תשובה שלמה - א קיט

שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם כו' כוס של ברכה לברך ואינו מברך. ואם כן גם באופן זה יקצרו ימיו ושנותיו של הצדוקי

ולפ"ז כיון דמדברי רש"י ז"ל אין ראי' לזה ובשלטי הגבורים כתב מפורש דמצות שכבר עשה אינו מועיל הקנין. ואף במצות שיעשה שכתב שמועיל הקנין. כבר כתבתי שלענ"ד נראה כונתו שמועיל הקנין כדי שיעשה הקונה את המצוה. אבל לא שיקנה את השכר שיהי' שייך להקונה אם המוכר יעשה את המצוה. אם כן בזה שקנה את המצות שכבר עשה אין הקנין מועיל. ולא שייך בזה לומר דלהוי מעות מתנה כמו בהמקדש אחותו. משום דאין הכל יודעים האי דינא דאין הקנין מועיל. ועיין בגיטין (דף מ"ה ע"א) תוספות ד"ה מידי

והנני ידידו הדו"ש חיים פישל החופ"ק הנ"ל. סימן לה בע"ה. יום ועש"ק נח תרס"ו רפ"ק "הראזאווא" יצ"ו. לידידי הרב הגאון מוהר"ר זאב שליט"א הרב דפיסאצנא יצ"ו

מה שכתב כת"ר לישב ע"פ דברי התוס' שכתבו בנדה (דף י"ד ע"ב) ד"ה מאי לא כו' ועי"ל מדקאמר ר' חייא אף אתה עשיתו כתם ולא קאמר אף אתה רבי ש"מ דבזקנותו הי' דהוה תלמיד חבר כדאמר בשילהי מי שמת (דף קנ"ח) בן עזאי תלמיד חבר של ר' עקיבא דאמר לי' שבאת ולא קאמר שבא מר עכ"ל. וכתב כת"ר וז"ל ועפ"ז ישבתי דברי הרמב"ם בהקדמתו שכתב שם ששמואל קבל מר' חנינא בר חמא וכתב הראב"ד וג"ז לא הי' אלא מלוי. אך בברכות (דף י"ח ע"ב) בעובדא דשמואל הלך בבית הקברות וראה את לוי א"ל מ"ט יתבת אבראי פירש"י שלוי חבירו של שמואל הי' ע"ש. וכ"נ מדקאמר יתבת ולא קאמר יתיב מר וכ"ש שלוי כבר נפטר וע"כ שלא הי' רבו עכ"ל. הנה שם בברכות יש שגורסין בדברי רש"י חזיה שמואל ללוי הכירו שהי' יושב כו'. אך בפסחים (דף ק"ג ע"א) מבואר רב ושמואל ולוי חברים הם ע"ש בפירשב"ם ובתוס' ד"ה רבה. ובאמת מצינו כמה פעמים שאמר שמואל משמי' דלוי ובמנחות (דף ל"ח ע"ב) א"ל לוי לשמואל אריוך לא תיתיב אכרעך עד דמפרשת לי להא מלתא. ובנזיר (דף כ"ד ע"ב) כתבו התוס' פירושא דהאי מלתא וז"ל אלא עמוד על כרעיך על רגליך כו' עכ"ל. וזהו בזיון גדול לומר כן לחבר כמבואר בברכות (דף כ"ד ע"ב) עמוד על רגליך ויעידו בך. מזה משמע דשמואל הי' תלמידו של לוי. ואולי הי' לו תלמיד חבר ואז יכול לומר לו אתה כמש"כ התוס' בנדה וכ"כ הב"ח ביו"ד סימן רמ"ב. ולענ"ד נראה דאף שנראה שלוי הי' גם רבו של שמואל ולבסוף גם חבירו. אך מצינו ג"כ ששמואל אמר משמי' דר' חנינא: ושפיר קאמר הרמב"ם דשמואל קבל מר' חנינא שהי' הראש ישיבה אחר ר' אפס. ולוי לא הי' שם ראש ישיבה. והרמב"ם שם חשיב הנך דקבלו איש מאיש היינו ממי שהי' הראש ישיבה מקודם. ובזה ניחא ג"כ מה שכתב שם הרמב"ם וכן רב קבל מר' ינאי. וכתב הראב"ד זה לא הי' ולא נברא. והכ"מ כתב וז"ל ומ"מ יש לתמוה למה לא כתב רבינו שרב למד מר' חייא כו' עכ"ל. ולפי מה שכתבתי ניחא דכיון דהרמב"ם נקט רק שקבלו ממי שהי' הראש ישיבה לפניהם ור' חייא הא לא הי' ראש ישיבה כדאיתא בכתובות (דף ק"ג ע"ב). ור' ינאי הי' ראש ישיבה כדאשכחן כמה פעמים דבי ר' ינאי. וזהו פירוש תלמידיו כמו שפירש רש"י בחולין (דף ס"ו ע"א) ד"ה תנא דבי רב. ובירושלמי דמאי פרק ז' הל"א איתא דר' חייא אמר לי' לר' ינאי עתיד את להנהיג שררה על ישראל. וע"כ התקיים בו כדאיתא בכתובות (דף ק"ג ע"ב) כיון דאמר כו' לא סגי דלא מלך דכתיב בהו בצדיקים ותגזר אומר ויקם לך

ומש"כ כת"ר בהא דאמרינן בנדה (דף י"ד ע"א) בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רבי אומר טמאה משום נדה ור' חייא אמר טמאה משום כתם ושם (בע"ב) פלוגתא דרבי ור' יוסי בזה. והרמב"ם בפרק ד' מהל' איסורי ביאה הלכה י"ט פסק כרבי וכתב הרב המגיד משום דהלכה כרבי מחבירו. ותמה הכסף משנה על זה דהא ר' יוסי לא הי' חבירו דרבי ע"ש. ונראה פשוט דכונת המ"מ על ר' חייא שהי' בזקנותו חבירו של רבי מדחשיב לפלוג עלי' דרבי. ואפילו הכי הלכתא כרבי דלא עדיף משאר חברים דהלכתא כרבי עכ"ל כת"ר. וזה אינו נראה כלל. דהא גם ר' יוסי פליג התם עלי' דרבי וס"ל דטהורה. ואף אם נאמר כמו שכתבו רבים מהראשונים דר' יוסי מטמא גם כן משום כתם. מ"מ הרמב"ם דפסק דמטמא משום נדה ואם כן פסק כרבי ולא כר' יוסי ואיך יאמר הרב המגיד שהלכה כרבי מחבירו על ר' חייא והא גם ר' יוסי פליג עלי' בהא ואם כן הוה מחביריו ומכ"ש אם נאמר דהרמב"ם מפרש כהנך דמפרשי דר' יוסי מטהר לגמרי. וא"כ ג"כ תרוייהו ס"ל דעכ"פ אינו מטמא משום נדה ואיך פסק הרמב"ם כרבי ולא מחבריו. אלא דהעיקר הוא דאף דר' חייא הי' תלמיד חבר של רבי וחשיב לפלוג עלי'. מ"מ אינו חבירו ממש דיהא נחשב מחבריו אך רבי לר' יוסי לא הי' אח"כ תלמיד חבר כ"א חבר ממש. וכמו שכתבו התוס' שם בנדה (דף י"ד ע"ב) דאח"כ נתחכם רבי יותר. אם כן מחוורתא כמ"ש הכ"מ דר' יוסי הי' חבירו של רבי. ידידו הדוש"ת חיים פישל החופ"ק הנ"ל: סימן לו. בע"ה יום א' ער"ח תמוז תרס"ד לפ"ק "הראזאנוא' יצ"ו

למע"כ הרב כו' מוהר"ר יהושע מילאשעווסקי הרב דק' הרעסק יצ"ו

מה שחקר אם עכו"ם יכול למול את עצמו לשם גירות אף דאמרינן בע"ז (דף כ"ז ע"א) דהמל ימול. מ"מ כיון דבאותה מילה נעשה מל אולי אמרינן דמילתו וגרותו באין כאחד כדאמרינן בעלמא בגיטין ע"ז: גטה וידה באין כאחד

הנה מהך דע"ז (דף י' ע"ב) גבי קטיעה בר שלום דנפל על רישא דערלתי' וקטלי'. אין ראי' דהתם אפשר דערל תו לא מיקרי. אבל מ"מ נימול כדינא לא הוה. ונ"מ להא דאמרינן במדרש דאברהם אבינו עומד על פתח גן עדן וכמש"כ המהרש"א בחידושי אגדות. ומהך דקידושין (דף ס"ב ע"ב) דקאמר דכיון דגר צריך שלשה מי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא. ואי נימא דאין הגר יכול למול א"ע א"כ אף אי לא הי' צריך שלשה הול"ל מי יימר דמזדקק אחר למולו. אלא דאין כאן הוכחה. דהאמת קאמר כיון דבעי ג' מי, יימר דמזדקקי לי' שלשה. אבל אם הי' צריך רק אחד דלמא אין כל כך קושיא מי יימר דמזדקק לי' חד למולו דחד ימצא שיזדקק לו והנה לכאורה כיון דבמילה צריך מומחה לימול כדאמרינן בע"ז (דף כ"ו ע"ב) עיר שאין בה רופא ישראל כו' ימול כותי כו' וא"כ אדרבא מי יימר דמזדקק לי' מומחה היודע למול דהא על מומחה אפשר יותר לומר מי יימר דמזדקק לי' ושלשה מצויים יותר שיזדקקו לו וכדאמרינן בשבת (דף מ"ו ע"ב) מי יימר דמזדקק לי' חכם. התם אי לא מזדקק לי' חכם סגיא לי' בג' הדיוטות, אלא דכבר כתבו התוס' שם דאף דבטבילה