תשורת ש"י מהדורא תנינא תרנג

קלט גט שנכתב בחמשה עשר לירח לאשה שמה חי' וטעה הסופר וכתב החית של חי' כדרכו בסת"ם בחטוטרת ומקל בשמאל ולא הרגיש עד אחר סתימת העדים

קס גט שנכתב ונחתם וקודם הנתינה ליד האשה ראו שנחסר האלף מתיבת להתנסבא

קפ גט שנכתב כדת משה וישראל ונחסר הוא"ו מן וישראל ולא נודע עד אחר חתימת העדים

קפב שליח של גט לא הי' אצל התחלת חתימת של עד ראשון שהי' לו שני שמות וחתם שם ראשון שלא בפני השליח

קצ עיר אחד שזה עשרים שנה התחיל הרב לסדר בו גיטין ע"י הסכמות חכמי הדור והסכימו לכתוב שם הנהר בא קינאבאח ואחר פטירת הרב קם אחד לערער דצ"ל כ"ף בסופו לא חי"ת

קצז גט שנחסר תיבת והרי מן והרי את מותרת לכל אדם או נמצא במקום והרי כתוב ודרי ונשאת אם תצא. ובו יבואר אם מהני ס"ס או רוב לענין גט שיש בו חשש או לענין עגונה שאם נשאת לא תצא

נח אשה שבאה להתגרש ולא נודע שם אבי' ובפי כל איצק

פב אשה באה להתגרש ושמה מעריסה הינדא וכן קורא אותה אבי' כשעושה לה מי שברך וכן לפעמים על צד מיעוטא דמיעוטא קורא אותה הינדא אך בפי כל וחתימה בשם גוים כהמנהג בעוה"ר

פט המגרש שם אביו לתורה משה נתנאל ובפי כל תנאל לבד

צדיק אחד שלח גט לאשתו הדרה עתה במקום רחוק ובמקום מולדתה נקראת לאה וכן שמה מעריסה ובמקום נתינת הגט נקראת לינא ואבי' נקרא צלאל ויותר לא נודע לא מעלי' לתורה ולא מחתימתן ולא מעריסה ושם המגרש במקום הכתיבה ארון ארי' לתורה ובפי כל נקרא ליב ובמקום נתינת הגט נקרא לעפאלד

צא איך לכתוב לינא אם אלף בסוף או ה'

צב שלח גט לאשתו ובמקום דירת הבעל נקרא דוד שלמה מעריסה ואחר כך נקרא בעירו רק דוד ובמקום אשתו נקרא רק שלמה

קעה מגרש שחותם בנציון בחד תיבה ונון כפופה באמצע

קפא מגרש שמו מעריסה משה ומחמת חולי קראוהו זידא משה ובפי כל נקרא זידה וחותם זיידא משה ובעלי' לתורה נקרא משה

מד חליצה אם מותר להיות בכפר או דוקא בעיר

קנז עמ"ש בשו"ת תשורת ש"י מה"ק להוכיח דמותר לחלוץ בכפר מדתנן בפרק מצות חליצה דחלץ בכפר עיטם

מז איש שאין לו רק בת אחת ולא מיתדר לי' עם אשתי ואין רצונו להתגרש ובא לפני בית דין ואמר דאשתו אסורה עליו כי פעם אחד בא לביתו באישון לילה ופתח פתאום ומצא אותה שוכבת במטה עם אחר ונשמט תחת המטה ועוד הביא שני עידי כיעור אם אסורה לבעלה ואם יכול לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת עלי'. חו"מ

קעו קהל שיש להם מורה הוראה ומחזיק ישיבה והרוב מהקהל אמרו שלא לקבל אב"ד וקצתם אמרו לקבל והסכימו כולם לדון ע"ז לפני בית דין של שלשה וצד המועיל רוצים ליקח רב מעיר אחרת להיות מן הבית דין זה שידונו לפניהם ואותו רב הוא גיסו של אחד מהטובים אם כשר לאותו דין. ושם יבואר אם דנים על ס"ת שנגנב אף דיש להם ס"ת אחרת מ"מ צריכים הדיינים והעדים לסלק עצמן מהחלק שיש להם בהס"ת ושם יבואר איך מועיל סילוק

קסו רו"ש הלכו לפני בית דין של שלשה וקבלו אותם בקנין ואחר שטענו לפני הב"ד בקשו הב"ד מהם שיקבלו קנין על פשרה וקבלו בקא"ס ועשו פשרה וכתבו ונתנו הפסק רק בתנאי אם לא יוציאו הד"ת ישאר הפשר אבל אם יפסקו ד"ת יהא לפי דין תורה ועתה צועק בעל דין אחד שפשרו ברמ"י ורוצה לבטל הפשרה וגם הד"ת אינו רוצה מהם רק ילכו לפני ב"ד אחר

נו הובררו מהקהל זיי"ן טובי עיר לפקח על עסקי הקהל ובקשו לעשות חכירות על יין ולהשכיר אותו חכירות וזה שביקש לשכור החכירות הרגיש באחד מהטובי קהל שלא יסכים על חכירות זה מחמת שמחזין יין למכור ופסק שוכר זה לאותו איש איזה סך מעות כדי שיסכים על תקנות הטובים לעשות חכירות והסכימו כולם וכעת יש מאנשי הקהל ממאנים באותו תקנה

טז ראובן תבע בערכאות בלא רשות ב"ד וטען שמעון שאינו חייב והביא ראובן עדים וחזר שמעון וטען שיש לו כנגדו ביד ראובן ממסחר אחר ואמר השופט שחייב לשלם לראובן תביעתו והוא יעשה תביעה חדשה על ראובן ועשה שמעון תביעה חדשה והביא ראובן גוי שהעיד שנעשה חשבון לפניו ולא נשאר לשמעון אצל ראובן ופסק השופט שישבע ראובן ונשבע אח"כ תבע שמעון לראובן בד"י אם נזקקין לשמעון ואם פסק השופט נשאר קיים כיון דלא תבעי שמעון לראובן בד"י טרם שנשבע ראובן

קסב ראובן תבע לשמעון בערכאות בלא רשות ב"ד ולא תבע לשמעון לילך עמו לד"ת וגרם הוצאות הרבה וכאשר בא הקלאגי לשמעון שלח לראובן שיעמוד עמו לד"ת ולא שמע לו ראובן אח"כ מצא שמעון מקום לגבות ההוצאות מחזקה שיש לראובן והזמינו ראובן לד"ת והכחישו ראובן את השליח ב"ד ושאלת אם נאמן ראובן בשבועה להכחיש השליח ב"ד וגם יש עוד עד אחד אם יצטרף להשליח ב"ד והמנהג במקומו דהתובע אין מחויב להחזיר הוצאות שאחר שקיבל הנתבע הקלאגע ועיין באורים סכ"ו ס"ק זיי"ן

קסד לבן תבע את יעקב בערכאות ושכרו כל אחד מליץ ונתחייבו יעקב ועתה תובעים זה את זה בד"י ההוצאות

קנב ראובן ושמעון היו להם דין ודברים ונתפשרו ונתן ראובן לשמעון וועכסיל על הסך שנתחייב לו עד זמן שהגבילו לפרוע וביקש לוה מהמלוה שלא יתן הוועכסיל לקאססא והבטיחו המלוה שלא יתנו לקאססא והלוה מעיר אחרת וקודם זמן פרעון כתב הלוה להדיין שיאמר למלוה שימתין לו איזה ימים עוד והשיב המלוה שהוועכסיל בקאססא ומוכרח הלוה לשלם בזמן פרעון ואמר לו הדיין אם כן הודיע ללוה והבטיחו המלוה שכן יעשה וכשהגיע הזמן פרעון קראו מהקאססא את המלוה שהי' זשיראנט ושאלו אותו אם רוצה להשאר זשיראנט ולא רצה ועשו הקאססא פריטעסט וגבו ההואצאות מן הלוה.