תשובה שלמה - א קכה

תורה הראשונה שכותב ככל ההדיוטים. ולפי זה שפיר הוכיח בתורת חיים

ומה שמדייק כת"ר בהא דקאמר איתיביה אביי וכותב ס"ת שלא יתנאה בשל אחרים כו'. למה הוצרך להקדים הא דמפירש בברייתא שלא יתנאה בשל אחרים. הוה לי' למפרך בפשיטות מן המשנה דקתני וכותב לו ס"ת מלך אין הדיוט לא. לענ"ד נראה בפשיטות דהנה רבא חידש לן האי דינא דאין המצוה שיהי' לו ס"ת. רק דעיקר המצוה היא שיכתוב הוא ס"ת לעצמו. ואף שיש לו ס"ת אינו יוצא ידי מצוה זו כל זמן שלא כתב בעצמו. וא"כ ממתניתין לא תקשה דאפשר לומר דהא דקאמר וכותב לו ס"ת לשמו היינו בכדי שיהי' לו ספר תורה. וחידושא הוא דהס"ת צריך שיהי' אצלו בכל זמן כמו שמסיק שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. משא"כ הדיוט דאינו צריך שיהי' אצלו בכל עת. אבל מלשון הברייתא פריך שפיר דקאמר ובלבד שלא יתנאה בשל אחרים. א"כ עיקר חידושא דחידש לן קרא גבי מלך הוא שצריך לכתוב בעצמו. אם כן תקשה מלך אין הדיוט לא

אכן נראה לענ"ד להוכיח דהמוכר ס"ת לא בטל מצות עשה זו. מדאמרינן (מגילה דף כ"ז ע"א) איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש. מדקאמר ליקח בו חדש ולא קאמר לכתוב בדמיו חדש. נשמע מזה דמוכר ס"ת לא בטל מצוה זו. דאל"כ תקשה להנך דסוברים דאם קנה ס"ת אינו יוצא דא"כ אף אם אח"כ יקנה בזה לא יצא אם בטל מצוה זו במכירתו. ואיך ימכרנה לקנות אחרת וכולה סוגיא לא מחלק בין יש לו עוד ס"ת לאין לו עוד. ואולי י"ל דמה שכתבו ליקח חדש היינו לכתוב כדינא ואז יהי' יוצא ידי מצוה זו בכתיבת החדש. אלא שאין לשון הגמרא מורה כן. ועוד יש להביא ראי' לכאורה מהא דאמרינן שם אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה. וכתבו הפוסקים דהיינו אף אם כבר קיים מצות פו"ר. יעיין בהג"ה אשר"י מגילה פרק ד' סימן ה'. ואם כן איך יבטל המ"ע בשביל זה. ויעיין במג"א סימן קנ"ג ס"ק ט' ובאהע"ז בב"ש סימן א' ס"ק ב' דאפילו להשיא יתומות מוכרין אף דליכא גבייהו אלא שבת. ואיך יבטל הוא מ"ע בשביל דתקיים היא שבת. וזה לא מצינו דיהי' נ"מ בין יש לו הרבה ספרים לאין לו רק ס"ת אתת. א"ו דאם כבר יש לו ס"ת וקיים המצוה לא נתבטלה אף אם מכר הס"ת

ועפ"ז יש לדחות מה שכתב בספר חיי אדם דאם אין לו ספרי גמרא ופוסקים ואין ידו משגת ויבוא עי"ז לידי ביטול תורה. י"ל דלכ"ע הם קודמין לס"ת שהרי מוכרין ס"ת ללמוד תורה עכ"ל. ולפי מה שכתבתי דהמוכר ס"ת לא בטל מצוה זו. אם כן יותר טוב לכתוב ס"ת ויקיים מצוה זו ואחר כך ימכרנה ויקנה בדמיה ספרים אחרים ויוצא ידי שניהם

וראיתי בספר באר יצחק שכתב ג"כ הך ראי' דסנהדרין. וכתב עוד דמהא דמוכרין ס"ת לישא אשה לא תקשה משום דהוה מצוה רבה שפיר מוכרין ס"ת. עפ"מ שכתבו התוס' בבבא בתרא (דף י"ג) גבי שחרור עבד דכופין רבו ועושהו ב"ח משום מצוה רבה דפ"ו. והנה התוס' בשבת (דף ד' ע"א) ד"ה וכי כתבו דשאני פו"ר דמצוה רבה היא וכ"כ בתי' הרשב"א שם. אבל היכא דקיים פו"ר אולי משום שבת דהיא מדברי קבלה אפשר דאינו דוחה. ויעיין במחצית השקל או"ת סימן קנ"ג ס"ק ט'. אלא דהתוס' בפסחים (דף פ"ח) כתבו דמשום שבת הוה מצוה רבה. אלא דמה שכתב שם בשם השאלתות דס"ל דמוכרין ס"ת אף לשאר מצות. וכמש"כ בשמו התוס' בע"ז (דף י"ג) ד"ה ללמוד תורה. בפשוטו י"ל דכונת השאלתות היא דהא דמטמא בבית הפרס דרבנן הוא אף לשאר מצות עיין שם

ועוד כתב וז"ל, ולפי זה יש לדון דשפיר יוצאים ידי מצות עשה הנ"ל בכתיבת ס"ת בשותפות כמו באתרוג כו' א"כ הוא הדין בנידון דידן דג"כ שייך לומר דאנן סהדי דמקנה כל אחד לחבירו כדי לצאת מצות כתיבת ס"ת. והא דכתבו האחרונים לדחות זה משום דבעינן שתהיה הס"ת שלו בכל עת ובכל שעה. ז"א לפמש"כ להוכיח דאף במכרה אחר שכותבה דג"כ יוצא בזה כו'. וידוע שיטת רש"י במנחות (דף ל') דלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה ומצוה עביד. וכן הכריע הגר"א זצ"ל. לכן שפיר מהני לצאת אף בשותפות עכ"ל. ולפענ"ד נראה להוכיח דיוצא בס"ת של שותפות אף להנהו דסברי דאינו יוצא אם קנה. דהנה בספר שאגת אריה סימן ל"ד חקר אם הניח האב ס"ת כתובה עד פרשת האזינו והבן גמרה אם יצא מצות עשה זאת יע"ש. ולכאורה קשה דהא קיי"ל דאם הגיה בו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאילו כתבה ובודאי יצא. ובתוס' מנחות (דף ל') כתבו אם הגיה אות אלוקח קאי כו' שעתה לא חסר חבירו מצוה. דאדרבה עבירה היתה בידו כו' עכ"ל. וא"כ הנ"מ הא אביו ג"כ לא יצא בזה דהא היתה עוד חסרה. והנה בנמוקי יוסף כתב הקונה ס"ת כחוטף מצוה שאין לו שכר גדול כ"כ כמו שטרח בכתיבתו ויש מקום למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא עליו בלא טורח לא הי' עושה אותה כו' אפילו אות אחת. שהי' טעות בו ותקנו. כאילו כתבו. שיש מדת רחמים לומר כמו שתיקן זה כך אם היה מוצא טעות רבות היה מתקן אותם עכ"ל. ולפי זה ניחא. דתינח אצל כל אדם חזינן דטרח בשביל מצוה זו יש לבעל הדין לומר דאף הרבה היה טרח. וכן נמי קנה לפירש"י דיצא ידי מצוה זו דהא עכ"פ טרח. אבל ביורש הא לא טרח ולא כלום. ואף אחר כך כשהגיה הא גם מזה לא מוכח דרוצה לטרוח בשביל מצוה זאת. דהא ע"כ מוכרח הוא להגיה ולתקן. דאל"כ שוב יעבור הוא משום אל תשכן באהלך עולה ומשו"ה גומרה ולכן אינו יוצא. וא"כ שפיר חקה בספר שאגת אריה. אבל הנך שכותבים בשותפות הא קחזינן דטורחין כל מה שאפשר להם. יש באמת לומר שאף הרבה היו טורחים אם היה אפשר להם. ועל כן יוצאים בשותפות

ועפ"ז נ"ל לתרץ מה שהקשה הבית יוסף בסימן ע"ר אהא דכתב הטור וכתב א"א הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים בה. אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבהכ"נ לקרות בהם ברבים מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה כו'. וכתב הבית יוסף וז"ל, ויש לתמוה האיך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצות כתיבת ס"ת כו' וא"כ הול"ל שגם עכשיו חייבים לכתוב ס"ת וללמוד בהם כשם שהיו לומדים בדורות הראשונים כו'. לכך נ"ל שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות כו'. אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מ"ע כו' עכ"ל. וכ"כ במעדני יו"ט בהלכות קטנות הלכות ס"ת סימן א'. ופירושם דחוק בדברי הרא"ש לענ"ד. ועוד דאם כן למאי זה כתב הרא"ש ז"ל אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותה בבהכ"נ לקרות ברבים. דמשמע דאם לא הניחו בבהכ"נ אז לא היה מצוה לכתוב תורה ומשנה. ואמאי תליא הא בהך. ונראה לענ"ד דהכי מתפרשים דברי הרא"ש ז"ל. דכיון דקיי"ל דיוצאין ידי מ"ע זו בשל שותפות. א"כ האידנא שכותבים ס"ת ומניחין אותה בבהכ"נ לקרות בהם ברבים. ובודאי הכל לקחו חלק בכתיבתם. א"כ מצות כתיבת ס"ת כבר יצאו בשותפות. על כן מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב תורה ומשנה

ובעיקר קושית כת"ר בסנהדרין (דף כ"א) נראה לענ"ד לתרץ עוד. דע"כ ל"ל דשותפות איכא בין מלך להדיוט דמלך אינו יכול לכתוב בשותפות. והדיוט יכול לכתוב בשותפות. דהא לא צריך לאשמעינן דבלא זה ידעינן שפיר דמלך אינו יכול לכתוב בשותפות. דהא קיימא לן אין משתמשים באחד מכלי תשמישיו. וכמבואר ברמב"ם הל' מלכים פרק ג'. ועוד הא וקרא בו כל ימי חייו כתיב ותמיד צריך שיהי' אצלו. והא מפורש איתא בתוספתא פרק ד' דסנהדרין