תשובה שלמה - א קיא

הרי דתרומה נמי לא הוה מן המותר לישראל כיון דאסור לזרים, והנה להתוס' לא תקשה מהך תוספתא דהם ס"ל דהטעם הא דאין מקריבים נסכים מן התרומה הוא כמו שכתבו במנחות (דף פ"ב ע"א) ד"ה הנסכים דכל דבר דכולו למזבח אינו בא מן המעשר כדתניא בההיא דספרי שהבאתי לעיל דממעט עולית דבעינא אכילה שיש בה שמחה עכ"ל, וכן תרומה אסור להפסיד כמבואר בפרק ח' דשביעית ומטעם זה אסור להקריב נסכים מן התרומה, אך בדעת הרמב"ם א"א לומר דהוה משום הפסד תרומה משום דאז היה אסור רק לכתחילה אבל לא בדיעבד וממה שכתב בפרק ה' מהל' איסורי מזבח משמע דפסול אף בדיעבד דכתב שם בהל' ט' אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש קודם לעולם ולא מן המדומע ואח"כ בהל' י' כתב כל המנחות אין מביאין אותן מן החדש קודם שתי הלחם לכתחילה שהרי נאמר בהם בכורים לה' ואם הביא כשר עכ"ל. משמע דאינך אף אם הביא פסול וכיון שפסול אף בדיעבד משמע דאין זה משום הפסד תרומה רק משום ממשקה ישראל מן המותר לישראל, וכיון שתרומה אסורה לזרים אף שמותרת לכהנים אסורה לנסכים. וא"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל כשיטת רש"י ז"ל והך דאין מביאים כו' מן המדומע היינו נמי מדומע בתרומה כשיטת רש"י ובכדי שלא תקשה מהך דחגיגה דאם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש צ"ל גם אליבא דהרמב"ם כתירוץ התוס' דמיירי דעדיין לא הקדיש הרביעית רק לאחר שיפריש יעשה תרומה והקדש כמש"כ התוס' בזבחים, ואף שלשון הרמב"ם בפרק י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הוא הביא לו ע"ה חבית יין של תרומה בשאר ימות השנה ואמר הפרשתי בתוכה קדש אפי' רביעית כו' משמע שכבר הפריש, אך אין זה הוכחה, דהרמב"ם לשון הגמרא נקט וכשם שנפרש לשון הגמ' כך נפרש לשונו: אך רש"י ז"ל אינו מפרש כהתוס' שם בחגיגה, דלשיטת התוס' עם הארץ זהיר מלטמא אף חולין שהתקינם לפרוש מהם קודש, אך רש"י ס"ל שם דכל זמן שלא הקדיש אינו זהיר בהם מטומאה ולכן פי' שם דמיירי שכבר הקדיש ולא. באופן שכתבו התוס' רביעית שאני עתיד להפריש, דבהך ואם הפריש לתוכו רביעית קדש מיירי שהקודש היה מתחילה בפני עצמו ואח"כ נתן לתוך התרומה, ולכן כיון שהקדש היה בפני עצמו נאמן לעולם דמה שאין כן שם (בדף כ"ה ע"ב) דאמרו דבי ר' אלעאי במטהר את טבלו ליטול ממנו נסכים דס"ל לרש"י ז"ל דאיכא חולין וקדש ותרומה משמע שכבר הקדיש הקדש וע"ז נאמן רק ע' יום קודם לגיתות כיון שהקדש מעורב עוד מתחילתו בהחולין והתרומה ומה שהקשו שם התוס' ד"ה במטהר וז"ל פי' רש"י כו' תימא א"כ אמאי נקט ע' יום. קודם אפי' בשאר ימות השנה נמי דהא תנן ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן ותי' הר"ר אלחנן דהכא מיירי שייחדו לנסכי כשיצטרך ממנו אבל התם ומיירי בשכבר הקדישו לכך עכ"ל ולשיטת רש"י נראה דהתם כשהיה הקדש בפני עצמו נאמן בכל עת והכא מיירי שלא הפריש את הקדש בפני עצמן בשום פעם רק הקדישו ועודנו מעורב עם התרומה והחולין, לכן אינו נאמן כ"א ע' יום קודם לגיתות והא גם להתוס' הנ"מ אם ייחד כולו לנסכים נאמן כל השנה ואם לא יחד כולו רק שיחדו ליטול ממנו לנסכים אינו נאמן אלא ע' יום כמש"כ בכונתם המהרש"א ז"ל בחגיגה (דף כ"ד ע"ב) ד"ה שביהודה נאמנין, ולרש"י הנ"מ אם הקדש היה מתחילה בפני עצמו אז זהיר לשומרו יותר מאם הקודש עודנו מעורב עם החולין והתרומה

ובזה ניחא מה דאיתא בשבת (דף ל"ב) תניא רבן שמעון בן גמליאל אמר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לע"ה ופירש"י ונמסרו לעמי הארץ שלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטלה ממנו תלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש על פי כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים במטלטלין לחוש שמא הקדישו וחזר בו, ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש וק"ל אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהמנוהו מדרבנן לא הוה לי' למתני תרומות ומעשרות דרבנן לא המנוהו עכ"ל והקשה הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשבח שם דהא בירושלמי שבת פרק ב' הל' ז' איתא תני רשב"ג הלכות הקדש וחטאות והכשרות הן הן גופי הלכות ושלשתן נמסרו לעמי הארץ הלכות הקדש דתנינן אם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קדש נאמן חטאות דתנינן הכל נאמנין על חטאת הכשרות דתנינן ועל כולם עם הארץ נאמנין לומר טהורין הם משמע לכאורה כפי' רבותיו של רש"י, ולפי מה שכתבתי לעיל ניחא לשיטתו, דרבותיו משמע דמפרשי כפי' התוס' דהך דהפרשתי לתוכה רביעית קדש לא הפריש עוד רק כשיפריש אז יקדיש א"כ לא שייך לומר דנאמן על הקדש מהך דהפרשתי לתוכה רביעית קדש דהא אינו נאמן בזה דהא מיירי כשבא לפנינו לא הקדיש עוד ואח"כ כשיקדיש אז נדע איך הקדישו, אבל רש"י לשיטתו מפרש דמיירי שכבר הקדישו א"כ מהך משמע נמי דמיירי דנאמן על עצם הקדש כפירושו. והא דמשמע מזה דנאמן גם על טומאה זה נשמע מהך דמביא אחר כך שם בירושלמי דנאמן על חטאות והכשרות ולשיטתו מוכרח לומר כן דאל"כ יש לדקדק מאי טעמא לא הביא בירושלמי מרישא דמתניתין שם בחגיגה שנאמנין על טהרת יין ושמן, אלא הסיפא דאם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש משום דלשיטתן שכבר הקדישו שפיר מביא מזה דנאמן על עצם ההקדש

אכן קושיות התוספות בחולין ובזבחים ישארו על רש"י לכאורה כיון דהוא מפרש דמיירי כשכבר הפריש התרומה והקדיש הקדש א"כ איך יאכל הכהן התרומה הא הוא מעורב עם קדש ואיך יקריבו את הקדש הא הוא מדומע עם התרומה, וכמו שהקשו התוס' בחולין ובזבחים ותירוצם אי אפשר לומר לשיטת רש"י כמו שכתבתי לעיל, והנה הך רביעית דקאמר הכא כתב בטורי אבן דהא רביעית אינו כסתם רביעית דכולה תלמודא כדמוכח בנזיר (דף ל"ח) גבי עשר רביעית הן דמאי פסקא רביעית הלוג לנסכים אפי' לרבי הא ס"ל בפ"ג. דזבחים (דף מ') המתנדב לא יפחות מלוג, אלא האי רביעית הוא רביעית ההין שהן שלשה לוגין והוא פחות שבנסכים לנסכי כבש עכ"ד אלא דא"כ מ"ט נקט רביעית סתמא דמשמע דהוה כסתם רביעית שבכל מקום שהוא רביעית הלוג וכן כתב רש"י מפורש וגם הרע"ב כתב כן בפי' למשניות אך באמת לפי מה שרש"י ז"ל מדייק בלשונו שם בחגיגה כל זה לא קשה כלל ובדיוק כתב רביעית הלוג. דהנה שם איתא הביאו לפניו חבית יין של תרומה לא יקבלנו ממנו א"כ התרומה היא יין ועל מה שאומר הפרשתי לתוכה רביעית קדש פירש"י רביעית הלוג שמן קדש ומאי. בעי בשמן הכא הא הול"ל רביעית יין קדש אלא כיון דטבע השמן אפי' אתה מערבו עם כל המשקים איננו מתערב אלא צף למעלה א"כ ממילא לא קשה דאין זה מעורב ואין זה מדומע

ועוד יש לי הרהורי דברים לתרץ דברי הרמב"ם שלא כתב דהרביעית הוא שמן עפ"י מה שיש לתרץ קושית הלחם משנה על הרמב"ם בפרק ו' מהל' בכורות דכתב חלקו האחין והשותפין אחר שנולדו להם בהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו פטורין ממעשר כו' אעפ"י שחלקו גדיים כנגד גדיים ועשרה כנגד עשרה הכל פטורין ממעשר והרי הן כלקוחין וכתב הלח"מ וז"ל תימא דבגמ' בכורות הקשו לר"א מברייתא דוכן השותפין שחלקו כו' כנגד הכלב אסורין