תשורת ש"י מהדורא תנינא תרמה

יפסול המקוה היה ניחא מ"מ השתא הכא אינו אומר דניחא לו ואנן דיבור בענין ואפילו נימא היכא דאנן סהדי דניחא לו הוי כדיבור מ"מ דוקא אנן סהדי כמו עלה עליה זכר דאי לא לאו דדמיה יקרים לחטאת ודאי ניחא לו כמ"ש הברטנורה במ"ד פ"ב דפרה אבל באותן גומות ליכא הוכחה כל כך שנאמר אנן סהדי דאדרבה מדלא עשה הגומות כשקבע הצינור חזינין דאין לו צורך בהן כל כך עד שיגלה דעתו בדיבורו דניחא לו וגם בשו"ת בית שלמה ח"ג סימן ס"ו הקשה על הר"ר שמעי' מתוס' דכלים פ"ב מצאן חקוקים וחישב עליהם מקבלים טומאה עוד הקשה מדקי"ל לענין הכשר דאם נפלו מים על הפירות ונתוודע לו ושמח עליהן הר"ז בכי יתן עיי"ש ולק"מ דמחשבה דניחא לו אינו כלום רק כשדיבר בפיו או ששמח וניכר מחשבתו מתוך שמחתו כאשר כתב האלשיך במשלי כ"ד פסק י"ז בנפל אויבך אל תשמח שמחה הניגלית בחוץ ובהכשלו שהוא פחות מנפילה אל יגל אפילו לבך בפנים הרי דשמחה היינו הנגלית בחוץ וא"כ אדרבה מזה מוכח כהר"ר שמעי' דדוקא שמח שהוא נגלה בחוץ מהני וכ"כ הלבוש ביו"ד סימן ר"א דדוקא אם גלה דעתו דרוצה שיהא גומא אזי פוסל

ודעה ראשונה שבהגמ"ר דמחמיר וחושש שע"י המים יהא נעשה גומא ותפסל אפילו בכל שהוא ע"כ ס"ל דלא צריך שיגלה דעתו ואפילו לא ניחא לו פוסל וקשה לדבריו דא"כ למה תני ברישא דמתניתין חטט בסילון של עץ כדי לקבל צרורות אפילו כל שהוא פוסל והא אפילו נעשה ממילא ולא בכונה כלל פסול כמו דתני בסיפא דאם נתלחלח ע"י המים והרקיב פסול ודוחק לומר דלא זו אף זו קתני ונראה יותר לומר דבשלמא אם חזינין דע"י קילוח המים נעשה גומא כל שהוא הרי ודאי עתיד להיות גומא יותר עד כדי לקבל רביעית וכל העומד לכך כאלו כבר עשוי כדאשכחן בכמה דוכתי כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי וכל העומד לשרוף כשרוף בסוכה דף ל"ד ובב"ק דף ע"ו כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי משא"כ אם לא נעשה עדיין שום גומא רק ע"י אדם שחטט קצת ולא כדי לקבל רביעית אינו ברור שעומד להיות גומא לקבל רביעית ע"כ דוקא כששחט בכונה דאחשביה לכלי קיבל בכך וכמ"ש לעיל אבל אם נעשה ממילא כדי לקבל רביעית מה לנו בכונת האדם הרי כלי הוא מעצמה וכן אם עומד לכך דהוי כאלו כבר נעשה כלי לקבלה ואפ"ת דלענין לקבל טומאה צריך דוקא שנעשה בכונה מ"מ לענין פסול טבילה אינו תלוי בזה כמ"ש הראב"ד בהשגות הנז"ל ולפיכך החמיר דעה ראשונה עוד מלעשות לכתחלה סילון של אבנים או עץ דשמא יתהוו בה חטטין ע"י המים ואין איש שם על לב ודוקא בסילון שיש לו דפנות דכשבא הרבה מים לתוך הסילון נדחקין המים ושכיח שיעשה חטטין וגם מכוסין החטטין ע"י הדפנות ואפשר לבא למכשול משא"כ בלווחין בלא דפנות דאין המים נדחקין לא שכיח שיתהוה גומות וגם כשיהיו גומות יהא נראה לכל והמשנה תני רק מה דפסול מדינא אחר שכבר יש חטטין ואותה שבהגמ"ר הוסיף מדיליה חומרא מלעשות מקוה ע"י סילון: רג

בכור שהומם במום עובר דגם בזמן בהמ"ק אסור רק מדרבנן לעשות בו מום קבוע ובזה"ז גם בתמים אינו רק מדרבנן אם מותר להטיל בו מום ע"י גוי

הנה אם נותן שכר להגוי בעד זה או משרתו זה אינו משום אמירה לגוי לבד אלא יד פועל כיד רבו ממש כדאיתא בפ"ק דב"מ ד"י ובש"ך חו"מ סימן ק"ה ובמח"א הלכות מכירה סט"ו והלכות שלוחין סי"א והרי התם אינו משום חומרא דרבנן מחמת איסור דהא לענין קנין ממון מיירי ולא דמי לשבת דתורה הקפידה רק למען ינוח הישראל והרי נח וכמ"ש בית מאיר על אה"ע סימן ה' וישועת יעקב שם דמה"ט לא שייך בשבת לאסור אמירה לגוי משום דיש שליחות לגוי לחומרא רק משום אמירה לגוי שבות וא"כ בכה"ג כיון דהוה כעושה הישראל ממש אין להסתפק בזה

אך גם לאמר לגוי שיעשה בחנם משום דבלאו הכי אינו רק תרי דרבנן אין להקל דהא דעת הרמב"ם בפ"א מאיסורי המזבח דגם המטיל מום קבוע בבע"מ עובר חייב מלקות מן התורה ודעת פסקי תוס' דבכור חמיר משאר קדשים ואסור מן התורה בזה"ז לעשות מום בבכור הובאו בריט"א פרק פסולי המוקדשין וגם דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות איסורי מזבח ה"ז דמטיל מום בקדשים בזה"ז עובר בל"ת

והנה בחוו"י סמ"ו נסתפק אם אסור לומר לגוי אחר לעשות לו בשבת דבר שהוא רק משום שבות די"ל בכה"ג לא גזרו רבנן אפילו בדבר הרשות דכה"ג מחלקי רבנן ביי"נ בין כח כחו ובין כח כח כחו וכן בטבל מחלקי בין גדולי גדוליו לבין גדולי גדולי גדולין והגאון מהר"ג בסימן מ"ט השיבו בראיה לאיסור וגם מצד הסברא הוא אסור למ"ד לחומרא יש שליחות לנכרי ובסימן נ"ג דחה החוו"י הראיה ודעתו נוטה להתיר אך לא השיב על הסברא דלחומרא יש שליחות עיי"ש

ונ"ל דליכא בזה משום שליחות לחומרא בלבד לפימ"ש האחרונים דבשבת לא שייך שליחות לחומרא כנז"ל בלאה"נ מה שהישראל אומר לגוי שיאמר לגוי אחר הוי רק מילי דלא ממסרי משליח לשליח ואף לפימ"ש בתורת גיטין סימן ק"כ ס"ד דרמב"ן ור"ן פליגי באומר אמרו אם ממסרי לשליח מ"מ כיון דיש שליחות לנכרי לחומרא רק דרבנן כדפרש"י בפרק איזהו נשך דף ע"א ב' ועוד פליגי הפוסקים אם גם בשאר איסורין לבד מרבית אמרינן יש שליחות לגוי לחומרא וגם פליגי ר"ת ורש"י אם קי"ל כלל יש שליחות לגוי לחומרא ובישועות יעקב באה"ע סימן ה' סק"ה הביא מהא"ז וראב"ן דרק ברבית אמרו רבנן בפא"נ דיש שליחות לגוי לחומרא א"כ בכה"ג דהוי מילי דלא ממסרי לשליח ודאי יש לפסוק דאין בו משום שליחות לגוי לחומרא וב"מ על אה"ע סימן ה' כתב דבשו"ת הרא"ש סק"ח סימן י"א דקדק להדיא החומרא אך ברבית

אמנם לענין שאלתו דאומר לגוי שיעשה מום נהי דהוי תרי דרבנן בלא אמירה לגוי יש להחמיר לומר לגוי דגם החוו"י דעתו להקל משום כח כח כחו וזה לא שייך כאן דליכא רק כח אחד

אך מ"ש מעכ"ת דאמירה לגוי לעשות מום בבכור מן התורה אסור דהוי הישראל גורם ליתא דמבואר בנתיבות סימן קפ"ח דאם הגוי אינו פועל בשכר לא חשוב גורם

גם מה שהוכיח ממשנה בכורות דף ל"ה דכל שהוא לדעת ישראל אסור אף דלא צווהו לעשות מום