תשובה שלמה - א קכג

איננו נחשב כלל לערל. וזהו מה שכתב הט"ז להסתפק רק שאם מכח שמנו נתרבה ונמשך העור למעלה. שדוקא באופן זה יש להסתפק אם הוא נחשב לערל גם מקודם. כיון שמעצמו נמשכה ערלתו אפשר לומר דהא חזינן דגם מקודם ראוי הוא להיות לו ערלה. אבל אם נמשכה ערלתו בידים אין סברא להסתפק בזה כמובן. דהא אי אפשר לומר דגם מקודם הי' ראוי להיות לו שם ערל. דהא חזינן דמה שיש לו עתה ערלה היינו מפני שהמשיכו ערלתו בידים

ומעתה לא תקשה על הט"ז דהא משכחת לה זכריו דאיתנהו בשעת אכילה וליתנהו בשעת עשיה כגון שנולד מהול ואח"כ בין עשיה לאכילה נמשכה ערלתו. דזה הי' ניחא למ"ד נולד מהול צריך הטפת דם ברית ואז אגלאי מלתא דהי' עליו חיוב מילה למפרע. א"כ הוה עכשיו מחויב מה"ת במילה. אבל למ"ד נולד מהול א"צ הטפת דם ברית ולדידי' א"א לומר דהוה עליו חיוב מילה למפרע. אם כן לדידי' אינו מחויב למול מה"ת אם נמשכה ערלתו. ולדידי' א"א לאוקמי הכי לכן לא מוקים לה הש"ס הכי

עוד כתב שם בשאגת ארי' וז"ל. ועוד נ"ל להביא ראי' לזה מהא דאמר התם בפרק הערל (דף ע"ב) א"ר הונא ד"ת משוך אוכל בתרומה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל כו' לימא כתנאי משוך ונולד כשהוא מהול כו' וקטן שעבר זמנו כו' אין נימולין אלא ביום ר' אלעזר בר' שמעון אומר בזמנו אינו נימול אלא ביום שלא בזמנו נימולין ביום ובלילה מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משוך דאורייתא ומ"ס משוך דרבנן ותסברא קטן שעבר זמנו מי איכא למ"ד דרבנן אלא דכ"ע משוך דרבנן וקטן שעבר זמנו דאורייתא והכא בהא קמיפלגי כו'. והשתא ל"ל לאוקמי משוך דהאי ברייתא במשוך דרבנן. אי ס"ד דמשוך בנולד מהול הוי מן התורה לאוקמי במשוך של תורה ובנולד מהול ואח"כ נעשה משוך כו'. א"ו ש"מ דכל כה"ג א"צ למולו מה"ת כלל. אלא דינו כשאר משוך לאחר שנימול דאינו אלא מדרבנן עכ"ל. ונראה לענ"ד לתרץ על פי מה שכתב הרשב"א בחי' שם בד"ה הא דאמרינן וז"ל. מסתברא דה"ה דהוה מצי למימר אפכא דכ"ע משוך דאורייתא אלא דלא בעי לאוקמינהו לכלהו דלא כרב הונא וניחא לי' טפי לאוקמינהו לכלהו כרב הונא כו' עכ"ל. וא"כ אי הוה מוקים לה כה"ג במשוך שנולד מהול דהוה מה"ת. מ"מ בשאר משוך לא הוה ידעינן אי כרב הונא או דלא כרב הונא. על א אוקמינהו דכ"ע במשוך דרבנן וכרב הונא. משום דניחא לי' לאוקמינהו כר"ה

ועוד נראה לענ"ד דהנה בברייתא נקיט משוך סתמא כל אימת דהוה משוך בכל גוונא הוה דינא הכי. אף שנמשכה ערלתו תיכף ביום השמיני אחר מילתו. מ"מ כיון שכבר נימול כדינא גם אם נמשכה ערלתו ביום השמיני הוה דרבנן. וא"כ אי הוה משני דמיירי במשוך שנולד מהול. א"כ מיירי נמי בכל גוונא אף שנמשכה ערלתו ביום השמיני. ובכה"ג בנולד מהול שנמשכה ערלתו ביום השמיני לא פליג ר' אלעזר בר' שמעון. דגם הוא מודה דנימול ביום כיון דמחויב למול מן התורה וביום השמיני זמני' הוא. וכן ראיתי בחי' הרש"ש שכתב דלכן נקט גר שנתגייר כשהוא מהול. דאילו לא הי' מהול לכ"ע אינו נימול אלא ביום דמילתו מכניסתו לברית יע"ש. ומכל שכן בנולד מהול שנמשכה ערלתו ביום ת' דבהא לא פליגי כלל דנימול ביום. ואם כן ליכא לאוקמי הכי. והנני ידידו הדוש"ת חיים פישל עפשטיין החופ"ק סייני יצ"ו: סימן לח בע"ה יום א' אמור תרנ"ד בפ"ק "טאווראג" יצ"ו

להמופלג מו"ה אליעזר בהרב מגירטעגאלי: מה ששאל אם עבדים יכולים לקנות עבדים ולשחררם. הנה ביבמות (דף ס"ו ע"א) איתא ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש. וע"ש בפירש"י והרשב"א. ומבואר מזה דעבד יכול לקנות עבד קנין גמור דאי לאו הכי איך יאכלו בתרומה מחמתי'. וכן פסק הרמב"ם בפרק ז' הלכה י"ח מהלכות תרומות. ובספר החינוך מצוה ר"פ כתב וז"ל, אבל אם העבד השני קנה שלישי אינו אוכל דכי יקנה הנפש קנין אמר רחמנא ולא קנין הקנין משמע דגם העבד שנקנה לעבד גם הוא יכול לקנות עבד. אלא שהעבד הזה אינו אוכל בתרומה. והנה בנזיר (דף ס"א ע"ב) תוד"ה אי הכי כתבו וז"ל, שכמו כן אין מוריש עבד א' שניתן לו על מנת שלא יהי' לרבו רשות בו שאינו קונה אותו כדפרישית ולא הם קונים זה מזה עכ"ל. וזה סותר להמבואר ביבמות דעבדים שקנו עבדים שאוכלים בתרומה. וכבר העיר מזה הגאון רעק"א בגליון הש"ס. ובשיטה מקובצת בנזיר שם הקשה על דברי התוס' דדוקא גבי עכו"ם הוא דאמרינן ולא הם קונין זה מזה ועבד יצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים דינו כישראל. ואפשר לדחוק בדברי התוספות דלכאורה שינו שם בלשונם ממה שכתבו לעיל, שכתבו ולא הם קונים זה מזה. ולא כתבו זה את זה כמו שכתבו לעיל. על כן אפשר לומר דכונתם במה שכתבו שאינו קונה אותו. היינו דאין היורש קונה אותו. ומה שכתבו ולא הם קונים זה מזה. היינו דאין היורש קונה ממנו מפני שעבד אין לו חייס ואינו מוריש לבנו וכמש"כ בדברי הגמרא בשיטה מקובצת שם. אך העבד בעצמו קונה עבד

והנה כל זה הוא לשיטת הראשונים דאפשר שיקנה העבד בלא האדון. עיין מש"כ המרדכי בפ"ק דקידושין בשם הר"ר אלחנן דאם האדון מזכה לעבדו ע"י אחר קנה העבד. ועפ"י דברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות זכי' שכתב וכן אמר לעבד ע"מ שתאכל כו' וע"מ שתצא לחירות ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון שלך לא קנה האדון עכ"ל ועיין בפירש"י ובחידושי הרשב"א והריטב"א שם ביבמות

ולפ"ז פשיטא דיכול גם לשחרר העבד שלו כיון שהוא שלו בקנין גמור. ועיין מש"כ הרשב"א בתי' בקידושין (דף כ"ג ע"ב) וז"ל שם, יש מדקדק דאדון שנתן מתנה לעבדו קנה העבד ואין האדון אוכל פירות כאשה מדאמרינן פרק חזקת הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות שהרי השוו כאן העבד והאשה. וזה אינו דבהדיא אמרינן בפרק השולח גבי הכותב נכסיו לשני עבדיו דאם אמר חצי חצי אף עצמו לא קנה. כלומר דהוא אינו משוחרר. וכיון שכן אינו יכול לשחרר את חברו שלא קנאו דאין לו יד לקבל מתנה מיד רבו כו' עכ"ל. משמע מדבריו דאם הי' יכול לקנות להעבד השני אז הי' יכול לשחררו. ויש לעיין בתי' הרשב"א בגיטין (דף מ"ב) מה שכתב בשם הרמב"ן ז"ל. אבל להסוברים דאין קנין לעבד כלל בלא רבו. ע"כ מתרצים הסוגיא דיבמות כמש"כ התוס' שם דמיירי במפקיר עבדו ע"ש

והנה הרשב"א והריטב"א ז"ל בחידושם בקידושין (דף כ"ג) כתבו וז"ל, תימא האיך אפשר לומר שאם אמר על מנת שאין לרבו רשות שיקנה רבו בע"כ של נותן והרי כפל תנאו כו' ויש מפרשים שהטעם מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה כו' יע"ש. וכתב בספר שער המלך פרק ו' מהלכות עבדים הלכה י"ב וז"ל, ותמיהא לי דהא קיי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים. ובשלמא לרבא אמר ר"ש דס"ל שע"מ שאין לבעליך רשות בו פליגי ר"מ ורבנן ניחא. דר"מ ס"ל גבי שאר כסות ועונה דאפילו בדבר שבממון תנאו בטל. אכן לר"א דס"ל דבע"מ שאין לרבך רשות בו כ"ע לא פליגי דקנה הרב. קשה טובא מאתר דקיי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשו' הביאו הרב התרומות שער ד' דהנותן מתנה לחבירו על מנת שלא ישתעבדו לבע"ח דתנאו קיים. אע"פ שמתנה על