תשורת ש"י מהדורא תנינא תרנה

לקהל כי די להם בבעל תפלה פשוט וגובים השכירות אפולי מאותן שאין מתפללין בבית הכנסת שהחזן שם

סא ראובן אמר לשמעון שימשוך לו לאז ויקח אותו לשותף דהיינו ווען דיא לאאז וועט גיווינין גיב איך דיר דוא העלפט וראובן פרע עשרה ז"כ בעד הלאאז אחר כך יצא אותו לאאז ומגיע לו עשרה ז"כ אם צריך ליתן לשמעון חצי. וגם אם פירש שיתן לו חצי אפולי לא יגיע לו רק הקרן או אם הרוויח באותו לאאז יותר על עשרה ז"כ אם צריך ליתן לשמעון החצי

קלא חמשה נשתתפו לקנות יין בשעת הבציר באופן דראובן ושמעון כל אחד יתן מעות שליש אלפים רכ' והשנים יתעסקו לקנות יין וחביתין וראובן לבד ימכור וקנה שמעון יין בעד חמש מאות רכ' ונתנו לאוצר השותפות ולא רצה ליתן עוד מעות ונגמר ביניהם שלא יהא עוד שותף ואחר כך עלה ריוח ותובע שמעון חלק מריוח שעלה על כל היין וגם אם על כל פנים יטול ריוח מהיין שקנה שמעון

קצג ראובן שמעון לוי קנו יער עצים והוצרכו למעות ולוה ראובן מעות והכניס בשותפות ונמצא אחר כך הפסד רב ולא הי' ללוי לשלם חלקו וטוען שמעון לא אשלם רק שליש

קצה רו"ש שותפין בעסק מין סחורה וכל המעות של ראובן ושניהם עוסקים בלקיחת אותו סחורה ובמכירתה ולא קצבו זמן לשותפות ובאו לחלוק וקודם לזה קנה ראובן אותו מין סחורה ולא ידע שמעון ונתייקר השער ועתה בשעת חלוקה טוען ראובן לעצמי קניתי כי הי' בדעתי לחלוק ולא הודעתי לשמעון כדי שלא יתפוס כי לא נעשה עדיין החשבון

רד ר"פ סיפר לרא"ש שקיבל טעליגראף מאיש מפעסט אם ירצה ר"פ לעשות עמו מסחר על תבואה חדשה שר"פ יעמיד לו כל מעטטיר בעד ששה ז"כ וחצי וזה הי' אחר פסח וזמן העמדת התבואה יהא בחשוון ואמר ר"פ שדעתו לשלוח לו טע"ג על שלשה וואגנין ואמר לו רא"ש שגם הוא יתן שני וואגאנין בסך זה והשיב ר"פ אם כן מה ארוויח והוסכם בינם שיקח רא"ש רק ששה ז"כ ורביע ז"כ ונתן ר"פ חמשים ז"כ לרא"ש לקנין והוסכם בינם שישלח ר"פ טע"ג לפעסט על חמשה וואגאנין וכן עשה ר"פ ואחר איזה ימים חזר בו רא"ש והחזיר האד"ג וכשבא העת להעמיד התבואה נתייקר מאוד והוכרח ר"פ להעמיד החמשה וואגאנין כי ידוע שהקונה מפעסט אינו ציית ד"ת דלפי ד"ת אין מחויב ר"פ להעמיד התבואה כי הי' דשלב"ל ולא יצא השער אז מתבואה חדשה דלא מצוי עד סוף הקרן אך לפי דיניהם מוכרח ר"פ ותובע מרא"ש ההפסד כי סמך עליו שיתן השני וואגאנין ועל פיו שלח טע"ג לפעסט שיתן חמשה וואגאנין ורא"ש מכחיש שלא אמר לו ר"פ שישלח טע"ג לפעסט על חמשה וואגאנין גם אד"ז לא קיבל רק בדיבור בעלמא נעשה שיתן לר"פ וואגאנין בעד כל מעטטיר ששה ורביע ז"כ

קלב ראובן שלח את שמעון להתחייב להעמיד איזה סחורה להקונה אם פטור המשלח מלהעמיד הסחורה כיון דהחיוב נעשה על שמעון וחילוק בין הודיעו שמעון להקונה שהוא רק שליח ובין לא הודיעו

נז שמעון קיבל עליו לבנות ולהעמיד בנין משלו על ראובן בעד סך כך וכך ועשו תקיעת כף גם נתן לו ראובן מאה ז"כ אד"ג ועשו שטר וניתן לשמעון וטרם שהתחיל שמעון לבנות חזר בו ראובן ומצוי בשוק לקנות אם יכול לומר קי"ל דחל הקנין קודם שבא לרשות מוכר

כט על דברי נתיבות רל"ד דאין צריך כפרה על השוגג באיסור דרבנן

נט ראובן ושמעון ירשו חצר מאביהם ורוצה אחד לעקור דירתו לעיר אחרת ורוצה למכור חלקו לאחיו ועדיין אינו בר עשרים שנה

קצט ראובן קנה כל פירות הגינה ממצרי המדה בכך וכך ונתן לו קצת מעות ומכר ראובן הפירות לשמעון ג"כ כל מדה בכך וכך ולקט שמעון הפירות והטעה את המצרי במדה ופרע ראובן להמצרי לפי חשבון המדות שעשה שמעון עם המצרי ועתה תובע ראובן שישלם לו גם בעד העודף. ושם יבואר אם קנה ראובן הפירות במעות שנתן להמצרי כשקנה ממנו. גם יבואר קנין הנהוג בין יהודים אם הוי כקנין תורה. וקנין הנהוג בין גוי אם מועיל נמי בין יהודי לגוי. וגם ענין הפקר בית דין הפקר אימת אמרינן. ואימת קנין דרבנן עושין זכ"י ללוקח ומקבל קודם שבא לידו של לוקח ומקבל. וגם אם יכול האב להנחיל לבן בין הבנים יותר מאחיו בדשלב"ל ובמלוה

פד איש שלא הי' לו בנים וכתב בצוואתו שהבית אשר לו ברחוב העיר יהא לקרן קיימת לנשואי בנות קרוביו דהיינו משכירות החניות והחדרים מאותו בית יהא לנשואי קרוביו להם ולב"ב עד עולם ויהא כך אינטאבילורט אך של אחות אשתו נותן מהבית זה דירה שתברר לעצמה חלק שליש מהחדרים לדור שמה היא ויו"ח עד עולם בלא תשלומי שכירות רק חלק שליש מסיקראציאהן ושטייאיר וריפיראציא שיצטרך הבית תשלם האשה ובפירוש התנה שאין לה וליו"ח רשות להשכיר דירתה ואם תעבור היא או יו"ח אבדה זכותה לעולם ותפול דירה הנ"ל להקרן קיימת לנשואי קרוביו ואחר כך זה ג"ש נשרף כל הבית ועל ידי השתדלות הפטרופוס של הקרן קיימת ניתן לו רשות רק לבנות ארבע חניות במקום בית הנשרף ועתה דנין יורשי האשה עם האפטרופס דיורשי האשה טוענים שמה שנבנה על מקום דירתה שלה ויחזרו הוצאות שעל אותו בנין רק ינכו שכירות שקיבל האפטרופס עד עתה והאפטרופס טוען דהמנוח צוה ליתן דירה בבית הנשרף וכיון שנשרף אבדה זכותה ויורשי האשה טוענים כיון שציוה שהאשה ויו"ח ישלמו שליש סיקראציא וכן עשו אומדנא דמוכח שדעת המצוה שאם ישרף יבנו בית אחר במקום דירתה

נה ראובן נ"ח מנה לשמעון ומת והי' לראובן מנה חוב אצל גוי אלם ואי אפשר להוציא החוב רק יורש של ראובן ואומר היורש איני רוצה לגבות החוב ולא לפרוע אם כופין היורש לגבות ולפרוע ואם לא רצה היורש לגבות ואחר כך לא נמצא אצל הגוי ממה לגבות אם חייב היורש מדינא דגרמי. וכן בכל גורם היזק בלא שום מעשה או דיבור אם בדיני אדם חייב לשלם. וגם שותף כי האי גונא אם צריך להחזיר לשותפו חלקו

קכג ראובן השכיר מרעה לשמעון עבור צאנו לרעות ביחד עם צאן המשכיר ושילם השוכר כל השכירות ואחר איזה ימים מכר שמעון צאנו והשכיר זכותו ללוי ואחר שלש שבועות עשה ראובן לצאנו איזה דבר מחמת הבלאטשטערין וידוע דאז אין לרעות צאן אחרת במרעה זה בלי שיעשו גם להם כן שלא