תשובה שלמה - א קט

ועוד הא גבי נזיר הוי נמי עשה ול"ת דפשיעה ואפ"ה דחי להו עשה דמצורע כיון דנזיר איתא בשאלה וכ"ת דהתם שאני דהוא נדר בנזירות מקודם שנצטרע א"כ הפשיעה היתה מקודם שחל עליו העשה דמצורע דאכתי היכא שקיבל נזירות אתר שנצטרע אטו לא דתי עשה דמצורע עשה ול"ת דנזירות אף דהוה בפשיעה א"ו כיון דהתם רק הנדחה אתי בפשיעה ולא הדוחה לכן דחי להו עשה דמצורע, והתוס' לא קאמרי רק היכא דהדוחה אתי בפשיעה אז לא דחי

ועוד דהתם שאני דהלאו דבל תוסיף חל עליו גם קודם שפשע דממילא איכא עליו הך לאו שלא להוסיף על מתן א', וגם העשה דמתן ד' חל עליו מקודם ממילא ומצי לקיים שניהם בלא דיחוי, ולכן כיון שפשע לא דחי דעצם הפשיעה היא רק להיות גורם הדיחוי. אבל הכא אם לא פשע לא היו עליו העשה ול"ת דנדרים כלל ואף שפשע ונדר מ"מ לא גרע מאם היה עליו בלא פשיעה כלל כיון דלא היה אפשר לו לקיים שניהם בלא דחיה דפשיעתו אינה לגרום דיחוי רק שיהי' עליו החיוב מהעשה או הל"ת וכן מורה לשון הריטב"א בחידושיו לעירובין (דף ק') וז"ל לפי שלא אמרו דאתי עשה ודחי ל"ת אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת שהלאו בא מעצמו על מצות עשה והיא מצוה שיש בה קום עשה וא"א לה בלא דחייה, אבל הזאת מתן ד' כל אחת הוה לעצמה וזה בפשיעתו גרם שיתערבו ובא לאו עם עשה ביחד שיש קיום עשה באחת ואסור לאו באחת וכיון שבשביל פשיעתו הוא אין לנו לבטל בלאו מפני קיום העשה עכ"ל, הלא מפורשים דבריו כמוש"כ, וראי' לזה מכתובות (דף מ' ע"א) דאיתא התם אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמי' דרב זביד מנהרדעא ניתי עשה ונידחי ל"ת כו' אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתי' לעשה כלל, ולפי' התוס' דכיון דע"י פשיעה לא דחי א"כ הכא נמי עשה דלו תהי' לאשה ע"י פשיעתו בא דאנסה ומאי קאמר ניתי עשה ונידחי ל"ת, א"ו דהתם שאני דהא בלא פשיעתו לא הוי עליו לעשה כלל שוב ראיתי שכ"כ כבר הגאון רעק"א ז"ל בחידושיו לכתובות שם ג"כ כדברי הריטב"א ז"ל והדברים ברורים

ומן האמור יש לתרץ מה שהקשה שם בספר טורי אבן בר"ה (דף כ"ח) והקדימו בזה בספר שער המלך שם מזבחים (דף צ"ז) תיר כל אשר יגע בבשרה כו' ופריך עלה וניתי עשה ולדחי ל"ת ומשני אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש יע"ש והשתא לפי דברי התוס' מאי קושיא הא הכא ע"י פשיעתו שנגע בשר קדש פסול בבשר קדש אשר הוא בא לידי דחיית הלאו והיה יכול להתקיים עשה דאכילת קדשים בלא דחיית הלאו אם לא ע"י פשיעתו שנגעו ובלעו זה מזה והר"ז דומה ממש לההיא דנתערבו מתן ד' במחנה אחת, ובשער המלך כתב עוד וז"ל ומהיותר תימא מה שראיתי למהרי"ק ז"ל שורש קל"ח שכתב וז"ל ועוד שהרי כתבו התוס' בעירובין וז"ל ועי"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כדאשכחן פרק דם חטאת כו' וכנראה שבתוספות אשר היה לפניו היה כתוב אחר תירוץ הראשון דפשיעה תירוץ זה והדבר תמוה שאחר שהביאו סוגיא דפרק דם חטאת בתירוצם השני היכי הוה ניחא להו תירוצם הראשון כו' גם הרשב"א בחידושי כו' כתב תירוץ זה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש משם התוס' והביא סוגיא דפרק דם חטאת וכתב עוד ויש מתרצים דכל בפשיעה לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה והוא מן התימא איך מיתבא להו סוגיא דפרק דם חטאת דעדיין לחלוחית הדיו קיימת דהתם נמי ע"י פשיעה הוא בא ובאמת שהיא קושיא חזקה עכ"ל, ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה דהתם הלאו הנדחה בא ע"י פשיעה והעשה הדוחה לא בא ע"י פשיעה, ועוד דהתם נמי אי לא פשע ולא נגע לא הוי עליו הלאו כלל וזה לא מקרי אתי ע"י פשיעה דלא לדחי וכמשכ"ל, ובזה יש לדחות מה שכתב הגאון בעל פרי מגדים בספר שושנת העמקים כלל ח', שאלה מי שנשבע שלא לאכול מצה בכולל ואכל אי לוקה אי לאו כו' הנה הר"ם ז"ל בהל' שבועות פ"ה הל' ח"י כו' ומריש הוה קא קשה לי אמאי לא יבא עשה דמצה וידחה לאו דשבועה כו' וכיון דשמענא למ"ש התוס' עירובין (דף ק' ע"א) דעשה ע"י פשיעה לא דתי לל"ת ניחא לי דכ"ש כאן ע"י פשיעותו דנשבע לא דחי ולקי מ"ה עכ"ל, ולפי שכתבתי לעיל נדחו דבריו, דהתם גבי שבועה אי לא פשע ונשבע לא היה עליו ל"ת דשבועה ובכה"ג דחי, והנה קושיתו היא קושית השאגת ארי' בסי' ס"א ע"ש ושניהם כיונו בזה לדעה אחת

ובגוף דבר זה אם אפשר לשאול על קרבן לאחר שחיטה וזריקה עיין בטורי אבן שם שכתב שנעלם מהתוס' גמרא ערוכה פ"ג דשבועות (דף כ"ד) דקאמר שם מידי דלית לי' שאלה קתני ומקשה והרי הקדש והרי קחשיב שם נותר דלאחר זריקה הוא ואפ"ה מוקי לה בבכור שאין לו שאלה אבל לא משאר מוקדשין הואיל ויש להם שאלה לא קתני ש"מ דאפילו לאחר זריקה יש שאלה, והנה בקושיא זו על דברי התוס' כבר הקדימו בברכת הזבח, ועיין בקונטרס אחרון מה שתירץ קושיתו, וכבר הקדימו בזה בספר שו"ת ושב הכהן סימן פ"ה ובספרו שאלת הכהנים תורה בזבחים דף ק"ו) ובשער המלך הל' שבועות פרק ו' הל' י"ח ואכמ"ל: גיסך אוהבך חיים פישל עפשטיין. סימן לא למע"כ הרב כו' מהור"ר יצחק מעלער שליט"א

מה שהקשה כ"ת בהא דחגינה (דף כ"ד ע"ב) חומר בתרומה שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין של תרומה לא יקבלנה ממנו, אבל מניתה לגת הבאה ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן כדי יין וכדי שמן המדומעות נאמנין עליהם בשעת הגיתות והבדים וקודם לגיתות שלושים יום, והנה התוס' בחולין (בדף ל"ה ע"ב) בד"ה ואם כתבו וז"ל וא"ת היאך יאכל כהן תרומה כיון דקדש מעורב בה וי"ל דע"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קדש עכ"ל. והקשה כ"ת אמאי דחקי להעמיד בהך גונא דרביעית שאני עתיד להפריש יהא קדש וכנראה שע"כ כונתם שמעכשיו יהי' קדש ויהי' תלוי בדיני ברירה ולמ"ד דאין ברירה ל"ל הכי הא יותר היה להם לומר כמו שכתבו בזבחים (דף פ"ח ע"א) ד"ה מן המדומע דכתבו שם בהך דאין מביאין מנחות ונסכים מן המדומע דרבינו חיים כהן פי' מדומע בערלה וכלאי הכרם ורש"י פי' מדומע בתרומה, וכתבו התוס' דלרש"י לא תקשה מההיא דחגיגה דקאמר אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש נאמן על התרומה לא שייכא לכאן דהתם לאו מדומע הוי, שהרי אין מקדיש הרביעית ואין קורא שם על התרומה בעוד שהיא בחבית אלא יחדה ושמרה בטהרה ליקח ממנה רביעית אחר שיתרום ויעשה אותה תרומה עכ"ל, דבכה"ג אין שייך ברירה כמו שכתב הר"ש במעשר שני פרק ה' משנה א' על משנה דהצנועים מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו וז"ל ולא לאחר שנלקט היו עושין כן דא"כ לא היו עושין תקנה לנאכל בינתים, אלא מניח מעות קודם לקיטה ואומר כרם רבעי זה