תשורת ש"י מהדורא תנינא תרמו

והרי קדשה בזה"ז דרק מדרבנן אסור לעשות בו מום ואמורה לגוי נמי רק מדרבנן וכשעושה לטובת ישראל להתירו אף דלא צווהו הישראל הוא רק משום גזרה דיצוה לעשות כמ"ש תוס' ברפא"צ לענין שבת ויו"ט הרי דאסרו שלשה דרבנן. אינו ראיה חדא די"ל כל שהוא לדעת כולה חדא גזרה הוא דזה עדיף מלומר גזרה לגזרה כדאיתא בפ"ק דביצה דף ג' וביומא דף י"א

ועוד לפימ"ש דאם עושה הגוי בשכר יד פועל כיד בעה"ב חוץ משבת ויו"ט א"כ י"ל דגזרו משום דיאמר ישראל למשרתו או לאחר שיתן לו שכר יותר דזה שכיח משיטרח הגוי בחנם: רד

ר"פ סיפר לרא"ש שקיבל טעליגראף מאיש מפעסט אם ירצה לעשות עמו מסחר על תבואה חדשה שיעמיד לו ר"פ כל מעטטיר בעד ששה ז"כ וחצי וזה היה אחר הפסח וזמן העמדת התבואה יהא בחשוון ואמר ר"פ שדעתו לשלוח טע"ג על שלשה וואגנין ואמר לו רא"ש שגם הוא יתן שני וואגנין בסך זה והשיב לו ר"פ אם כן מה ארויח ועל כן הוסכם בינם שיקח רא"ש רק ששה ז"כ ורביעי ז"כ ונתן ר"פ חמשים ז"כ לרא"ש לקנין והוסכם בינם שישלח ר"פ טע"ג לפעסט על חמשה וואגנין וכן עשה ר"פ ואחר איזה ימים חזר בו רא"ש והחזיר האד"ג וכשבא העת להעמיד התבואה חדשה נתייקר התבואה מאד והוכרח ר"פ להעמיד החמשה וואגנין כי ידוע שזה הקונה בפעסט אינו ציית ד"ת דלפי ד"ת אין מחויב ר"פ להעמיד התבואה כי היה דשלב"ל אחר פסח מיד גם לא יצא השער מתבואה חדשה אז דלא מצוי עד סוף הקיץ אך לפי דיניהם מוכרח ר"פ ותובע מרא"ש ההפסד כי סמך עליו שיתן השני וואגנין ועל פיו שלח טע"ג לפעסט שיתן חמשה וואגנין ורא"ש מכחיש שלא אמר לו ר"פ שישלח טע"ג לפעסט על חמשה וואגנין גם אד"ג לא קיבל רק בדיבור בעלמא נעשה שהוא יתן לר"פ שני וואגנין בעד כל מעטטיר ששה ורביע ז"כ והנה נשאלתי משלשה רבנים שישבו על ד"ת זה ופלפלו כי י"ל דרא"ש נעשה שותף עם ר"פ גם י"ל ר"פ נעשה שליח לרא"ש וישבע ר"פ ויטול מה שהפסיד דהיינו אם הזמין לו ר"פ תבואה חדשה לפני זמן העמידה לפעסט ובתוך כך נתייקר והיה יכול ר"פ ליטול הרבה יותר בעד התבואה גם זה יחשב לפסידא

תשובה אין בזה שום שותפות ולא שליחות חדא דכבר ביארתי בערך ש"י עחו"מ ר"ס קפ"ב היכא דדברו ליתן לו ריוח אינו שליח ועוד כיון דנתן ר"פ לרא"ש אד"ג לקנין הרי דהוא רק מקח וממכר דאם ר"פ שליח לרא"ש להעמיד בעדו התבואה לפעסט מה ענין קנין האד"ג לזה ועוד כיון דלדברי ר"פ אמר לו רא"ש שישלח טע"ג לפעסט על חמשה וואגנין הרי ר"פ יאמר לבעל הטע"ג שישלח טע"ג לפעסט א"כ הוי כמו אמרו לסופר שיכתוב דאיפלגו בו בחו"מ סימן רמ"ד אם הוי מילי דלא ממסרי לשליח ואף דבשכר הוי פועל דידו כיד בעה"ב ועדיף משליח כדאיתא בפ"ק דב"מ ד"י ובש"ך חו"מ סימן ק"ה ובמח"א הלכות מכירה ס"ט ובהלכות שלוחין סי"א מ"מ הרי גם סופר סתמא כותב רק בשכר וכדאיתא בגיטין פ"ב דף כף דכולהו גיטין הסופר נוטל שכר כתובה ומ"מ חשוב מילי לאותה דעה שבסימן רמ"ד דלא ממסרי לסופר

אלא דזולת שליחות ושותפות יש לחייב את רא"ש מחמת דר"פ סמך עליו ושלח טע"ג לפעסט על חמשה וואגנין והנה בפמ"א ח"ב סס"ח כתב דנהגו שם דעושים מקח עם סוחרים על עורות ועל סמך זה קונים הסוחרים עורות מן קצבים גוים וביני לבינו הוזלו העורות ובדיניהם מחויב הלוקח ליקח העורות מן הקצבים לכן גם אלו שלקחו מן הסוחרים מחויבים לקבל העורות בסך שפסקו הם עם הסוחרים דהוי כשלח שליח לקנות דאין המשלח יכול לחזור בו אפילו קנה השליח במעות עצמו את"ד ולא נראה דאין זה שליחות אלא אלו קנו מן הסוחרים בסך ידוע והסוחרים קונים מן הקצבים בסך ידוע ירוויחו הסוחרים הרבה או יפסידו הרבה משא"כ משלח אין צריך ליתן רק כפי שקנה השליח וגם אין השליח צריך להפסיד וליתן למשלח בפחות ממה שקנה הוא אלא יש לדמותו להך דבחו"מ סימן י"ד דבאמר לו לך ואני אבא אחריך דכשהלך וזה לא בא אחריו צריך להחזיר לו מה שהוציא על פיו בהליכתו אף דלא היה רק דיבור לבד אינו יכול לומר משטה הייתי בך וכן בנידון הפמ"א מה שהפסידו הסוחרים דצריכים ליקח העורות מן הקצבים ביוקר ולמכור בפחות צריכים הקונים לשלם לסוחרים אבל לא מה שהיו מרוויחים הסוחרים אם היו הקונים עומדים בדבריהם כיון דאין המקח חל בדבר שלא בא לעולם אין בזה רק מדינא דגמרי

וה"נ בנ"ד אין מחויב רא"ש ליתן ריוח לר"פ רק מה שנפסד ר"פ על פי רא"ש ואף דמד"ת לא היה מחויב ר"פ להעמיד התבואה לפעסט מ"מ כיון שידוע דמוכרח להעמיד להקונים בפעסט אינם צייתים לד"ת לא הוי כנתפס על חברו וכמ"ש הטו"ז בחו"מ ס"ס קכ"ח דהוי כמו ערב עיי"ש ואף דכאן לא ברי היזיקא מתחלה וגם לא הוציא ממון תחלה על פי רא"ש רק נשתעבד לפעסט ליתן השני וואגנין שקנה מן רא"ש מ"מ הרי גם באומר לחברו ערוב זה לפלוני ואני ערב לך הרי זה כמו שאמר הלוהו ואני ערב ואין צריך קנין כמבואר בס"ס קל"א והרי התם לא ברי הזיקא תחלה דשמא ישלם הלוה עצמו וגם הערב לא הוציא כלום מרשותו מתחלה רק נשתעבד ה"נ הוי כאמר רא"ש לר"פ השתעבד עצמך בשני וואגנין ואני אעמידם אח"כ עיינתי במשפט שלום סימן ר"ד ומצאתי כדברי ובאיזה דברים שכתב שם לא שייך בנ"ד והנכון כמו שכתבתי

אך כ"ז לפי טענות ר"פ אבל רא"ש מכחישו ודאי ליכא למימר שישבע ר"פ ויטול וגם ל"ל שישבע רא"ש דהא אפילו יודה רא"ש שאמר לר"פ שישלח טע"ג לפעסט על חמשה וואגנין מ"מ צריך ר"פ לברר בעדים ששלח הטע"ג קודם שחזר בו רא"ש וגם צריך לברר שנתן כל החמשה וואגנין לפעסט וכמה לקח בפחות ממה שקנה הוא דהא גם ערב אינו חוזר ונפרע מן הלוה אלא בעדים כדאיתא בחו"מ סימן ק"ל ס"ג ואפילו נחשוב את ר"פ לשליח או שותף לרא"ש מ"מ אינו נאמן ליטול רק עפ"י עדים דל"ל בזה דהימניה רא"ש לר"פ כמבואר בתומים סימן צ"ג סקי"א לכן מקודם צריך ר"פ לברר בעדים שנשתעבד בהטע"ג לפעסט קודם שחזר בו רא"ש וגם יברר מה שהפסיד באותם שני וואגנין אח"כ יחויב רא"ש לישבע שלא אמר לר"פ שישלח טע"ג לפעסט על חמשה