ הכא אפשר דבכתבו שניהם יחד דאז מצד הסברא אם יקנה אחד חלק חבירו יוצא ידי מ"ע זו. כיון דבתחילה גם הוא כתבו. אך אם יוצאים בשותפות שפיר אמרינן אי אית דגוד או אגוד דחולקין. דאף דאם יחלוקו אז אחד מהם לא יהי' יוצא מצוה זאת להנך פוסקים דסברי דאינו יוצא כשמכר מ"מ הא קאמר לי' גוד או אגוד. ואם רוצה אתה לצאת קחנה לך אתה ואני אקנה לי אחרת או אפכא. אבל אי אינן יוצאין בשותפות קשיא כנ"ל. ועכ"פ הול"ל דאין ראי' דשמואל ס"ל דאית דינא דגוד או אגוד

אלא דיש לדחות. דהתם גבי עבד אינו יכול לקיים המ"ע בשום פנים. ולכן מפני תיקון העולם כופין אותו לשחררו אף אי לית דינא דגוד או אגוד. אבל הכא נהי דאין יוצאין בשותפות מצוה זו, מ"מ יכול לומר לו כתוב לך ס"ת אחרת. דהא אפשר לקיים מצוה זו מלבד ס"ת ההיא

איברא דבספר תורת חיים בסנהדרין שם משמע דאינו יוצא בשל שותפות. דכתב דמי שכתב ס"ת ונתנו לבהכ"נ דאינו יוצא מצוה זו דהוה כמכרו ואיהו ס"ל דאם מכרו בטל מצוה זו. והא אף אם נתנו לבהכ"נ. מ"מ הא יש לו חלק בה ויוצא בשותפות. א"ו דס"ל דאינו יוצא בשל שותפות ובאמת הראי' מב"ב איננה מוכרחת. חדא דהא הטור ביו"ד סימן ע"ר ס"ל דאם קנה ס"ת אינו יוצא ידי מצוה זאת. וכן פסק הרמ"א בש"ע שם. א"כ הא אם היו שותפין לא הי' כל הס"ת שלו ואח"כ כשקנה ממנו החצי השני הא אם קנה לא יצא. אמנם כבר כתבתי די"ל דזה לא הוה כקנה דהא מתחילה כתבו שניהם. וא"כ כשקנה חלק חבירו שפיר י"ל דיוצא. אלא דהא נקט שם בגמרא כתבי הקדש סתמא. ואפשר דמיירי בשני נביאים חלוקים אבל לא בתורה. אך לדעת רש"י דנקט מלתא בתורה ונביאים ולפי מה שכתב הט"ז בסימן ע"ר דאיהו ס"ל נמי דאם קנה יצא ידי מצוה זו. ע"כ איהו ס"ל דיוצאים בשל שותפות. דאל"כ תקשה אליבי' כנ"ל

ועוד נלענ"ד ראי' דיוצאין בשל שותפות. מהא דכתב אא"ז בנו"ב קמא חיו"ד סימן ע"א גבי שבועת הגבעונים שלא היה לבני ישראל אז רק ספר אחד והשביעום בלא ספר. דהספר הא' הי' מונח בארון ואלעזר לא ידע משבועתם ע"כ גם הס"ת לא לקחו. ואפילו לפי מה דאיתא בפסיקתא בפרשת אתם נצבים הובא באור זרוע הגדול הלכות מוצאי שבת סימן פ"ט. ובמדרש רבה פרשה וילך ובמדרש תהלים מזמור צ' ובהקדמת הרמב"ם לסדר זרעים. וכן הוא במרדכי פרק ערבי פסחים דמשה כתב י"ג ספרים. ספר א' לכל שבט ושבט וא' להניח בארון. מ"מ איך יצאו כל ישראל ידי מצוה זו. אלא ודאי דיצאו בשותפות

והנה אם יוצאים בשותפות אפשר להוכיח דאם מכר אח"כ לא בטל מצוה זו. מהא דאיתא בנדרים (דף מ"ח ע"א) ואסורים בדבר של אותה העיר כו' ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים כו' ר' יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותיהן על ידיהם יע"ש. והא פשוט דבגליל היו כאלה שלא היתה ידם משגת לכתוב להם ס"ת מלבד הך דהיה להם בשותפות עם כל בני העיר. וא"כ איך כתבו חלקם לנשיא אי נימא דהמוכר ס"ת בטל מצוה זו. א"כ בזה שכתבו חלקם לנשיא בטלו המצוה. א"ו דהמוכר ס"ת ג"כ לא בטל מצוה זו ומשו"ה אף דכתבו חלקם לנשיא מ"מ לא בטלו המצוה

ושמעתי ראי' מהך דב"ב (דף נ"ב) וב"ק (דף פ"ז ע"ב) בקבל מן הקטן יעשה לו סגולה, מאי סגולה אמר רב חסדא ס"ת. ורבה בר"ה אמר דיקלא דאכל מיני' תמרא וכתב הרשב"ם דבס"ת הקרן קיים והפירות ללמוד. ולכאורה איכא למידק דהא ס"ת אפשר להיות נגנב או נאבד ומאי קרן קיים איכא ואינו דומה לדיקלא שהארץ לעולם עומדת. אבל אי נימא דאם נאבד הס"ת לא בטל מצוה זו ניחא. דהמצוה לעולם קיימת ואינה בטלה אף אם נאבד הס"ת עכ"ד. ואין בדברים אלה ממש. דהא בקטן סו"ס אין בו חיוב מצוה. ואף אם יכתבו לו ס"ת בעת קטנותו פשוט הוא דאינו יוצא ידי מצוה זו. ועוד הא גם בדקל אפשר שיקצץ או שיבש. אלא דכונת הגמרא היא דבס"ת ודקלא אינו מחסר הקרן. דאף דאית לי' פירות מ"מ אין הקרן מתחסר בזה. ולגנבה ולאבדה לא חיישינן: חיים פישל עפשטיין סימן מ. להרב הגאון מוהר"ר זאב שליט"א אבד"ק מאזייק

הנה מה שהקשה כת"ר עלה דמבואר ביו"ד סימן רפ"ו סעיף כ"ב וסעיף כ"ג השוכר בית בחו"ל כו' פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל כו' השוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה. וכתב הש"ך שם דהשוכר בית מעכו"ם דחייב במזוזה היינו לאחר שלשים יום בחו"ל ובארץ ישראל מיד כו' עכ"ל. והקשה כת"ר דהא במנחות (דף מ"ד ע"א) גבי הא דתניא התם הך דינא דהשוכר בית בחו"ל כל שלשים יום פטורה מן המזוזה מכאן ואילך חייב. אבל השוכר בית בארץ ישראל עושה מזוזה לאלתר משום ישוב ארץ ישראל. ופירש"י וז"ל משום דלאחר שקבעה שוב אינו נוטלה משם אפילו יוצא ממנה כדאמרינן בבבא מציעא (דף ק"ב ע"א) הלכך בקושי יוצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפילו יצא ממנה ישכרנה אחר מהרה כשימצאנה מזומנת במזוזה ונמצאת א"י מיושבת עכ"ל. וכ"כ הנמוקי יוסף בהלכות קטנות בהל' מזוזה והב"י והפרישה בטור יו"ד סימן רפ"ו יע"ש. וא"כ היינו דוקא בשוכר בית מישראל דאסור א את המזוזה כשיוצא ממנה. דאיכא משים ישוב ארץ ישראל. הוא דמחלקינן בין חוץ לארץ לארץ ישראל. אבל בשוכר בית מעכו"ם דמותר ליטול את המזוזה כשיוצא ממנה כדאמרינן בבבא מציעא שם ובעכו"ם נוטלה בידו ויוצא יע"ש. וכן הוא בהדיא בירושלמי סוף מגילה אשר משם הוציאו הפוסקים הך דינא דכתב המחבר שם דהשוכר בית מעכו"ם חייב במזוזה. כמבואר בב"י שם בשם הסמ"ג דהוא מדגרסינן שם בירושלמי השוכר בית מעכו"ם צריך ליתן מזוזה וכשהוא יוצא נוטל יע"ש. הרי דבשוכר בית מעכו"ם