תשובה שלמה - א קיז

שמעון בלא תמיכת עזרי' לא הי' יכול ללמוד. לכן יגיע שכר הלימוד גם לעזרי' ואין זה נוטל משכר זה כלום. אבל אם יכול למכור מצותיו אין ראי' משם. אלא דלכאורה יש להביא ראי' משם איפכא דאמרינן שם הלל ושכנא כו' אמר לי' תא ונפלוג יצאה ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' משמע דאינם יכולים לחלוק. ואולי אפשר דיכולים היו לחלוק אך דלא התרצה הלל. וכונת הכתוב הוא שבוז יבוזו לו שלא ישמעו לדבריו ויתעבו כספו ולא יחפצו לחלוק עמדו אף דאם יחפצו אפשר לחלוק. אי נמי התם בתלמוד תורה משתעי ותלמוד תורה שאני יע"ש בסוגיא. אבל מצות אפשר דיכולים ליקח. ויעוין במג"א או"ח סימן ש"ו ס"ק ט"ו

ומה שכתב כת"ר שצדוקי אין לו חלק בעלמא. דאתי ורק הקב"ה נותן לו חלקוו בעוה"ז ולכן יכול ליקח צצדוקי משא"כ בישראל. דבר זה לא נהירא לי. דהא כשיקנה הוא המצות מהצדוקי אם הוא אינו צדוקי בודאי יקבל שכרו לעוה"ב א"כ לגבי דידי' סו"ס הוא דבר שלא בא לעולם. ועוד הא המצות שעדיין לא עשה וגם השכר שלא קבל עוד הוא דבר שלא בא עוד לעולם. ועוד אטו מי שאינו צדוקי אינו מקבל שכר מצוה בהאי עלמא. ועיין קידושין (דף ל"ט). ואף דאי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. מ"מ הא איכא המצות שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז. ולפי סברא זו אלו הפירות שאוכל בעוה"ז יכול לקנות. וכיון שכן יהא תלוי במחלוקת הפוסקים במרדכי פרק מי שמת גבי קני את וחמור והובאו הדברים בחו"מ סימן ר"ג סעיף י' ברמ"א. ועיין בסימן ר"ט סעיף ד' ברמ"א. וכן גם בשלטי הגבורים מביא ראי' מהך דרבי ואינו מחלק בין צדוקי לישראל

שוב ראיתי למורי הגאון הנצי"ב ז"ל בספר שו"ת משיב דבר ח"ג סימן י"ד שחקר ג"כ בכה"ג וכתב וז"ל. אבל באמת אין בזה הקנין שום חלות ושעבוד כלל כו' שהרי הוא דבר שלא בא לעולם ואפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אין הקנין חל אלא לאתר שבא לעולם כדאיתא בב"מ (דף ס"י) המוכר פירות דקל לחברו אמר רב הונא עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו משבא לעולם אין יכול לחזור דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר שיהי' המכר חל משבא לעולם. וכאן אפילו לא חזר עד מותו ואח"כ חל חלקו בעוה"ב שוב אין המכר חל לאחר מיתה כדאיתא בבבא בתרא (דף קל"ה) שאין מכר ומתנה לאחר מיתה. כדפירש רשב"ם בד"ה ואיזו היא כו' שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה ואחר מיתה האיך יכול אדם ליתן אחר שמת ונקבר עכ"ל. ולענ"ד הי' נראה דתיכף כשאדם עושה מצוה שכרו כבר נקנה לו והרי הוא מוכן ומזומן לו. ואין זה כשכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף. דהא חזינן דמצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ששכרן משתלם תיכף כל מצוה ומצוה לאחר עשייתה. וכן מורה הלשון בפאה פרק א' מ"א ושבת (דף קכ"ז ע"א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. שאינו אומר שהקרן משתלם לעוה"ב אלא שקיים. היינו שכבר הוא שלו ומונח ומזומן לו לעוה"ב. וא"כ אפשר דהמכר חל לאחר עשיית המצוה אף כשהוא בחיים אם לא חזר בו קודם עשיית המצוה. ואף לר' יעקב דס"ל בקידושין (דף ל"ט) דשכר מצות בהאי עלמא ליכא. ומשמע דאין שום שייכות זכי' בשכר מצות בעוד האדם בחיים. וכן מורה לכאורה לשון הרמב"ם בפרק ט' ה"א מהל' תשובה דהשכר היא חיי העולם הבא. א"כ בזה אין שום שייכות זכי' בחיי האדם. אעפ"כ הא הפירות שאדם אוכל בעוה"ז זוכה הוא בעוה"ז. וכן כתב שם הרמב"ם וז"ל ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן כו' אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצות כו' עכ"ל. וא"כ הם חלק מהשכר לא כל השכר. אבל עכ"פ בחלק מהשכר יש לו לאדם זכי' בעוה"ז. והוה לפ"ז דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם דהוה מחלוקת הפוסקים וכמש"ל. ואף דעכשיו בשעת הקנין כל השכר הוא דבר שלא בא לעולם. אך כשבא לעולם השכר שמקבל בעוה"ז ואינו חוזר בו הרי נגמר קנינו ועכשיו הוא דבר שבא לעולם ונקנה עמדו גם כן השכר שלא בא לעולם

אכן באמת כאן ליכא למימר דיקנה הדבר שלא בא לעולם ביחד עם הבא לעולם. דבספר שער המלך הלכות מכירה פרק כ"ב הל"ה כתב דאף לדעת הי"א דקנה הכל אינו אלא דוקא במקנה מעות ומטלטלין כיון דשייך בהו קנין בהגבהה או במשיכה. משו"ה אמרינן נמי דחל עליו הקנין בחליפין מטעם מיגו. מה שאין כן בדבר שלא בא לעולם דלא שייך בהו קנין כלל. וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סימן ר"ג ס"ק י"ט

והנה רבים מהאחרונים נקטו בזה לעיקר דאף אי מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם ג"כ קנה להאי י"א. ומה שהקשה על זה בספר שער המלך שם מהך דב"ב (דף קכ"ז) דקאמר לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' אמאי לא פריך לרבנן נמי דיהא נאמן לומר זה בני בכור במיגו דאי בעי מקנה לי' דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם. והנה זה לא קשה בפשיטות דהא איצטריך להיכי דאין לו עתה נכסים בכדי שיקנה עמהם הנכסים שלא באו עוד לעולם. ומה שכתב בשער המלך שזה הוא דוחק אינו נראה כלל. דאטו הוא דחוק יותר ממה דאוקי אליבא דר' מאיר בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. אלא דהקשה נמי מדף קכ"ד תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם רבי אומר בכור נוטל פי שנים בשבח כו' מ"ט דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מחנה קריי' רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' כו' ופי' רשב"ם עד דמטי לידי' כו' ונותן אינו יכול ליתן לאחרים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשתא אם איתא דכל היכא דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה. א"כ הן לו יהי' דמתנה קריי' רחמנא הא מתנה גופא כל כה"ג דבכור דמקנה לו דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה וצ"ע עכ"ל

והנראה לפענ"ד לתרץ ע"פ מה שכתב אא"ז בספר נודע ביהודה מה"ק חלק חו"מ סימן כ"ו וז"ל. דהרי טעמא דרב המנונא שאמר בב"ב (דף קמ"ג) דאם אמר קני את וחמור לא אמר כלום פירש רשב"ם כיון דבקנין אחד שיתף לשניהם לא הי' דעתו להקנות זה בלא זה כו' דימה המרדכי כו' י"א דלא קנה והיינו כרב המנונא כו' דהיינו שהקנה לו דבר שלא בא לעולם אבל עביד דאתי כגון פירות דקל. לכך אנו אומרים ג"כ אולי לא כיון להקנות גם מה שיש לו אם לא שיקנה גם הפירות דקל. אבל במקנה רכוש שיש לו והקנה לו כל מה שיהי' לו בשעת מותו אפילו מזכיר בפירוש שמקנה לו גם כל הרכוש אשר ירכוש עוד עד יום מותו. בזה ודאי אף שלא קנה הנכסים אשר רכש אח"כ. אבל הנכסים שהיו בשעת קנין קנה. דכאן ל"ל שלא רצה להקנות הנכסים שיש לו עתה אם לא יקנה גם הנכסים שיבואו אח"כ. דהרי אף אם הי' מועיל הקנין לדבר שלא בא לעולם. מ"מ אטו ידע בודאי שיתופסו לו נכסים אח"כ. אולי לא ירויח כלום או אולי ימות לשעתו. א"כ אף לפי דעתו שיש לזה קנין. מ"מ אינו ודאי אצלו שיבואו. וא"כ בודאי לא קפיד לתלות זה בזה. ולכן בודאי קנה נכסים שהיו בעין עכ"ל. ומעתה אף אנו נאמר דלי"א דקנה הכל. נמי אינו אלא היכא דעבידי דאתי דע"כ יהי' בעולם. וא"כ כי היכא דהקנה לו הדבר שבא לעולם גם כן הקנה לו הדבר שלא בא לעולם. אבל אם הדבר שלא בא לעולם אפשר דלא יבוא כלל. בזה לא נחית להקנות לו הדבר שלא בא לעולם כי אם הדבר שבא לעולם לחוד

והנה אם כי יש לחלק דלא דמי לדברי אא"ז, דהתם כיון דאם לא יבוא לעולם כלל ע"כ הקנה לו הדבר שבא לעולם לחוד. וא"כ אמרינן נמי דהאינו בא לעולם אינו מעכב מקנינו מלקנות הדבר שבא לעולם. אבל הכא להי"א דקנה הכל