תשורת ש"י מהדורא תנינא תרמד

מ"מ ע"י שכפוף כ"ש יוכל לקבל הרבה דאל"כ הרי כשאינו של עץ צריך שיקבל רביעית וא"כ י"ל דראב"ד מודם באם הגומא אינו מקבל רביעית ונעשה שלא בכונה דכשר דאין לזה ראיה מהתוס' לפסול ומהרי"ק שנ"ו כתב דיש דעה אחת בתשובה השייכה לסדר נשים שאם היו המים מתלחלחין בתוך הסילון והרקוב בתוכו כל שהוא פסול עייש ויל"ד אטו לא ראה הראב"ד נמי הכי ס"ל ולאו דעה אחת הוא ולפימ"ש א"ש דמן הראב"ד אינו מוכח כלל דפוסל בכ"ש ובית הלל הביאו ג"כ וכתב דלכתחלה לא יעשו מקוה כזו רק במקום שנהגו כבר לא רצה לשנות המנהג וא"כ לפימ"ש דבנסרים עדיף דאין המים שבגומא נעשים שאובין יש מקום להתיר גם לכתחלה

ועוד ראיה דאם לא נעשה בכונה גומא כ"ש דכשר דאל"כ תקשי לראב"ד הא דתנן במקואות פ"ד מ"ג החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהיא ולמה לא תני רבותא יותר צנור שיש בו חטט כל שהוא דאז נדע אפילו נעשה שלא בכונה וממילא מ"מ פוסל ול"ל דתוספתא חולק על המשנה דא"כ ודאי הלכה כהמשנה אע"כ כמ"ש דבשל עץ כ"ש רק כשחטט בכונה והתוספתא מיירי ע"כ דמקבל רביעית אף שנכפל כל שהוא דהא קאי נמי על סילון של זכיכות ועצם דדוקא במקבל רביעית פוסל וכמ"ש

ועוד יש להסביר דהא הטעם דבעץ כ"ש משום דראוי לחקוק בה יותר כבר כתבתי דמה דבידו לעשות לא הוי כאלו כבר עשה רק כשדעתי לעשות וצ"ל כמו דקי"ל ח"ש אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי וכתב חכ"צ בסימן פ"ו דהיינו דוקא בעושה מעשה שמחשיבו לאותו פחות משיעור אבל בחמץ פחות מכזית שאינו עושה מעשה אלא מניחו בביתי ואינו מבערו כיון שאיני עושה דבר שמראה בי שמחשיבו לא אמרינן בו חזי לאצטרופי עכ"ל

ובהגמ"ר דקידושין סימן תק"ס כתב במקום שהמשיכו דרך צינור של אבנים מופסל משום חשש חטטים שבתוכו כדאיתא במקואות החוטט בצינור לקבל צרורות פוסל בכ"ש ואם היו המים מתלחלחים והרקיבו בתוכו פסול בכל שהוא עיי"ש ואין הגרסא הכי במשנה אלא אם היו הצרורות מתחלחלים בתוכו פוסלים את המקוה ומהרי"ק שם כתב שפירש אם היו המים מתלחלחין והרקיב בתוכו פוסל בכ"ש נראה דגם הגמ"ר היה לו גרסא שלנו רק פירש כן ונראה דהכריחו לפרש הכי דאל"כ הרי אין המים והצרורות פוסלין אלא החטטין שיש לו מכבר אבל מ"מ קשה דא"כ רישא מיותר לגמרי דהא זה שנרקב בלא עשיית וכונת האדם פוסל מכ"ש רישא דהאדם חטט בכונה לקבל צרירות וי"ל לפימ"ש דתחלה קתני מה דפוסל מעיקר דדינא אבל מה שנירקב ממילא דאינו פסול רק משום דלא חלקו חכמים כיון דאינו ניכר אם עשאו אדם בכונה או נעשה ממילא תני לה בסיפא דפסול משום דכשעשו אדם בכינה מדינא פסול ברישא ואף די"ל דלא זו אף זו קתני הרי כתב ריטב"א בר"פ האיש מקדש דכל היכא דאפשר לפרש באנפי אחרינא לא מוקמונין מתניתין בלא זו אף זו

והנה בהגמ"ר שם מסיים ומיהו אם היו המעיין בא דרך לווחים שאין להם דפנות כלל בזה דומה להכשיר וביארו בחת"ס חיו"ד סימן ר"א דבצינור שיש לו דפנות רגילות שיעירבו המים ע"י קובוץ צרירות שמתעכבים בי ומש"ה לילא פיסוח המקוה היה ניחא לו באותן גומות שיקבלו הצרירות שלא יהא עיכוב למים בהילוכן משא"כ בלווחין שאין להם דפנות אין הצרורות מזיקין כלל להילוך המים ואין לו צורך בהגומות את"ד וא"כ בנסרים שעל הרצפה שאינו עשוי להילוך המים נמי אין להגומות דין כלי ולפ"ז י"ל גם לראב"ד דפוסל בנכפף הסילון י"ל לפימ"ש בגידולי טהרה שאלה טית דפשוט הא דאמרינן דכפוף פסול היינו שיש לו כמין בליטה ובית קבל באמצע עיי"ש א"כ נמי לולא פסול המקוה היה ניחא לו שיתקבלו שם הצרורות לכן פסול וממילא ברצפה של נסרים לכ"ע אין חשש בגומות שנעשין שלא בכונה דאין חשובין כלי כלל

אף דבגידולי טהרה מייתי ראיה מדקתני בתוספתא דאם היה מקוה החסר בצד מקוה השלם מביא סילון של רכובה מכאן וסילון של רכובה מכאן וסילון באמצע ומשיק וטובל ופירש רכובה סילון יחור של אילן והקשה הר"ש בפ"ו דמקואות מ"ח דלמה ברכובה לא חייש לכפוף ולזה תירץ הגד"ט דמיירי שאין לרכובה בליטה לקבל ואם כי דברי הגד"ט מסתברין לחלק בכך אבל דחוק בפירוש התוספתא כיון דסילון של עץ ג"כ כפוף והרא"ש הניח בקושיא ולדברי הגד"ט למה נקט התוספתא רכובה דהיינו יחור של אילן הל"ל מינה ובה דמביא סילון כפוף בלא בליטה ולפי מה שכתבתי לעיל א"ש מאד דבשלמא סילון של עץ או עצם וזכיכות דהוא מעשה ידי אדם לא ניכר אם נכפף ממילא או ע"י אדם ובכונה אבל יחור של אילן דכך דרך גידולו מעצמו הכל יודעין דלא נעשה ע"י אדם ומתורץ קושית הר"ש דסילון ורכובה בחד גונא מיירי דאידי ואידי חד שיעורא אלא דסילון מעשה ידי אדם ורכובה מעשה יד"ש דנגדל כן כמ"ש הברטנורה בפ"ז דכלאים מ"א ואף אפשר נמי שנעשה כן אחר שנקצץ מ"מ הא כל דבר תולין כשעת מציאתן שהיה מכבר הכי וא"כ רכובה תולין שנעשה ממילא בשעת גידולו אבל סילון מעשה ידי אדם תולין שעשאו כפוף בשעת שעשאו סילון

ובזה א"ש נמי מ"ש בהגמ"ר שם דבלווחין כשר כשנעשה בהן גומות ע"י רקבון דבשלמא בצינור שיש לו דפנות יש צורך בהגומות שינוחו שם הצרירות שלא יעכבו הילוך המים משא"כ בלווחים שאין להם דפנות בלאה"נ לא יעכבו הילוך המים כדאסברה בחת"ס יו"ד סימן ר"א לפי דרכו וא"כ שאין שום צורך בהגומות הכל יודעין שלא נעשה בכונה

אך לא מטעמיה דחת"ס דאם ניחא לו באותן גומות נעשין כלים במחשבה בעלמא ותמה על הר"ר שמעי' שבמרדכי שם דכתב דאפילו ידעו בעלים וניחא להו לא נעשה כלי עד שיגלה דעתו ותמה במחשבה בעלמא דניחא לו נעשה כלי דהוא בכלל כל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה וכדפירש"י בחולין ריש דף י"ג והא דאמר בחולין בחשו"ק עד שהיפך בהן היינו חשו"ק אבל גדול סגי בניחא לו עיי"ש ולענ"ד אישתמיטתיה להחת"ס מ"ש התוי"ט בפכ"ה דכלים מ"ט בד"ה ומחשבה ובד"ה במחשבה דדוקא דיבור ולא סגי במחשבה בעלמא וכ"כ במ"ד פ"ט דפרה דמחשבה בלא דיבור לא הוי ולא מידי וא"כ שפיר קאמר הר"ר שמעי' דאותן גומות הנעשין ע"י רקבון ממילא לא נעשים כלי דאפילו ניחא ליה מ"מ אין אומר ואין דברים ובודאי אין אומר דניחא לו כיון דפוסל בזה את המקוה אלא נימא דאם לא