תשובה שלמה - א קיב

ומשני רב אשי דלא שוו כולהו כו' וא"כ משמע דלר' יוחנן דאית לי' דאין ברירה אע"ג דשוו כולהו נמי אסורים. ורבינו פסק כאן כר' יוחנן איך פסק בפרק ד' מאיסורי מזבח שני שותפין שחלקו זה לקח עשרה טלאים וזה לקח תשעה וכלב אחד שעם הכלב מותרין. אבל העשרה שכנגדו אם יש אחד מהם דמו כדמי הכלב או יתר על דמי הכלב מוציאו מן העשרה כנגד הכלב ויהי' מחירו ושאר מותרין. ואם כל אחד וא זד מהם דמיו פחותין מדמי הכלב הרי העשרה כולם אסורים וקשה הא לר"י דאין ברירה כולן אסורים על כל פנים וצ"ע עכ"ל. ועיין בספר שער המלך פרק ד' מהל' גירושין שהאריך בזה. ואפשר לומר דהרמב"ם ס"ל כסברת הרמ"ר בתוספות תמורה שהבאתי לעיל. ועוד עדיפא מני' דלדידי' אם התערובות היתה בהיתר ואח"כ נתהוה האיסור. זה אין צריך כלל לברירה. וכמש"כ לעיל בהסברו דכיון דע"כ עומד להסיר האיסור. א"כ כונתו היתה שיאסר רק אז כשיבררנו. ומש"ה כשבירר הכלב אמרינן דעכשיו הוה מחיר כלב ונאסר. וכל זמן שלא ביררו אין כאן עוד מחיר כלב דעדיין אין כאן חלוקה מבוררת. וכמדומה שכבר ראיתי שמתרצים כן דברי הרמב"ם. ואף דהתם אפשר לומר דאינו עומד כלל לברור האיסור. דאפשר דחלקו ולא יבררו מעולם איזהו נגד הכלב. מ"מ אמרינן דמסתמא לא יעשה כל הטלאים מחיר כלב. ומסתמא יברר איזהו שכנגד הכלב. ומכל שכן הכא דהרביעית קדש עומד ע"כ להנטל מן החבית. דאמרינן דהקדיש רק אז כשיתברר איזהו הרביעית קדש. ויש בזה אריכות דברים אך אי אפשר עתה להאריך. ידידו דו"ש חיים פישל החוב"ק הראזאווא יצ"ו: סימן לב

לידידי הרב כו' מוהר"ר יואל דוד שליט"א

מה שכתב בשם הרב דעירו נ"י דאם מתירים הנדר על ידי פתח צריך שהפתח כבר יתקיים בפועל ממש. והביא ראי' מדברי הר"ן בנדרים (דף כ"א ע"ב) ד"ה אילו הי' עשרה בני אדם כו' לפי שענין זה דאילו הי' עשרה בני אדם גרע מפתח ועדיף מחרטה. גרע מפתח משום דלא הי' עכשיו עשרה בני אדם שיפייסוהו דנימא פתח מעליא הוי שאילו הי' יודע כן לא הי' נודר עכ"ל. והבין שכונת הר"ף היא שמשו"ה לא הוי פתח מפני שלא נתקיים עוד בפועל. וכל שלא נתקיים בפועל אינו פתח

ולכאורה מהתם גופא יש להביא ראי' איפכא מהא דכתב שם הרא"ש בפירושו (בדף כ"א) וז"ל קסבר אין פותחין בחרטה מדהוצרך למצוא לו פתח זה. הרי דלהרא"ש הוה פתח הא דאילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך אף שלכאורה משמע דעדיין לא פייסוהו בפועל. אלא דמהריטב"א בפי' על הלכות נדרים להרמב"ן ז"ל כתב שאותם עשרה בנ"א פייסוהו עכשיו. וכן מדברי הרא"ש בעצמו שכתב אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך כו' כלומר שמפייסין אותך עתה עכ"ל משמע שעכשיו מפייסין אותו העשרה בני אדם. וכן כתב הבית יוסף בטויו"ד סימן רכ"ט. ומ"מ אי אפשר לומר דכונתם הוא דלכך מפרשים דאותם עשרה בנ"א פייסוהו עכשיו משום דפתח צריך להתקיים בפועל. דהא הרא"ש גופי' בתשובותיו כלל ח' סימן ב' כתב דמי שנשבע שלא למכור כלום משלו כדי לפרוע לבעל חובו ושוב נשבע לבעל חובו שיפרע לו עד זמן פלוני ועתה הגיע הזמן והוא טוען מעות אין לי לפרע לך וכבר נשבעתי שלא אמכור משלי כלום כדי לפרוע לך. הרי שתי שבועות הללו מכחישות זו את זו כו'. כך בנדון זה לא ימכור כדי לקיים שבועתו ראשונה ונמצאת השני' שבועת שוא וחייב עלי' מכת מרדות אם מתוך המלקות יתחרט וימצא פתת לשבועתו ראשונה יתירוה לו וימכור ויפרע ויקיים שבועה ב'. ואין זה פותחין בנולד כי הדבר ידוע הנשבע שמכין אותו מכת מרדות עכ"ד. וא"כ אף שלא נתקיים עוד פתחו. מ"מ כתב דמתירין לו בשביל פתח זה

ומצד הסברא ג"כ אי אפשר לומר כדבריו. דבשלמא אם היינו מצריכין שיהי' הדבר בעולם בפועל בשעה שנדר אם כן אמרינן אילו הי' יודע שהדבר הוא כך לא הי' נודר. אבל כיון שבשעה שנדר לא הי' הדבר בעולם רק הי' שכיח שיהי' אח"כ. מאי איכפת לן מתי יהי' בפועל אם בשעה שמתירין לו או אח"כ. כיון שהעיקר הוא בשעה שנדר ואז סוף סוף לא הי' בעולם. ומאי טעמא נצטרך שיהי' כבר בעולם בעת שמתירין לו. אם סו"ס שכיח הוא שיהי' מאי איכפת לן אם יהי' למחר או ליומא אוחרא

אלא דכונתם היא פשוטה. דהא אם לא פייסוהו עכשיו עשרה בני אדם דלמא לא יפייסוהו לעולם ואין כאן פתח כלל. אבל אילו הדבר ברור שיפייסוהו אז אפילו לא פייסוהו עוד ג"כ הוה פתח. אך דעיקר הפתח צריך הוא להיות בשעת הנדר ואם נתהוה אח"כ הרי הוא נולד. אלא דלהרא"ש וסייעתו אין זה נולד כיון שמצוי שיקפידו קרוביו ואוהביו של אדם על מה שנדר. ואם אינם מפייסין אותו הרי חזינן דלא איכפת להו. ומשו"ה כתב הר"ן לשיטתו דלא פייסוהו עכשיו עשרה בנ"א דאין זה פתח. דמאן יימר דיפייסוהו כלל. אלא חרטה טובה היא דהא קאמר שאילו היו מפייסין אותו באותה שעה לא הי' נודר. ועיין בחי' הרשב"א ובשיטה מקובצת שם ומפורשים הדברים בב"ח יו"ד סימן רכ"ט ד"ה ומ"ש וז"ל ופי' הרא"ש שיפייסוך כלומר שמפייסין אותך עתה. וכך הם דברי רבינו שכתב ומפצירין כו' אבל אי לא הפצירו בו עכשיו שישאל על נדרו אין מקום לפתח זה לומר לו אילו הי' עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת כו'. דהא כיון דלא פייסוך עכשיו אם כן לגבי דידי' ודאי נולד הוא. דכיון שלא הקפידו קרוביו ואוהביו על מה שנדר ולא פייסוהו א"כ איננו מצוי אצלו שיקפידו קרוביו עכ"ל. ועיין שם מה שכתב בשם הסמ"ק וז"ל. אבל הסמ"ק כתב וז"ל וגם פותחין לו ואומרים לו אילו באו בני אדם ופייסוך בשעת כעסך מי היית נודר או כיוצא בו עכ"ל. משמע דמפרש כפשטא דהך עובדא דלא כהרא"ש אלא אפילו לא פייסוהו עכשיו כלל נמי הוי פתח וס"ל דאפילו הכי הותר הנדר מטעם תנאי נולד עכ"ל הב"ח. והיינו כמו שכתבתי דלעיקר הפחת אין נפקותא אם נתקיים בפועל כבר. אך החסרון הוא מצד נולד אם לא פייסוהו עכשיו. ולהסמ"ק אין כאן חסרון גם מצד נולד דהוי תנאי נולד דמהני. עיין נזיר דף ל"ב

והדבר מפורש בנדרים (דף ס"ו ע"א) פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים. לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך הוא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרים בנות גרושות הן מה ראתה אמן של זו להתגרש ע"ש. ואף שלמחר יאמרו ועדיין לא אמרו ולא נתקיים בפועל דהא נדר לגרש אשתו ועדיין לא גירשה. ועיין מה שכתב הרמב"ם בפרק ו' הל"י מהלכות שבועות וז"ל מי שנשבע כו' פותחין לו פתח כו'. ובהלכה י"א כיצד נשבע שמגרש את אשתו או שלא יהנה ישראל מנכסיו כו' אומרים לו בני אם תגרש את אשתך אתה מוציא לעז על בניך ואומרים העם מפני מה נתגרשה אמן של אלו. ולמחר קוראים להם בני גרושה. ושמא תנשא לאחר ואי אתה יכול להחזירה וכיוצא בדברים אלו כו' עכ"ל, הרי דהוה פתח מדאפשר שיאמרו אף שלא אמרו עוד בפועל. ועיין במרדכי פ"ג דשבועות סימן תשנ"ט שכתב בשם רבינו יוסף בכור שור ז"ל דדבר שאינו בעולם אבל רגיל לבוא בעולם ויכול לאסוקי אדעתי' כי רגילות הוא לבא איכא למ"ד דפותחין בחרטה. דכיון דהו"ל לאסוקי אדעתי' כמאן דאיתי' בעולם דמי ולא הוי נולד עכ"ל. ומכש"כ היכא דהדבר בעולם ואינו צריך להתילד אלא שלא נתקיים