תשובה שלמה - א קא

פתח לנדרה עכ"ל. וא"כ ע"כ ס"ל דיכולים להתיר לה ע"י פתח גם אתר קיומו של בעל. דאל"כ לא הוה לי' למימר דלא תבקש פתח לנדרה. דהא אף אם תבקש פתת לנדרה לא יתירו לה כיון דקיים לה בעל. וכן כתב בתי' המאירי נדרים (דף ח' ע"ב) ד"ה הוזכר יע"ש. (ובדף כ"א ע"ב) ד"ה הוזכר וכן הוא בש"מ נדרים (דף ס"ט ע"א) ד"ה יש שאלה בשם הרא"מ ז"ל אך שם בהג"ה מרדכי בהג"ה אחרונות הביא בשם רבינו יונתן דאין אדם יכול להפר אחר קיום של בעל. וכן הביא בחי' מאירי לנדרים (דף ח') דיש חולקים לומר שכל שקיים הוא את נדרה אין לה היתר ע"י חכם. וכן כתב הרדב"ז בתשובה חלק ה' סי' שני אלפים קפ"ז שדעתו כדעת המחמירים שלא להתיר אחר קיומו של בעל וכתב עוד שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל וכן הביא ביור"ד סי' רל"ד סעי' כ"ג שתי הדעות, והנראה בזה דהנך דס"ל דאף אחר קיום הבעל יכול החכם או שלשה הדיוטות להתיר לה סברו להו דבהקיום הבעל הוא רק מסלק כוחו וזכותו שזכתה לו תורה להפר הנדר, ואיסור הנדר דרביע עלה הוא רק מגרמתה ומשום הכי יכולים להתיר לה אף אחר הקיום, וכן כתב מפורש בחי' המאירי בנדרים (דף ח' ע"ב) ד"ה הוזכר וז"ל ויראה שהדין כן בנדר שהיה להפרו ביום שמעו ולא היפר ועבר היום או שקיים שאעפ"י שאינו יכול עוד להפר, מכל מקום מותר הוא להזקק בהיתרה מתורת חכם וכל שכן שיש לה היתר בשאר חכמים שאין קיומו עושה בנדרה אלא שעושתהו כנדר אלמנה וגרושה אשר אין לה קצין שוטר ומושל להפר נדרה, אלא שחכם יכול להתירה עכ"ל והנה שם כתב בטעם הסוברים שכל שקיים לה נדרה אין לה היתר ע"י חכם מטעם כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכן כתב הט"ז ביור"ד סי' רל"ד ס"ק כ"ו, ובחי' המאירי שם כתב דהטעם הזה אינו כלום, ועי' ג"כ בתשובות מהרי"ק שורש נ', והנה טעם זה היה שייך להנהו דס"ל דבדברים שבינו לבינה אין חכם מתיר אותם נדרים בשום פנים וכמו שמבואר במרדכי גיטין פרק השולח סי' שע"ו בשם רבינו יצחק, אבל להנך דס"ל דלאחר שתיקתו ביום שמעו יכולים להתיר, אך לאחר קיום של בעל אין אדם יכול להתיר ע"ש בתשו' מהרי"ק ובזה לא שייך טעם דכל הנודרת על דעת בעלה הוא נודרת

אך הנראה בדעתם דס"ל דהא דהבעל מקים את הנדר הרי הוא מוסיף איסור מצד הנדר והוה איסור הנדר גם מגרמא דידי' לאחר הקיום, ומשו"ה, א"א שוב להתיר לה הנדר לאתר שקיים לה בעל דהא חלק האיסור שהוסיף לה הבעל בקיומו א"א להתיר ע"י פתח או חרטה דידה וכן מטין לכאורה הא דכתב בשיטה מקובצת בשם הרשב"א והריטב"א ז"ל בכתובות (דף ע"א ע"א) ד"ה הב"ע כגון שנדרה היא וקיים לה, מסתברא שקיים לה בפירוש כגון דאמר לה קיים ליכי, אבל שתיק ולא הפר לה לא, משום דמצי למימר איידי דטרידנא אשתלאי והיינו דקרי לי' מדיר ואם במקיים דרך שתיקה לא שייך למקרייה מדיר כו' עכ"ל ומדחילקו בין קיים לה בפירוש לשתק משמע דס"ל דבקיים לה איהו הוא דמוסיף לה איסור על נדרה, וכמו שכתבו דקרי לי' מדיר, אבל בשתק ליכא למימר דאיהו מוסיף לה איסור על נדרה ומשו"ה לכ"ע יכול חכם או שלשה הדיוטות להתיר וכמש"כ הרמ"א ז"ל

ובדעת הרא"ש ז"ל אף שהמרדכי בשבת פ"ג סי' שי"ט כתב שכן פסק הרא"ש בפרק נערה המאורסה דחכם יכול להפר אחר קיומו של בעל נראה דיש שם ט"ס וצ"ל וכן פסק הרא"ם וכן משמע מרהיטת לשונו שם, אך בהרא"ש בפרק נערה המאורסה לא נמצא כן ובפירושו שם (בדף ס"ט ע"א) פי' האיבעיא דיש שאלה בהקם אם אמר לה קיים ליכי ונשאל לחכם על הקמתו מהניא לי' הפרה או לא ולא פי' אם יש שאלה בהיקם אם אתר שקיים לה הבעל אם נשאלים עליו לחכם כמו שפי' הרא"ם והמפרש בנדרים, אך בנדרים (דף ח' ע"ב) איתא דרבינא הוה לי' נדרא לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ופי' שם הרא"ש ז"ל בד"ה הוה לי' נדרא לדביתהו וקיים לה הנדר עכ"ל, ואף על פי כן אתא לקמי' דרב אשי שיתיר לה הנדר ש"מ דס"ל דנשאלין לחכם אף אחר קיומו של הבעל, וכן כתב בתי' רעק"א ביור"ד סי' רל"ד סעי' כ"ג

ונלענ"ד דהנה אם נימא דהא דהבעל מקיים נדרי אשתו היינו שמסתלק מזכותו וכוחו שיש לו להפר נדרה וממילא נשאר עליה נדרה בתוקפו, מצד הסברא יכול הוא לקיים לה אף קודם שנדרה דהא אינו עושה שום פעולה בהנדר דנימא דאינו יכול לקיים הנדר שלא בא לעולם, דהא הוא רק מסלק זכותו, וזכותו הא יכול לסלק בכל עת שירצה. אך אם הא דמקיים נדרי אשתו הוה כמו שמדירה הוא ובקיומו הוא מוסיף כת בהנדר. אי נימא הכי, מצד הסברא אינו יכול לקיים קודם שנדרה, דהא אם אין הנדר בעולם על מה יחול קיומו ובמה הוא מדירה כל זמן שלא נדרה היא, ואי אפשר לו להוסיף כח במה שאינו עוד בעולם

ולפי זה אם הרא"ש ז"ל ס"ל דאף אחר קיומו של בעל יכול החכם להתיר לה נדרה א"כ ס"ל דהא דהבעל מקיים נדרי אשתו היינו שמסלק עצמו מזכותו שיש לו להפר והוא אינו מוסיף כל שום כח וחיזוק בהנדר א"כ לשיטתו אזיל שכתב בנדרים (דף ע"ב ע"ב ובדף ע"ה ע"א) בטעם הא דאי אפשר לקיים קודם שתידור דקים לן שלא היה בלבו לקיימו שמא תדור דברים שהוא מצטער ובוש עליהם ואינו חפץ בקיומו והוי כמו נדר בטעות עכ"ל, והא דנקט בלשונו דהוה כמו נדר בטעות היינו לא שמוסיף על נדרה, רק דעצם הסילוק שמסתלק מזכותו שיש לו להפר לה זוהי נדר בטעות, א"כ לולי כמו נדר בטעות היה יכול לקיים אף קודם שתידור וכ"כ בהגה' גליון מהרש"א ביור"ד סי' רל"ד סעי' כ"ח וז"ל ולפ"ז במפרט אם תדור מכבר זה יהיה קיים הסברא דמועיל עכ"ל, ולא תקשה ע"ז מחה שכתב הרא"ש בגיטין פ"ד סי' ת' וז"ל ואפשר אפי' אם יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות לדור על דעת אחרים אינו מועיל כיון שסתם אשה על דעת בעלה היא נודרת ותלה הכתוב, הפרתה בבעל יכול הבעל לחזור ממה שנתן לה רשות עכ"ל ומשמע דאף על נדר ידוע א"א לו לבטל דעתו וליתן לה רשות לדור על דעת אחרים דאל"כ היה לו לומר דאף בהקם א"א לו לקיים נדרה קודם שתדור, א"ו משמע דמיירי בנדר ידוע ואפ"ה כתב דיכול הבעל לחזור ממה שנתן לה רשות ולהפר לה אח"כ, דהתם שאני חדא דהתם אינו מבטל דעתו לגמרי כדי שתשאר לגבי נדריה ברשות עצמה כמו אלמנה וגרושה, כ"א שנותן לה רשות לדור על דעת אחרים והנך אחרים הויין במקומו, ועוד אף לבטל דעתו לגמרי כדי שתשאר ברשות עצמה לגבי נדריה אינו יכול באופן זה, דהא הך קיום שמקיים נדריה דאמרינן שהוא מסלק רשותו וזכותו ועושה הנדר כמו נדר אלמנה וגרושה, קיום זה רק אז הוא כנדר לגבי' דאינו יכול לחזור מקיומו וסילוק זכותו זה רק אם הוא באופן שאמרה תורה שיקיים ואז אינו יכול לחזור מקיומו אבל בנתינת רשות לחוד אין זה אותו הקיום שאמרה תורה, והיינו דמסיק הרא"ש שם שאינו דומה לקיים ליכי, ואפשר דקיים ליכי מהני לגבי נדר מיוחד אף קודם שתדור ואין להקשות דא"כ התם בגיטין יאמר לה הבעל קיים ליכי על נדר מיוחד ואח"כ תדור אותו הנדר די"ל דכבר תירץ שם הרא"ש דשמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה

ועכ"פ חזינן דלשיטת הרא"ש מצד הסברא יכול הבעל לקיים אף קודם שתדור ורק משום דכל זמן שלא שמע הנדר תרי קיומו בטעות ומטעם זה אף אם כבר נדרה ג"כ אינו יכול להפר כל זמן שלא שמע הנדר משום דקים