תשורת ש"י מהדורא תנינא תרנו

יסתכנו וע"י עשי"י זאת נחלשים הצאן מאד עד יעברו י"ד יום ולוי דרוצה למכור צאנו במוקדם אי אפשר לו לעשות כן לצאנו ולקח צאנו לביתו ואינו רוצה לשלם לשמעון וטוען שמעון דהוא לא גרם זה וגם טוען אם יפטר לוי יחזיר לו ראובן השכירות שהקדים לו

קכו בענין סטימתא ושייך לדלעיל סימן קכ"ג

קכז אם יש לחלק בין נשרף בית השכור לבין אירע קלקול מצד אחר דירא השוכר לדור שם. ועל מ"ש הפרי תבואה סימן ל"ד הובא בפ"ת לחו"מ סי' שכ"א. ובענין אומדנא היכא דאתיילד אחר השכירות חשש היזק לשוכר או למשכיר אם יכול לחזור מהשכירות

קמא ראובן הי' לו רשות שקורין ליסענטז למכור משקאות ומשלם בעד זה מס ודינא דמלכותא שאין רשאי להשכירו לאחר ואם יעבור אבד רשיון שלו וענוש יענישו גם שניהם רק יכול להעמיד לו משרת למכור משקאות והלך ראובן והשכיר הליסענטז לאחר ונכתב שטר שכירות שנתחייבו בקנין להחזיק בהשכירות זה איזה שנים והערימו וכתבו בערכאות שמוסר רק למשרת ובתוך זמן גילה אחד בערמה והובאו בערכאות וכיחשו ולכן רוצה אחד לחזור מהשכירות דירא שמא יארבו לו ויתוודע הדבר

קמח ראובן מכר לשמעון חביות נאפט ומגופה והביא משרתו של ראובן החביות לחצר שמעון והניחו במאגאזאהן של שמעון ונטל שמעון ממנו איזה מדות וחזר וסתמו ואחר שני ימים מצא שזב כל הנאפט מחמת איזה סדק ורקבון שהי' בשולי החביות ועדיין לא פרע

פו מי שחלה הוא או ב"ב ושלח משרתו או אחר לקרות לרופא ובמקומו קצוב שכר הרופא על כל פעם שיבוא אם מחויב בעל הבית בעשה ביומו תתן שכרו ובבל תלין פעולת שכיר

קכא ראובן קנה ענבים משמעון באופן שישלחם שמעון למקומות שיצוה ראובן וכמה פעמים בא ראובן או באי כוחו ומקבלים בעצמם הסלים עם הענבים בכרם שמעון ומשלחים בעצמן על האבלהן ופעם אחד בא בן ראובן וצוה לשמעון שיעמיד ענבים לבאהן וגם הוא הי' שם ואצל הבאהן ביקש משמעון לכתוב הנאך נאמע על ל"ב ר"כ וטעה שמעון ועשה הנאך נאמע על ל"ב קראנא ונתן על הבאהן וכן פרעו לוקחי העבנים וכעת אין רוצים להחזיר המותר

קעח ראובן נתקוטט עם שמעון על שיורד לחייו במסחרו וצחקה עליו אשת שמעון ואמר לה ראובן חצופה אם מחויב ראובן לפייסה בדברים או בממון. שלא להניח הנייר חלק

בתפלת מוסף שבת ור"ח אתה יצרתא עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי יל"ד ודאי כיון שהוא יצר העולם הוא שלו וגם מה בא לומר במקדם ודאי כיון שהקב"ה יצר יש לו להעולם התחלה וגם אינו אינו אומר קודם לאיזה דבר

ויתכן עפימ"ש אה"ח בפ' בראשית על דחז"ל כל המקדש שבת ואומר ויכלו כאלו נעשה שותף במע"ב דכשברא הקב"ה העולם לא ברא כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים וע"י שמירת שבת יתקיים עוד עד שבת שאחריו ומיום ברא האדם לא חסר מעולם צדיק המשמר שבת עיי"ש והנה בפרק ראשית הגז דריש ארצך ולא של שותפות ובפרק מעשר בהמה נ"ו ע"ב דריש לך ולא של שותפות וז"ש אתה יצרת עולמך מקדם כלית מלאכתך ביום השביעי אז היה עולמך לבד ולא של שותפות אבל מן שבת ראשון ואילך המשמר שבת יש לו שותפות במע"ב כי נותן חיות וקיום לעולם

א"י דכתיב אחור וקדם צרתנו ואמר בב"ר פ"ח אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ובריש תזריע אמר אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מע"ב ויתכן ע"ד שכתב ברמזי תורה ריש בראשית ישראל עלה במחשבה קדימת הרצון היה בשביל שיהיו ישראל צדיקים בכל דור ודור וצמצם כביכול בהירתו בשביל אהבת ישראל והיינו אם זכה אומרים לו אתה קדמת מחמת שאתה בעל בחירה ומ"מ זכית לזה קדמת דבשבילך היה מע"ב וז"ש אתה יצרת עלמך כביכול צמצם והעלים אור א"ס כדי לברא עולם בעל גבול ותכלית מקדם מחמת האדם הזוכה אשר עליו נאמר וקדם צרתנו

א"י דכתוב קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם דאיתא בסוף ע"ח בכללים אות כף וכ"א ששה קצוות דז"א הנקרא עולם הם ששה צרופי יהו הנמשכין מדעת ומלכות מקבלת מכולם ומתפשטין להאיר בה ובכל קצה וקצה יש בו ג' צרופים דיהו מלאים ע"ב סג מה עולים קדם עיי"ש וז"ש קדם ידעתו מעדותיך כי עדות הם דעת כמ"ש בכונת מה העדות והחקים והמשפטים ואפשר משום דדעת אסהד באופוי דמלכא כדאיתא באדרא והובא שם בהכללים ואמר כי לעולם יסדתם כי הם יסוד בנין העולם וז"ש אתה יצרת עולמך מקדם ולהיות כי נשלם ההארה במלכות בחינה שביעית לכן אמר כלית מלאכתך ביום השביעי: