תשובה שלמה - א קה

נדרים דאינם במחשבה דהא אמר שמואל שם בשבועות (דף כ"ו) גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים ופסק כן הרמב"ם בפרק ב' הל' ו' מהל' שבועות ובפרק ב' הל' ב' מהל' נדרים א"כ בנדרים העיקר מצד הדין הוא הדיבור ואפשר שצריך לדון על כל הדיבור ולא מפלגינן בי' לומר דהא דאמר כנבילה דאינו גורע איסור הנדר, דהא אזלינן גם אתר דיבורו דאם אין בדיבורו כדי לאסרו אף דבכונתו היה כדי לאסרו אינו אסור, ועי' במהרי"ט חלק א' סימן נ"ה

אך יש להביא ראי' לדברי מהר"ל אבן חביב ז"ל, מהא דכתב הרמב"ם בפרק ב' הל' י"ג וכן האומר לאשתו הרי את עלי כאמי או האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר שאין כאן נדר כו' אם היה האומר ת"ח אינו צריך שאלה לחכם ואם היה ע"ה צריך שאלה לחכם ומראין בעיניו שאשתו אסורה ושאותן פירות אסורות ופותחין לו פתת ממקום אחר ומתירין לו נדרו כדי שלא ינהגו קלות קלות ראש בנדרים עכ"ל, וכבר עמדו ע"ז מפרשי רבינו דהא בגמ' אמרי' דרישא לא בעיא שאלה, וא"כ כשאומר הרי פירות אלו כבשר חזיר אף בע"ה אין צריך שאלה

ואשר נראה בזה דהנה המשנה למלך כתב דדינו של מהר"ל אבן חביב תלוי בזה אם עיקר נדר האמור בתורה היינו שמתפיסו בדבר הנדור ואם לא התפיסו רק שאמר ככר זה אסור עלי הוא מדין יד או דנימא דאף כשאומר ככר זה אסור עלי הוא עיקר נדר, דלפי מה שכתב הר"ן בשבועות ר"פ שבועות שתים דהיכא דלא התפיס חל מדין יד אין מקום לדברי מהרלב"ח דנהי דהיכא דהוא לא גמר דבריו אנו גומרין דבריו אבל היכא שהוא גמר דבריו מה לנו ולצרה לגמור דבריו באופן שהוא לא גמרם, ולפ"ז האומר הרי את אסורה עלי כאימא פשיטא דלא מהני כלל כיון שהתפיסו בדבר אסור, אך כפי מ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים דהאומר ה"ז אסור עלי הוי נדר גמור משום דבידו של אדם לאסור על עצמו דבר המותר בלא התפסה יש מקום לדברי מהרלב"ח דהאומר הרי את אסורה עלי כאימא דאסורה אף שהתפיסה בדבר האסור כיון שאף אם לא היה מתפיס היתה אסורה לפי שיש ביד אדם לאסור על עצמו דבר המותר בלא התפסה עכ"ל, והנה בנדרים (דף י"ד) רמי מתני' דקתני פותחין לו פתת ממקום אתר וברייתא קתני דלא אמר כלום ומשני אביי לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן ורבא אמר הא בת"ח הא בעם הארץ, ויש להבין במאי פליגי אהדדי, והנראה בזה אליבא דהרמב"ם דהנה בשבועות (דף כ' ע"א) פליגי אביי ורבא דאביי ס"ל דמיתפיס בשבועה כמוצא שבועה מפיו דמי ורבא ס"ל דמתפיס בשבועה לא כמוציא שבועה מפיו דמי, והנראה דהרמב"ם מפרש כמו שפירשו עוד ראשונים דלאביי מיתפיס בשבועה ומיתפיס בנדר עיקר שבועה ונדר הוא ורבא ס"ל דעיקר נדר הוא בלא התפסה, וא"כ לשיטתם אזלי דלאביי אין לעם הארץ לטעות בנדר זה יותר משיש לטעות לת"ת, ולכן קאמר דמדרבנן צריך שאלה בין בת"ת בין בעם הארץ כדי שלא יקל את ראשו בכך משום דהקפדה על אשתו דבר המצוי הוא, אך לרבא דס"ל דעיקר נדר הוא בלא התפסה א"כ ס"ל לסברת מהר"ל אבן חביב דמכיון שאומר הרי זה אסור עלי גרידא כבר נאסר עליו ואף שמתפיס ואומר כבשר חזיר לא גרע מכיון שכבר אמר שיעור הדיבור שאוסרו בנדר, ולפ"ז לדידי' אף כשאומר הרי זה עלי כבשר חזיר ג"כ איכא למיחש דאם נאמר דלא בעי שאלה לחכם כשאומר כן משום שמתפיס בדבר האסור אף הוא יטעה ויאמר דאם אמר נמי ה"ז אסור עלי כבשר חזיר ג"כ מותר. ובכה"ג כיון דקאמר אסור עלי כבר נאסר וע"כ צריך שאלה גם כשלא אמר אסור עלי כ"א ה"ז כבשר חזיר גרידא ודבר זה איכא למיחש רק בעם הארץ לא בת"ח, וכמו דאמרי' התם גבי הנודר בתורה דת"ח אינו צריך שאלה ועם הארץ צריך שאלה, וכמו שכתב הר"ן שם ד"ה הא דמסקינן משום דבנודר בתורה איכא גוני דמתסר כדאמרי' בסמוך וההיא פלוגתא לעם הארץ לא משמע לי' ואתי לאיחלופי משו"ה אמרי' דאפי' בההוא גונא דשרי צריך שאלה לעם הארץ עכ"ל, והמשנה למלך בפרק א' הל' א' מהל' נדרים כתב שדעת הרמב"ם היא דעיקר הנדר האמור בתורה הוא שיאמר דבר זה אסור עלי, וא"כ ס"ל להרמב"ם כסברת מהר"ל אבן חביב דהיכא דאמר ד"ז אסור עלי כבשר חזיר הרי זה אסור עליו, דמכיון שאמר אסור עלי כבר אסרה, אך אם אמר ד"ז כבשר חזיר הרי זה מתפיסו בדבר האסור ולא אמר כלום, אך מכיון דאיכא גוני דמתסר כגון כשאמר אסור עלי ועם הארץ אינו יודע ומבחין הנפקותא בין הני לשונות לכן צריך שאלה לחכם גם בגונא דאמר ה"ז עלי כבשר חזיר גרידא, וא"כ פסק הרמב"ם כרבא דמכיון דאיכא גוני דמתסר ועם הארץ אתי לאיחלופי לכן צריך שאלה ולפ"ז ליכא תו לחלק בין האומר לאשתו הרי את כאמי או כשאומר על הככר ה"ז כבשר חזיר או כנבלות וטריפות בכל אופן איכא גונא דמתסר ועם הארץ אתי לאיחלופי ולכן צריך שאלה ושפיר פסק הרמב"ם לפי שיטתו דאף האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר שאין כאן נדר אם היה הנודר עם הארץ צריך שאלה לחכם כו' כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים היינו כדי שלא יטעה וינהג קלות ראש גם בנדרים האסורים מדינא

סימן ל בחדש אדר תרנ"ח לפ"ק טאווראנ למע"כ גיסי אהובי הרה"ג שליט"א

הנה בתרומה ביד כהן קיי"ל דאין נשאלין עליה כדאיתא בנדרים (דף נ"ט) וכן קדשי בדק הבית דאתי ליד גזבר אין נשאלים עליהם, אך קדשי מזבח אף דאחי ליד גזבר נשאלין עליהן כמבואר ב"ב (דף ק"ך ע"ב) ברשב"ם שאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת ואח"כ הלך אצל חכם כדי להתיר לו הקדישו ומצא לו פתח של חרטה ועקר את ההקדש מעיקרא כו' ולא מפליג שם מידי ובסוטה, (דף ו' ע"ב) תוד"ה כי קדוש מעיקרא כו' ועוד אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה דאמרי בפרק י"נ ובפרק ב"ש במסכת נזיר דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין עכ"ל אף דהתם מיירי דכבר קדשו בכלי שרת, ובכריתות (דף י"ג ע"ב) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד כו' וכתבו התוס' ד"ה ארבע חטאות וא"ת ואמאי לא חשיב חמשה כגון נשבע שלא יאכלנה ואכלה וי"ל מידי דאיתא בשאלה [לא] קתני ומוקדשין דתני אף על גב דהוו בשאלה מכל מקום השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתא ליתא בשאלה עכ"ל, הרי דרק לאחר שחיטה וזריקה אינו מועיל שאלה, אבל קודם שחיטה וזריקה מהני שאלה בקדשי מזבח

והכל טעמא בעי מאי נפקותא הוה בין קדשי מזבח לבין קדשי בדק הבית ותרומה דבקדשי מזבח אף דאתי ליד גזבר נשאלין רק אם נשחטו ונזרקו דמן כהלכתא אז אין נשאלין ובמנחה אף שקדשה בכלי שרת ג"כ נשאלין ובהגה' יד שאול ביור"ד סימן רנ"ח כתב דבקדשי מזבח אף באתי ליד גזבר מהני שאלה משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא כו', ולכאו' קשה דהא בקדשי בדק הבית אמרינן ג"כ דאיתא בי גזא דרחמנא עיין בחולין (דף קל"ט)

והנראה לענ"ד דעיקר שאלה אפשר רק בעת שלא היה עוד גמר הדבר דהא אם נשבע על ככר שלא