תשובה שלמה - א קד

ואע"ג דאילו לא הוה מסיק בדיבורי' לומר כאמי היתה אסורה מכיון דאמר הרי את אסורה עלי מ"מ השתא דאיתפיס בדבר האסור לא אמר כלום עכ"ל הנה מפי' רש"י שם בנדרים נראה רק דמתני' איירי דאמר הרי את אסורה כאמי, אבל לא אמר אסורה עלי ובהא גם מהר"ל אבן חביב מודה דלא אמר כלום כמו שכתב מפורש שכל זמן שלא השלים לומר כאמי אין במשמע מזה שום נדר כל שלא אמר הרי את אסורה עלי, ומינה ג"כ שאין סתירה לדברי מהר"ל אבן חביב ז"ל מדברי הריטב"א ז"ל בקידושין (דף נ"ד) שהביא שם במחנה אפרים שכתב וז"ל אבל כשתולה אותו בדבר האסור מעצמו כגון שאמר ככר זה אסור כנבלה כחזיר כשקצים וכיוצא בהם לא אמר כלום ואפי' משום ידות נדרים ליכא עכ"ד דהתם נמי דייק וכתב שאמר ככר זה אסור כנבלה ולא אמר ככר זה אסור עלי כנבלה דאז אפשר דגם הריטב"א מודה לדברי מהר"ל אבן חביב דהיה אסור עליו כיון שאמר אסור עלי כבר אסור עליו ומשום שמסיק כנבלה לא גרע, אבל אם אמר ככר זה אסור אין כאן עוד נדר ומשו"ה משמסיק כנבלה ותולה אותו בדבר האסור מעצמו משו"ה לא אמר כלום אלא דבמשנה למלך פרק א' הל' ז' מהל' נדרים הביא לשון הריטב"א ז"ל ככר זה עלי אסור שלא אוכלנה כנבלה יע"ש, וכן כתב הריטב"א מפורש בפי' על הלכות נדרים להרמב"ם ז"ל בר"פ שני דנדרים

ומה שהקשה עוד מדברי הרא"ש גבי מתני' דכנדרי כשרים עלי לא אמר כלום דפירש הרא"ש וז"ל ואפילו אם אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי בקונם לא אמר כלום וכ"כ הטור ובשו"ע אלמא דאעפ"י שאמר ככר זה עלי בקונם כל שהתפיסו בדבר שאינו נדור לא אמר כלום, הנה קושיא זו כבר תירץ בספר כנה"ג דכונת מהרלב"ח היא דבמה שאמר כאמו לדוגמא בעלמא דכמו שאמו אסורה עליו כמו כן הוא אוסר אותה בלשון טוב ואין זה סותר לשון האסור כלל, כמו בדינו של הרא"ש והטור שלשון כנדרי כשרים סותר הנדר מכל וכל עכ"ד ולפי סברתו יש לתרץ נמי הא דהקשה במחנה אפרים שם מהא דפליגי ר"י ור"ש בנזיר (דף ד' ע"ב) באומר הריני נזיר כשמשון לא אמר כלום אליבא דר' שמעון משום דהוי מתפיס בדבר האסור דשמשון לאו נדור הוה ומדסתם ותני לא אמר כלום משמע דלא הוה נזיר כלל ואע"פ שאמר הריני נזיר מכיון שהתפיסו בדבר שאינו נדור עכ"ד דלפי דברי בעל כנה"ג דהא דאמר כאמי היינו לדוגמא בעלמא כמו שאמו אסורה עליו כמו כן הוא אוסר אותה עליו בלשון טוב ואין זה סותר לשון האיסור כלל, והיינו דאיסורא דאמו הוה ג"כ באופן זה כמו שהוא אוסר אותה עליו באותו לשון של איסור בלא שום שינוי, דאי הוה שום שינוי באיסורא דאמו ממה שהיה אוסר אותה עליו באותו לשון אי אפשר לומר דלדוגמא נקטי', דאין זה דומה להאיסור שאוסר אותה עליו ואז היינו צריכים לומר דאוסר עצמו כאיסורא דאמו דוקא, לא כהך איסורא דמשמע מהלשון שאוסר אותה עליו ואז הוה התפסה בדבר שאינו נדור, וא"כ הא דאמר הריני נזיר כשמשון, א"א לומר דהא דאמר כשמשון הוא לדוגמא בעלמא דהא באומרו הריני נזיר קבל עליו נזירות גמורה ואסור הוא לטמא למתים ושמשון היה מותר לטמא למתים א"כ א"א לומר דלדוגמא בעלמא נקטי', דהא אינו דומה להאיסור שקבל עליו בלשון הריני נזיר אלא ע"כ דנקט כשמשון משום דקבל עליו הך נזירות דשמשון מה שלא משמע מהלשון של הריני נזיר גרידא, א"כ כשמשון להתפסה נקט ושמשון לאו נדר הוה והוא מתפיס בדבר שאינו נדור ועי' במהרי"ט חלק ב' חאה"ע סימן ל"ט: והביא שם במחנה אפרים ראיה לדעת מהרלב"ח ממתניתין דמנחות (דף ק"ג) הרי עלי מנחה מן השעורים מביא מן החטים ואמר ר' יוחנן עלה דאתיא אפי' כב"ה, ואיירי באומר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהל' מעשה הקרבנות וכ"כ בכסף משנה דה"ט דכשאומר הרי עלי מנחה ושאלו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי נודר ה"ז חייב דאע"ג דכשאומר הרי עלי מנחה מן השעורים אין בנדרו ממש דהוי נדר ופתחו עמו כשאמר מן השעורים, מיהו כשאמר אח"כ אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין ביטל הפתח שנ הנדר והוי כאילו לא אמר בשעת הנדר אלא הרי עליו מנחה לבד עכ"ד, ולפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד דאנן סהדי דכונתו של ראובן היה לנדור נדר גמור ואילו היה יודע דהאומר כאמי הוי מתפיס בדבר האסור ואינו נדר לא היה מסיק דיבורי' לומר כאמי וכיון שכן פלגינן דיבורי' והוי כאילו לא אמר אלא את אסורה עלי בלבד עכ"ל ולפי דברי הכנה"ג בכונת מהרלב"ח דהא דאמר כאמי לדוגמא בעלמא נקט, א"כ אין זה ענין להא דהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים דהתם אין לומר דלדוגמא בעלמא נקט, וע"כ לכונה אחרת קאמר מן השעורים

ובמשנה למלך פרק א' הל' ז' מהל' נדרים הביא ג"כ הך ראי' וכתב שמזה יש קצת סיוע לדברי מהרלב"ח דמשמע מזה דראיה גמורה אינה, והנראה בזה דלהכי אין זו ראי' גמורה דאפשר לומר דהא התם בקדשים דהוה במחשבה כמבואר בשבועות (דף כ"ו ע"ב) א"כ אמר אח"כ אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין א"כ הרי מחשבתו מחייבתו במנתה כיון דבלבו היה להתחייב בכך ואף דאם גמר בלבו להוציא בשפתיו אין יכול להקדיש במחשבה לבד כדאיתא התם בשבועות ובתרומות פרק ג' משנה ח' המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה כו' לא אמר כלום עד שיהי' פיו ולבו שוין: וכמבואר גם בתוספתא תרומות פרק ג' היה הולך להפריש תרומה ומעשר וראשון ומעשר עני מאימתי מברך עליהן משהפרישן הפרישן אם עתיד לקרות להם שם אין בהם קדושה עד שיקרא להם שם ואם אין עתיד לקרות להם שם כיון שהפרישן נתקדשו וכן מבואר ג"כ בתוספתא מעשר שני פרק ד' ר"מ אומר אם עתיד לקרות להם שם אין קדושה עד שיקרא להם שם ואם אין עתיד לקרות להם שם כיון שהפרישן נתקדשו, א"כ בכה"ג אין קדוש במחשבה לחוד כ"א. צריך גם דיבור היינו דבאמת בקדשים במחשבה לחוד הוה הקדש ואף שכל דיבור מקדימו מחשבה מ"מ כיון שגמר בלבו להוציא ההקדש בשפתיו א"כ הוה כמו שהתנה שלא תועיל מחשבתו לחוד רק בתנאי שיוציא גם בשפתיו ומכיון שקיים תנאו והוציא גם בשפתיו ממילא מועילה מחשבתו לשוי' הקדש וא"כ כשאומר הרי עלי מנחה מן השעורים מכיון שאמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבים א"כ חזינן דמחשבתו היתה להקדיש ורק דהיה תנאי בההקדש שיוציא זה בשפתיו ומכיון שהוציא בשפתיו הרי עלי מנחה שוב מועלת מחשבתו לחייבו במנחה והא דהוסיף מן השעורים אין זה מגרע כלום לבטל מחשבתו שחשב להקדיש מנחה וקיים תנאו שחשב שיצטרך להוציא בדיבור פה הרי עלי מנחה דסוף סוף הרי הוציא זה בשפתיו, אבל אם אמר הרי עלי מנחת שעורים אף דמחשבתו היתה להקדיש אך הוא חשב תנאי שיוציא בשפתיו ותנאו זה לא קיים דהא דאמר הרי עלי מנחת בסמיכות א"א לומר דהדיבור הזה יהי' נחשב שהוציא מחשבתו בדיבור דהא מדקאמר מנחת בסמיכות ע"כ אתה צריך לסומכו לשעורים א"כ דיבורו סותר מה שחישב שיוציא בפיו, וכן נמי אם מתכוין עולה והוציא בשפתיו שלמים דהיינו שחישב להקדיש עולה וגמר בלבו להוציא בשפתיו שמקדיש עולה ובתנאי זה שיוציא מחשבתו בשפתיו אז יהי' מחויב עולה ולבסוף הוציא שלמים וא"כ עדיין מחשבת תנאו לא נתקיים דהא חשב דוקא שיוציא בשפתיו הרי עלי עולה ומשו"ה לא אמר כלום דהא לא נתקיים תנאו שחישב במחשבתו אבל גבי