תשורת ש"י מהדורא תנינא תרלח

הנ"ל רק ס"ס במקום חזקת איסור לא מהני והרי ס"ס עכ"פ הוי כרוב כמ"ש הרשב"א בתשובה וה"ט דחד ספק הוי פלגא ופלגא וספק שני הוי פלגא נמצא הוי רוב כמ"ש פר"ח ואחרונים ורוב עדיף מן חזקה וצ"ל משום סמוך מיעוטא לחזקה כדאיתא בפרק בתרא דיבמות דף קי"ט ע"ב לדעת הפוסקים שם דגם לרבנן אמרו שם כן אך זה אינו מדאורייתא רק חששא מדרבנן כדמשמע מלשון רמב"ן שם שכתב דרוב מכריע אלא דחוששין ולא עבדינן בה מעשה וכ"כ במשמרת הבית בריש שער שחיטה וכן מצאתי בקו"א להפנ"י בכתובות דף י"ג וא"כ ע"כ מ"ש רמב"ן דקרוב בעיניו דאם נשאת תצא לטעמיה אזיל דכתב בפרק המגרש דף פ"ו דבפסולי דרבנן אם נשאת תצא רק הולד כשר אלא דמבטל דעתו לדעת רה"ג דאם נשאת ל"ת ולכן לא כתב רמב"ן רבותא יותר דקרוב בעיניו דהולד ספק ממזר וא"כ לדידן דקי"ל דבפסלי דרבנן דלא תצא כמבואר ברמב"ם פ"י מה"ג ובטוש"ע אה"ע סימן ק"נ ה"נ ודאי אם נשאת ל"ת אפילו לא כתב כלל ה"א מלכ"א

איברא לפימ"ש בית יעקב בכתובות דף כ"ג ובחו"ד ס"ס ק"י בבית הספק בס"ק כ"ז דבאיתחזיק איסור א"א לא מהני רוב או מגו או ס"ס להתיר כיון דדבר שבערוה דבר דבר מממון ילפינן כמו דלא מהני ס"ס להוציא ממון כן ל"א להתיר דבר שבערוה ולפי דבריו מדאורייתא ל"מ ס"ס או רוב או מגו אבל אינו מוכרח דמאן יימר דלא מהני להוציא מחזקת מרא קמא דאינו רק כשאר חזקה דמעיקרא דרוב עדיף מחזקה וכמבואר בשב שמעתתא שמעתתא ד' פכ"ד שהוכיח דחזקת ממון שמוחזק לפנינו עדיף מחזקת מרה קמא ובזה ל"מ רוב או ס"ס או מגו אבל נגד חזקת מ"ק מהני עיי"ש ודלא כאחיו בקונה"ס כ"ו סי"א דהעלה הדבר בספק ולפ"ז אף דילפינין דשב"ע מממון הרי בממון נמי מהני רוב או ס"ס או מגו נגד חזקה דמעיקרא וכשהספק אם נתגרשה הרי הספק אם כבר נשתנה החזקה ואין החזקה לפנינו עכשיו ולא דמי לממון שהוא מוחזק עכשיו ועיין תוס' פ"ד דיבמות דף ל"ו ע"ב בד"ה הא לא דכתבו הא דבמים שאל"ס לא תנשא ולא אזלינן בתר רוב דחיישינין למיעוט מצוי או משום ערוה החמירו וגם בתוס' ספ"ק דב"מ דף כף ע"ב בד"ה איסורא כתבו דבא"א החמירו דבמים שאל"ס לא תנשא לכתחלה אע"פ שרובא מתים הרי דרק משום חומרא חששו חכז"ל לכתחלה ולא סמכו על רובא ולהחוו"ד הא מדינא הוא דילפינין דבר דבר מממון ול"ל דמשאל"ס הוי מיעוט דלא שכיח כמ"ש הרא"ש ריש פרק בתרא דיבמות דהא תוס' כתבו דהוי מיעוט המצוי ועיין ביאור הגר"א באה"ע סימן טו"ב סל"ה דכתב דבמשאל"ס דנוטלת כתובתה אף דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב משום דהאי רוב שכיח עיי"ש ולפימ"ש א"צ לזה כיון דרובא מתים במשאל"ס ל"ל דבעלה מוחזק בפנינו ומה דהיורשים מוחזקים בהממון לא מהני דממ"נ אם בעלה חי אין הממון שלהם ואם מת ג"כ שיעור כתובתה אין יורשים ואין לדון רק משום חזקה דמעיקרא לאוקים בעלה בחזקת חי והממון שלו ונגד חמ"ק מהני רוב והיורשים עצמם אין יורדין לנחלה רק מחמת הרוב מה"ט משום דליכא מוחזק לפנינו עכשיו דאם מת המוריש הרי אינו מוחזק והרא"ש שכתב בריש פרק בתרא דיבמות דמשאל"ס הוא מיעוט שאינו מצוי שינצל הוא בעצמו כתב בפרק החולץ שהוא מיעוט המצוי עיי"ש סימן ה' ולדבריו שם מ"מ אינו רק חומרא לכתחלה ואם נשאת ל"ת הרי מדינא מהני רוב ול"ל דשאני לענין מיתת הבעל דלא ילפינין מדבר דבר דהא ביבמות דף פ"ח איתא דאיתחזיק איסורא דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים ובריש גיטין ב' ע"ב פרש"י משום דילפינין דבר דבר מממון ואם איתא דלענין מיתה לא ילפינן דבר דבר למה ביבמות מקשה בפשיטות דאין דבר שבערוה פחות משנים ובפר"ח מט"א ח"א סימן נ"ט פסק הוא ושני חכמים דס"ס מועיל בפלוגתא דרבוותא לענין גירושין

ומ"ש החוו"ד שם דאם הס"ס אם נעשה מעשה המכשיר לא מהני כמו בתנאי דקים ועשה דעליו הראיה שעשה ובתנאי דשוא"ת על הנותן הראיה שעבר המקבל ועשה כדאיתא בחו"מ סימן רמ"א ס"י נראה דדוקא אם הספק אם נעשה המעשה מוקמונין על החזקה שעדיין לא נעשה משא"כ אם הס"ס אם מועיל מעשה זה מדינא דאזי אין הספק אם עשה ואין לו ראיה לזה מתנאי דהתם הספק אם עשה

וגם סברת החו"ד צ"ע דהא אמרינן חזקה שע"ש וחזקה לחבר שעישר וחזקה לב"ד דלא מתעצלי ועשו כבר וחזקה יותר מתלתין יומין לא מוקי אינש אנפשיה שלא לבעול וגם חזקה אין בעה"ב עובר בב"ת ופרע דכל הנהו הן מכח רוב דלא ימנע מהמיעוט וכמ"ש תה"ד סימן ר"ז דהחזקות מכח סברא הן באין מכח הרוב וכיון דמהני רוב ה"נ ס"ס דהוי עכ"פ כרוב ובדמאי איתא דמותר מה"ת משום דרוב ע"ה מעשרין אף דיש חזקת טבל וחזקה שלא נעשה מעשה המכשיר ואף דרובא דתלי במעשה לא אזלינן בתריה כדא"ר בבכורות דף י"ט לפימ"ש במלא הרועים דה"ד היכא דאין הרוב בא רק אחר המעשה כמו רוב בהמות מתעברות ויולדת עיי"ש בערב רובא דתלי במעשה ובמהרי"ט ח"ב חאה"ע סל"ה כתב דיש להקל בס"ס במיתת הבעל ושכ"כ הרא"ם אף דהוי ס"ס בדאורייתא וגם בפרח מט"א ח"א סל"ג וקי"ג כתב לסמוך על ס"ס במיתת הבעל ושכ"כ מהרח"ש אף דפנ"י בקו"א פ"ק דכתובות קרא תגר על חכמי ספרדים דמתירין עגונה בס"ס כבר דחה דבריו הפלאה בפ"ק דכתובות דף ט"ו והביאו בשו"ת אמרי אש חאה"ע סימן ס"ה: קצח

ישראל נתן לפני שבת בגד לעשות לו לאומן גוי והביאו לו בשבת ואינו ידוע אם גמרו בשבת ובאותו שבת הוא חג לאותו אומה שאין עושין בו שום מלאכה

הנה בא"ח סימן רנ"ב ס"ד בהג"ה מבואר דאם יש לתלות שנגמר לפני שבת מותר ללבשו ויל"ד דנוקמוה אחזקה דמעיקרא והשתא הוא דנגמר ואף דאפילו גמרו בשבת אינו רק איסור דרבנן ליהנות בו כדפרש"י בפרק כ"כ דף קכ"ב במשנה דגוי שהדליק נר בשבת בשביל ישראל אסור מ"מ הא כאן הוי דשיל"מ דגם ספק דרבנן אסור כדאיתא ריש ביצה אך י"ל כמ"ש צל"ח ונו"ב דלענין טלטול לא חשוב דשיל"מ דשאני אכילה דאם יאכלנו היום לא יאכלנו מחר אך לפ"ד הפוסקים דבאתחזיק איסורא גם ספק דרבנן אסור כדאיתא בש"ך יו"ד בכללי ס"ס קשה וצ"ל כמ"ש מג"א כיון דלדעת הר"ן