תשובה שלמה - א יא

דמהני הך סברא דאי מתרמי להו לתם ישראל דהוה מצי לאכול אחד עם חבירו ויצטרפו לזימון עכ"ל הט"ז. ולפי מה שכתבתי אין כאן קו' דהתם בעובדא דרב ושמואל הרי היה הפת מונח על השולחן ואמרינן רק אילו הוו מייתי ארדיליא היו אוכלים בשביל זה גם הפת א"כ הוה חד הואיל. אבל כשאין הפת תולין כלל על השלחן א"כ הוה כמו תרי הואיל חד אילו היו מביאין הפת ואח"כ נמי נימא אילו הוה בעו הוו אכלין מחד ככר ובכה"ג לא אמרי'. וראיתי בספר מאמר מרדכי שכתב ג"כ דהכוונה היא דהיו אוכלין הארדילאי וגוזליא עם הפת. ובכך מתרץ ג"כ קושית הט"ז קצת באופן אחר. וכתב הוכתה לזה דע"כ מיירי שיאכלו הארדיליא וגוזליא עם פת דבלא פת מה מועיל שהיו אוכלים ממנו הרי אין זימון אלא בפת ואפי' בשנים שאכלו פת ושלישי אוכל ירק נחלקו הפוסקים אבל בב' לכ"ע אין זימון כו' עכ"ל

אלא שמדברי הרמב"ם בפרק ה' הל' ט' מהל' ברכות שכתב שנים שאכלו וגמרו מלאכול ובא שלישי ואכל אם יכולים לאכול עמו כל שהוא ואפי' משאר אוכלין מצטרף עמהם עכ"ל משמע שרק בשביל השאר אוכלין שיאכלו מצטרפי, אף שבבירור לא יאכלו פת עם השאר אוכלין. ולפ"ז ליתא למה דכתיבנא דהכוונה הוא דעם הארדיליא יאכל פת וא"כ הדרא [קי'] לדוכתא הא הוה כתרי הואיל וגם קושית הט"ז במקומה עומדת

והנלענ"ד דבפשוטו ניחא דהנה צירוף הזימון אפשר רק כשנמשכת סעודתם יחד ואז ממילא אמרי' דאי בעי הוו אוכלין מככר אחד ולכן מצטרפין לזימון אבל אם גמרה סעודת השנים שוב אין מצטרפין לזימון עם השלישי, וכן אם גמר סעודתו אחד אין מצטרף עם השנים שישבו אח"כ לאכול. אלא דצריכין לדעת היכן נקרא גמר הסעודה וקאמר רב דגמרו סעודתם נקרא אם אינם אוכלים עוד. וקאמר שמואל דעדיין לא נקרא גמר הסעודה כיון דעדיין היו אוכלים אם הביאו להם ארדיליא וגוזליא א"כ נמצא שעדיין נמשכה סעודתם, וממילא כיון דאי בעו הוו אכלין מככרו לכן מצטרפין ואין זה ענין לתרי הואיל על אכילת הככר האחר. דהכא ממילא נקרא באופן זה שנמשכת עוד הסעודה אם אפשר להם לאכול אף שאינם אוכלין דכל זמן שלא הסיחו דעתם מסעודתם עדיין לא גמרה סעודתם וכיון שהם עדיין בתוך סעודתם הא אפשר להם לאכול מככרו. אבל היכי דמודרין הנאה כ"א זה מזה אין זה ענין לסעודתם דאף דהם באמצע סעודתם. מ"מ עכשיו א"א להם לאכול מככרו וקאתית עליהם רק מכת תרי הואיל. הואיל ואפשר בשאלה והואיל אי בעו הוו אכלי אח"כ מככרו. וכן נמי בקושית הט"ז הא התם אף הם בתוך סעודתם כיון דא"א להם לאכול מככר אחד אלא בתרי הואיל. חד הואיל ואי הוו מייתי להו פת חולין ואידך הואיל דהוו אכלי כולהו מאותו ככר ובכה"ג לא אמרי' תרי הואיל

ומה שכתב במאמר מרדכי דע"כ מיירי שיאכלו פת דהרי אין זימון אלא בפת, אמינא אין ה"נ דאין זימון אלא בפת, אבל כיון דעדיין נמשכת סעודתם והוה כאילו אכלי יחד ומקודם הא אכלו פת ומשו"ה מצטרפין ויש זימון על הפת יו"ט ברכות פרק שאכלו מקודם

ועדיין צריך בירור מה שהקשה במעדני ז' הל' ב' וז"ל וקשיא לי מאי שנא מדמאי דאמרינן טעמא דאי בעי מפקיר לנכסיה, ומה שתירץ וז"ל ונ"ל דשאני הפקר דמצי מפקיר בעצמו משא"כ שאלה שצריך לחכם או לג' הדיוטות עכ"ל הא אמרי' בשבת דף מ"ו ע"ב דבשלשה הדיוטו' לא אמרי' מי יימר דמזדקקי ליה וא"כ אף דבעי ג' הדיוטות נימא הואיל דאיתא בשאלה

והנה דיני הואיל רחבים ועמוקים. והנני רושם בקיצור מה שנראה לומר בזה בטעמא דפסקינן כר"א בפסחים (דף מ"ו) דלא תקרא לה שם עד שתאפה דהואיל ואי בעי מתשיל עלה ממוני' הוא. וכן נמי פסקינן דהמבשל ביו"ט אינו לוקה הואיל ואי מקלעי אורחים ומ"ט כאן לא אמרי' הואיל ואי בעי מתשיל כדכתיבנא לעיל. דהנה כל היכי דאמרינן הואיל עושה פעולה למפרע דגם עכשיו היה כמו לאחר אותו מעשה אז אמרי' הואיל, למשל בחמץ שעל שלו הוא עובר וכיון שאם ישאל על החלה אז למפרע הוה שלו ואגלאי מילתא דגם עכשיו עבר על בל יראה. לכן אמרי' הואיל. ואמרינן שיעשה באופן דלא יבא לידי עבירת בל יראה וחשבינן גם עכשיו כאילו הוא שלו כיון שאפשר שישאל עלה ויהיה שלו ואנן מתירין רק באופן שלא יבא לידי כך שיהי' שלו למפרע. גם בהואיל אי מקלעי אורחים אם עבר ובישל מיו"ט לחול א"א לחייבו. דאנן מחייבינן רק בגוונא דהחיוב הוא ברור וכאן אין החיוב ברור דהא אפשר שיקלעו אורחים ואז מה שבישל היה בהיתר למפרע. דאם יקלעו אורחים לאתר כמה שעות הרי מותר לו מעכשיו לבשל בשביל זה. וא"כ אמרי' עכשיו הואיל ומקלעי אורחים ומה שבישל הוא היתר למפרע. אבל הכא אף אי נימא הואיל ואי בעי מתשיל ומותרים לאכול זה מזה. הא סו"ס עכשיו אינם יכולים לאכול זה מזה. דהיכי אמרי' דעושה פעולה למפרע אדינא, דהדין ישתנה למפרע וא"כ דבר התלוי בדינא אמרינן הואיל. כיון דהדין משתנה למפרע כמו במבשל או באפיית חלה שתלוי רק בהדין. אבל דבר שתלוי במעשה כהך דהכא דצריך שיכולים לאכול עכשיו זה מזה מאי מהני שהדין ישתנה. הא המעשה דעכשיו לא ישתנה. דאף דאח"כ אגלאי למפרע דהיו יכולים לאכול זמ"ז הא בשעת מעשה אינם יודעים מזה ואי אפשר להם לאכול זה מזה וכיון דאינם ראויים אז לאכול זה מזה לא שייך למימר בכה"ג הואיל ואי בעי מתשיל, וע' בפסחים (דף מ"ו ע"ב) בתוד"ה הואיל ואי בעי מתשיל ורש"י (בדף מ"ח ע"א) ד"ה אבל הכא

ומעתה לא תקשה מהך דאי בעי מפקר נכסיה. דהתם מצד האכילה אין כאן חסרון דהא אוכל הדמאי בפועל אלא דנשאר עלה שם איסור ובאכילת איסור ליכא צירוף אף שאוכלים יחד מככר אחד. הך איסורא ליתא כיון דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי לי' א"כ אין כאן איסורא מחמת האכילה אלא מחמת האדם, דהא האכילה היא מותרת לעני ובכה"ג מצטרפין לזימון

והנה התוס' בפסחים (דף מ"ו ע"ב) ד"ה הואיל כתבו וצ"ע בהנהו הואיל דכל שעה הואיל ולא קרא לה שם עכ"ל. ולענ"ד היה נראה דהך הואיל דכל שעה אינו ענין להואיל (דדף מ"ו) דהך הואיל פירושו כיון דאפשר לעשות אח"כ דבר שיפעול פעולתו למפרע והך הואיל דכל שעה הוא כבר לשעבר דהואיל והוה כך אין משתנה דינו להבא

ולפי האמור י"ל בדברי התוס' שם בפסחים (דף מ"ו ע"ב) ד"ה רבה שכתבו וז"ל וא"ת אי אמרי' הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה עכ"ל ולפי מה שכתבתי י"ל דבשבת א"א לומר הואיל דהא אף דשבת נתנה לדחות אצל פק"נ מ"מ מותר לחלל שבת רק כשכבר הוא סכ"נ. אבל לחלל קודם שהיא סכ"נ אסור, אף דאח"כ תהיה לו תועלת מזה לפק"נ. דהא בעת שחילל שבת לא היה פק"נ וזה פשוט משא"כ ביו"ט דאם יצטרך האוכל לאכול ביו"ט אף אם יצטרך לאתר כמה שעות הרי מותר לעשות ביו"ט אפילו שיצטרך. ולכן אמרי' הואיל דהך הואיל עושה פעולתו שיהיה בהיתר למפרע, משא"כ בשבת דמה שעשה באיסור אין מועיל מה שאח"כ תצא מזה תועלת לפק"נ. דהא סו"ס מה שחילל שבת נשאר באיסורו. ועי' מש"כ הר"ן פ"ב דבינה לענין ריבוי בשיעורא, שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה משא"כ אוכל נפש ביו"ט הותרה היא משום דאפי' אפשר מעיו"ט שרי ע"ש והנה אפי' למ"ד שבת הותרה אצל פק"נ מ"מ כמה תנאים ס"ל דהותרה ואפ"ה מכשירין שאפשר לעשות מע"ש אינן דוחין שבת לדידהו ועיין יומא (דף ו') משום דאף דהותרה היינו דוקא בשעה שיש פק"נ אבל לא מקודם. ואפי' אם תאמר דהיכי דא"א בענין אתר. כגון שאח"כ יהיה מזה תועלת לפק"נ שבאופן