תשורת ש"י מהדורא תנינא תרמג

משני והוא דהוציא ברשות אע"ג דדינו כמוציא שלא ברשות לענין דאינו נוטל אלא ההוצאות מ"מ לדין זה דינו כמוציא ברשות עכ"ל ודבריו מוכרחים וצריך טעם דלכאורה הוי כתרתי דסתרי ולפימ"ש א"ש דאם הוי יד הבעל על עליונה ליכא זכות ברור לאשה לכן ידו עה"ת כיורד שלא ברשות לענין ההוצאה והשבח וכיון דידו עה"ת ממילא הוי זכות לאשה לכן לענין שבועה נוטל בשבועה כאלו ירד ברשות: רב

רצפת המקוה בנסרים שנעשו בהם גומות כל שהוא ע"י האומנים שלא בכונה הנה בערך ש"י עיו"ד סר"ח סל"ו ביארתי שם דכיון דאין תועלת וצורך באלו הנקבים לא נעשה כל הנסר כלי רק אותו גומא לשיטת הראב"ד בהשגות פ"ח ה"ד דאפילו לא נעשה בכונה הוי כלי והמים שבו שאובין אמנם הא תינח בסילון שדרך בו יורדין המים למקוה ומתעכבין מים באותו גומא ונעשין שאובין משא"כ ברצפה נהי דהמים שבגומא נעשין שאובין הרי כל המים שבמקוה מכסין אותם והוא עדיף מחיבור ע"י שפ"ה דכאן אף דאין הגומא רחב כשפ"ה מ"מ כיון דהמים למעלה עפ"י גומא א"צ להיות כשפ"ה כדאיתא בתוספת שהביא הר"ש במקואות פ"ו משנה ה' קומקום שהוא מלא כלים והשיבו למקוה צריכה כשפ"ה אם הטהו על צידו ואם פיו למעלה סגי בכל שהוא אף דפיו צר כיון דהמים צפין על גביו אבל כשמטהו על צידו אינו מתחבר למעלה אלא מן הצד לפיכך צריך כשפ"ה וזה כ"ש ממ"ש בסימן ר"א סנ"ד ובטו"ז שם ס"ק ס"ד

ומ"ש לחוש דהרי קצת מרגלה עומד על הגומא ואפשר יכנס קצת מרגלה תוך הגומא שהוא כלי שפיר חזי בשו"ת מהרש"ם דאין קפידא כיון דרוב רגלה אינו עומד תוך הכלי דהוי רק כמסייע ואין בו ממש ואין הספר ת"י ולכאורה קשה הדבר לומר מסברא בלא ראיה אך לפי מה שכתבתי דליכא מ"ש אף דרגלה בכלי מ"מ הוא רק גזרה מדרבנן כמ"ש הר"ש והרא"ש בהלכות מקואות ה"ט ממילא בסברא כל דהו י"ל דאין לדמות גזרות חכמים זו לזו כמ"ש הב"ח ביו"ד סימן קצ"ח ס"ק כ"ט וסד"ט בס"ק ס"ג שם ועוד לפימ"ש הטו"ז שם בס"ק ל"א דליכא למגזר רק כשאפשר לטבול תוך הכלי וא"כ בגומא כזו דאי אפשר לטבול בו אם היה עומד בפני עצמו ולא בתוך המקוה אין לחוש וכ"ש הכא דלדעת הרמב"ם בפ"ח שם וש"ע מחבר ורמ"א בסימן ר"א סל"ו וכ"מ בפ"ח ממקואות ה"ז ומפורש ברמ"א דלא מיקרי קבלה אפילו היה גומא בצינור הואיל ולא עשאו אדם בכונה הרי דאפילו עשאו אדם אם עשאו שלא בכונה חשוב כלי א"כ מסתיין לעשות סעד דיש להקל אפילו לדעת הראב"ד

ועוד הכ"מ שם ה"ז ז"ל כתב הראב"ד בתוס' אם היה הסילון כפוף ואני אומר דהא דתנן פ"ד דמקואות סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה הוי תיובתא דראב"ד ע"כ לומר דהתוספתא מיירי שעשאו כפוף ע"ד קבלה עכ"ל ולישב את הראב"ד שלא יהא טועה בדבר משנה נ"ל דמודה הראב"ד דאם לא נעשה בבונה דלא אחשביה לכלי דמדינא אינו פסול רק כיון דתלוי בדעת אדם בכונתו ואין אחרים יודעים כונתו פסולהו מפני הרואים וכה"ג כתב הפנ"י בס"פ כירה בדף מ"ו ע"ב לענין שבת ז"ל טעמא רבא איכא דכיון דהך מלתא הדבר שאינו מתכוין אינו אלא דברים המסורים ללב א"כ שפיר יש להחמיר לענין כיבוי דהרואה סבור שמתכוין לכבות מפני הפתילה עצמה עכ"ל וא"כ בשלמא סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע דצורתה מוכחת עליה שלא נעשה לקבלה כמ"ש הרמב"ם בפיה"מ בפ"ד דמקואות מ"ג לכן לא פסלוהו משא"כ בסילון כפוף דאין צורתה מוכח עליה לכן פסלוה וכן משמע לשון השגות שכתב כיון דבני קבלה הם ומקבלים דר"ל דדרך לעשות כן לקבלה משא"כ אם רוב אין עושין כלי כזה לקבלה דצורתו מוכחת

והנה הא דאיתא שם במשנה דבצינור של חרס לא נעשה כלי רק אם חטט גומא מחזיק רביעית דלא חשוב כלי כשאינו מחזיק רביעית ובשל עץ בכל שהוא כתב הטו"ז בסימן י"א סקמ"ד דשל עץ משום דראוי לחקוק בו יותר הוי כאלו חקק כבר משא"כ בשל חרס וצריך להבין הא כתבו תוס' בזבחים דף ל"ד ע"ב בד"ה כל שבידו לא הוי דחוי דדוקא אם בדעתו לעשו חשוב השתא כאלו נעשה כיון שבידו עיי"ש ועכצ"ל מטעם שכתבתי כיון דתלוי בדעתו ודברים המסורים ללב פסלוהו בשל עץ דשמא דעתו לחקוק בו יותר או דניחא לו אם יתרחב הגומא ממילא ועל זה סמך כשעשה גומא כ"ש דע"י שיתקבל שם מים יתרחב יותר ואם ניחא לו ובא ע"י שעשה גומא כ"ש הרי אחשביה וכאלו עשה מתחלה גומא שיחזיק רביעית ועט"ז שם אסברה יותר שאפילו יש גומא המחזקת רביעית בצינור לא חשוב כלי אלא א"כ גלה דעתו ע"י מעשה דניחא לו בגומא זו ועושה אותה לשם כלי לפיכך כשחקק בו כל שהוא הרי גלה דעתו דניחא ליה שיהא לה בית קבול לצינור זו שיתעכבו שם הצרורות והעפר והוא יודע שיתרחב עוד עד לקבל רביעית לפיכך חשוב כלי מיד עיי"ש ומ"מ גם לפי דבריו אינו בירור גמור דניחא לו שיתרחב יותר דאפשר סגי לו בעכבת כל שהוא אלא כיון דגלה דעתו ע"י מעשה דרצונו בגומא אפשר ניחא לו נמי שיתרחב יותר והרי תלוי בדעתו לכן פסלוהו

וא"כ גם לראב"ד דאפילו עשה גומא שלא בכונה ואפילו לא גלה דעתו מעיקרא דרוצה בכך ומשום דתלוי בדעתו תינח אם נעשה גומא מחזיק רביעית דאין בו רק חד צד להיתר משא"כ אם אין מחזיק רביעית דיש שני צדדים להיתר שמא גם אותו גומא כ"ש לא נעשה בכונה ואפילו את"ל דעשהו בכונה מ"מ אפשר סגי לו בגומא כל שהוא כיון שעשהו רק כל שהוא ואין צורך בגומא מחזיק רביעית דהא קמן דסגי לו בכך עד זמן שיתרחב יותר מחמת המים וכתב המג"ד בסימן רמ"ד סק"ב דהיכא דיש שני צדדים להיתר וצד אחד לאיסור אין לחוש מפני הרואים וא"כ ה"נ כשאין הגומא מחזיק רביעית ליכא רק חד צד לאיסור שמא נתכוין לכך וניחא לו נמי שיתרחב יותר משני צדדים להיתר שמא תחלה לא נתכוין לכך ושמא סגי לו בגומא כל שהוא ולא ניחא לו ואין לו צורך שיתרחב יותר ואע"פ דתני בתוס' כפוף כל שהוא פסול וכן הוא בהשגות הראב"ד הא קאי שם על סילון של עץ ועצם זכוכות דברביעות פסול עצם וזכוכות כמו חרס תדע דהראב"ד בהשגות כתב עלה דקשיא דהא תנן הכלים הטהורים שבכלי חרס אע"פ שהם כפופים והם מקבלים הרי דה"נ מיירי בכלי חרס ואפ"ת דקאי על סילון של עץ נמי