תשובה שלמה - א קיח

נחית להקנות לו הכל. ואם יבא לעולם יבא ויקנה. ואם לא יבא אז אין לו מה לקנות. אבל לפי ראיית אא"ז גם הכא מוכרח לומר כן. דז"ל והנה הבע"ת בשער מ"ג חלק ד' הביא תוספתא וז"ל הנותן מתנה לחבירו ממה שקנה וממה שיקנה לא זכה במה שיקנה כדאיתא בתוספתא כו'. הרי שבזה שיקנה לא זכה אבל במה שקנה זכה. ואיך פסק המרדכי בשם הי"א שם שאם הקנה מטבע עם מטלטלין שלא זכה אף המטלטלין. אלא ודאי שאני בהקנה מה שקנה ומה שיקנה שגם להמקנה עצמו אינו ברור שבודאי יוסיף עוד רכוש ונכסים ולכך אי אפשר לומר שתלאן זה בזה בקפידא וכנ"ל עכ"ל. וא"כ תקשה נמי דהא קא חזינן בתוספתא דקנה רק מה שקנה כבר אבל לא מה שיקנה. ואיך פסק המרדכי בשם י"א דקנה הכל. א"ו דהתם אינו ברור שיקנה עוד ומשו"ה לא נחית להקנות לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוה עבידי דאתי נחית לקנינא ומקנה לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוי לא עביד דאתי לא נחית להקנות לו

ומעתה סרו תלונות הגאון בעל שער המלך דהתם נמי מי יאמר דיקנה עוד נכסים. ולכן אי אפשר להקנות לו אף עם הדבר שבא לעולם. ודברי הי"א דוקא דעבידי דאתו. והנה התוס' שם (בדף קכ"ז ע"ב) בד"ה בנכסים ז"ל הכי נמי הו"מ לשנוי בנכסים דלא עבידי דאתו אלא חדא מתרי טעמי נקט עכ"ל. ולפי זה הא דקאמר בנכסים שנפלו לאחר מכאן ע"כ דהוו עבידי דאתו ובזה גם לרבנן מצי להקנות לו ביחד עם הדבר שבא לעולם. אלא מאן יימר לן דהי"א לא יסבור כהאי תירוצא בתוס' ב"ב (דף ע"ט) דהיכא דליכא אלא חד מי יימר חשיב עבידי דאתו. וא"כ בנכסים שיפלו לו לאחר מכאן לר"מ הוי עבידי דאתו ומ"מ אפשר דלא יבואו

ואפשר לומר דכאן גרע יותר מנידון הי"א שבמרדכי דס"ל דדבר שבא לעולם ביחד עם דבר שלא בא לעולם דקני. דהתם הבא לעולם הוא בודאי ישנו בעולם והקנין חל עליו בודאי. אבל כאן אין הדבר ברור דהבא לעולם עצמו ישנו בעולם. דמי יודע אם יש לו כלל מצות כאלה שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה

ועלה דהקשה בספר שער המלך מהא דב"ב (דף קכ"ד) אין הבכור נוטל פי שנים בשבח כו'. ופירש רשב"ם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' הא מתנה גופה כל כה"ג דבכור דמקנה לו דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה עכ"ל. תמוה לי דהא התם מיירי בשבח ששבחו לאחר מיתה. וא"כ לו יהא נמי דדבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם קנה. מ"מ לא עדיף מדבר שלא בא לעולם לר"מ דקנה. ומ"מ לאחר מיחה גם כן לא קנה. ומי נותן לו יפוי כח להקנות כיון דאז לא נחשב שלו. וכמבואר ברש"י קידושין (דף ע"ח ע"ב) וברשב"ם ב"ב (דף קכ"ז ע"ב). וז"ל השיטה מקובצת ב"ב (דף קמ"א) מהא שמעינן דלר"מ מוכר פירות דקל ולא באו לעולם עד שמח לא קנה. ומסתברא ה"ה למזכה למי שלא בא לעולם. והא דתנן אם ילדה אשתו זכר נותן מנה ואתיא לאוקמי כר"מ ההיא בשילדה כבר קודם שמת האב עכ"ל. ועוד דאל"כ תקשה אמה דקאמר שם דתניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם. רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים כו'. מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קריי' רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידי' אף חלק בכורה עד דמטיא לידי'. ורבי אומר אמר קרא פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא מטיא לידי' אף חלק בכור אע"ג דלא מטיא לידי'. ומשמע דאי לאו דפי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט לרבי והוה גמרינן דמתנה קריי' רחמנא גם לרבי הוה אמרינן עד דמטיא לידי'. ואמאי והא רבי ס"ל ביבמות (דף צ"ב) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואם כן אמאי צריך להך פי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט. הא אף אי מתנה קריי' רחמנא הא לדידי' אף מתנה כל כה"ג לרבי אע"ג דלא מטיא לידי'. אלא ודאי דהכא שאני. דהכא דמיירי לאחר מיתה ובהא אף למאן דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מ"מ בהך דאינו בא אלא לאחר מיתה לכ"ע אינו מקנה. ולכן צריך לי' לרבי למילף מהך דפי שנים דמקיש חלק בכור לחלק פשוט

והנה מפרש"י בחולין (דף פ"ז) משמע דגם מצות שכבר עשה יכולים לקנות. שרש"י פירש בד"ה ארבעים זהובים שכר ארבע ברכות שענה אחריהם אמן. משמע שכבר ענה שאל"כ היל"ל שיענה אחריהם אמן. ובהא ליכא למימר מה שחלקתי לעיל. דהכא הצדוקי בעצמו ענה אמן א"כ משמע מזה שיכולים לקנות אף מצות שכבר עשה. וזהו דלא כמו שחילק בשלטי הגבורים שמצוח שכבר עשה אין יכולים ליקח רק מצות שיעשה יכולים ליקח

והנראה לענ"ד לומר בדעת רש"י בזה דאין מזה ראי' למה שכתבתי. דהנה בספר מעדני"ט כתב לא יכולתי לעמוד על דבריו במאי דתלה בעניית אמן עכ"ל. והנלענ"ד דהנה רבי ע"כ לא רצה לתת להצדוקי שהוא יברך אף שהוא הי' אורח. מטעם דאין עונין אמן אחר ברכת האפיקורסין. ולדעת הכ"מ בפ"א מהל' ברכות יהב"ח באו"ח סימן רט"ו היינו אפילו ששמע כל הברכה. ולכן בודאי לא הניחו רבי לברך ושרבי יענה אחריו אמן. וזהו שכתב שכר ד' ברכות שעונה אחריהם אמן. היינו דבשביל עניית האמן שהי' רבי צריך לענות אחרי הברכות לכן קנה ממנו הברכות כדי שלא יצטרך לענות אחריו אמן. ואף שמשמע מדברי רש"י ז"ל בברכות (דף נ"א ע"ב) דהיכי ששומע כל הברכה יכול הוא לענות אמן. אפשר דס"ל דאח"כ גזרו על הכותים וכמבואר באחרונים. וכש"כ על הצדוקים דאמרינן בשבת (דף קט"ז ע"א) ספרי הצדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה כו' שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהם כו' שהללו מכירין וכופרין כו'. ואם כן אף ששמע כל הברכה אינו רשאי לענות אמן. כמו התם שאף שרואה כל הספר שנכתב כתיקונו בלא שינוי. מ"מ כיון שידעינן שמכירין וכופרין ואביקו בע"ז טפי שורפין את ספריהם. וכמו כן בברכותיהם אף ששמע כל הברכה אין עונים אמן. ואין לחלק בזה דהתם בספר אם כונתו היתה לע"ז בעת הכתיבה אם כן צריכין לשורפו אף שנכתב כהוגן משא"כ בברכה שעונה אמן רק על מה ששומע לא על מה שמכוין המברך. הא ל"ל. דהכא נמי עונה אמן גם על כונת המברך כמובן. ולכן כיון דאביקו בע"ז טפי אין עונין אמן אחר ברכותיהם אף ששמע כל הברכה

וכן נמי נ"ל דהא דא"ל רבי לצדוקי כוס של ברכה אתה שוחה. היינו לא ששאל לו אם הוא יברך. שבאמת לא הי' לו לשאול אם יברך או לא. דבשום אופן לא הניחו לו לברך וכ"כ הש"ך בחו"מ סימן שפ"ב סק"ד בד"ה בספר מעד"מ יע"ש. אלא שרבי לא רצה ליתן לו גם לשתות מכוס של ברכה וכמבואר באו"ח סימן קס"ז בט"ז ס"ק י"ת בשם הריקנטי ובמג"א ס"ק מ"ב בשם אבודרהם שאין להאכיל מפרוסת הבציעה לכותי או לבהמה. וכן נמי בכוס של ברכה הואיל ואתעביד בי' מצוה לא רצה רבי ליתן להצדוקי לשתות

ואליבא דהנך דמפרשים כוס של ברכה אתה שותה היינו שנתנו לו לברך. עלה בדעתי לומר בזה. דהנה מצינו הרבה פעמים שהתפללו על מיתת הצדוקים עיין ברכות (דף י' ע"א) בעובדא דר' מאיר וכן (בדף ז') בעובדא דריב"ל ומשו"ה נמי הכא כשבא הצדוקי לפני רבי להגיד לו הבשורה הי' רוצה רבי להפטר ממנו ממ"נ. דרבי התחכם לתת לו הכוס של ברכה לברך וגם לתת לו ארבעים זהובים אם לא יברך. וא"כ ממ"נ אם לא יקח הכסף אך יהדר לברך א"כ הוא פורש ממינות וכל הפורש ממינות מיית כדאמרינן בע"ז (דף י"ז). ואם לאידך גיסא שבשביל חמדת הממון יפרוש ולא יברך. הא אמרינן בברכות (דף נ"ה ע"א) ואמר רב יהודה