תשורת ש"י מהדורא תנינא תרלז

הוי הקדש דאסרה על כ"ע כהקדש כדאיתא רפ"ק דקידושין ובאחרונים באב"מ ומקנה כתבו דשאני הכא דקאי על הכסף קידושין ולא על גוף האשה אבל אם אמר את מקודשת דקאי על גוף האשה דאסרה כהקדש יש לדמותו לככר זה הקדש ועיין ב"ש שם דמקשינין קידושין לגט וא"כ ה"נ מקשינין גט לקידושין וכשאמר את מותרת הוי כאמר את מקודשת והוי להבא

ועוד דתשב"ץ אמרו לענין קידושין דצריך שיאמר לשון המוכיח להבא דהיינו כיון דמקדש רק בעל פה לפני עדים צריך שיהא הלשון מוכח לפני העדים דאל"כ הוי כמקדש בלא עדים אבל בגט תינח לר"מ דע"ח כרתי צריך שיהא מוכח לשון הגט לפני ע"ח אבל אנן דקי"ל עדי מסירה כרתי והא בשעת מסירה אומר לפני העדים הרי את מותרת ויודעים דכונתו להבא ומצאתי בפ"ת סימן קכ"ו סס"ק מ"ד שהביא מעה"ג סימן מם דגם לדעת הסוברים דהרי את מותרת הוא תורף מ"מ מלת אדם אינו תורף דאפילו לא נכתב כלל תיבת אדם כשר וכתב תפארת ישראל דכמו כן תיבת את דהא אין צריך ניכר מתוכו רק לר' מאיר כמ"ש הב"ש סימן ק"ל סק"ד ומן הב"מ שבס"ס קמ"ז שהבאתי לקמן ראיה ברורה לזה ועוד ראיה מהנוב"ת חאה"ע סימן קי"ג באמצע ד"ה ובפרו דמ"ש שם דיש לדחות לא שייך כאן כמובן

וכיון דגם אם לא כתב כלל והאמל"א כתב הג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ה דבמקום עיגון יכולין לסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דאינו מעכב ועוד דהוי ס"ס שמא גם כשאמר חוץ מזנותיך לא הוי שיור דהוא בעיא דלא איפשטא ואת"ל דהוי שיור מ"מ שמא כבר נכלל במלהך להתנסבא לכל גבר וכ"כ הנו"ב בחאה"ע פ"ה הך ס"ס והוסיף עוד דגם הרמב"ן דמחמיר היינו אם אתי הבעל ומערער ואומר בפירוש דכונתי היה לשייר זנות והבעל כתבו או הסופר מפומא דהבעל עיי"ש וא"כ אם נחסר רק תיבת והרי אי נתקלקל ולא נכתב ה' רק ד' דהוי כלא נכתב כיון דאין כאן שינוי לכונה אחרת לגרע כח הגט למה הרעישו הגאונים בזה ובשו"ת הגאון ר' ענזיל בסימן קמ"ט וסימן ק"נ כתב דאם נשאת בגט זה קאי באשם תלוי

והגאון מהרש"ק כתב דתולין דזבוב מחק כרעא דה' כמו בספל וקפל והגאון ר' ענזיל כתב עליו דטעות הוא דהא אין נותנין הגט עד שיתייבש הדיו ואז אי אפשר לזבוב למחוק ובאמת כ"כ המאירי בפג"פ דף קס"ו ע"ב דשמא מחק הזבוב בעודו לח אך לענ"ד י"ל לפימ"ש נו"ב שם דיש ס"ס רק להש"ך ביו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס סכ"ט אין סומכין על ס"ס במקום חזקת איסור וכתב עוד דכל זה אם לא נכתב האמ"ל לכ"א דחיישינן שמא שייר הבעל או הסופר אבל אם נכתב מעיקרא רק נתקלקל אח"כ קודם נתינה כבר אנו רואין שלא שייר לא הבעל ולא הסופר ותו אינו מן התורף עיי"ש וא"כ ה"נ יש לתלות שזבוב מחק טרם שנתייבש תכף אחר כתיבת הסופר ואף דבש"ס שם ובחו"מ סימן מ"ב ס"ז איתא דהוה רק ספק שמא נמחק ע"י זבוב והממע"ה מ"מ כאן דבלא"ה יש ס"ס אלא דהש"ך מסיק דלא מהני במקום חזקת איסור והא מסיק הש"ך שם סכ"ח דהיכא דאיכא ספק אחד זולת הס"ס מהני אפילו במקום חזקת איסור והגאון מהרש"ק לא נחית לזה לכן תלה בסברא מחמת חזקת עדים ודיינים שהיה כתוב לפניהם והרי רק לא דקדקו היטב אם נתייבש וע"ז השיג מהר"ר ר' ענזיל דשכיח שיטעו בשעת קריאת הגט וגם רחוק דלא נתייבש משעת כתיבה עד שעת נתינה עיי"ש ולפימ"ש אין צריכין לכל זה ומ"מ נראה דלענין הסופר יש סברא דכתב כהוגן דהא רגילין הסופרים שיקחו גט אחר וכותבים אות באות אחר גט ישן ומדקדקים מאד שלא יטעו ולכן אף די"ל אוקים על חזקה דמעיקרא דלא נכתב ולא נמחק מ"מ מסברא דהסופר כתבו עדיף מאותו חזקה דהחזקה גרועה כיון דביד הסופר לכתוב היי כחזקה העשויה להשתנות דאינה חזקה כמ"ש החוו"ד בריש הלכות יי"נ וכ"ש הכא דנתעסק לכתוב ולשנות וכה"ג כתב בחידושי רשב"א על חולין דף מ"ו ע"ב והובא בחוו"ד סימן נון דספק דרוסה או ישב לה קוץ בושט לא אמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת כיון דהותחל מעשה הטורף אלא הספק בגמר המעשה אם גמר לדרוס דרוסה האוסרת או אם גמר הקוץ לנקוב לחוץ וה"נ התחיל לכתוב אות ה' רק הספק אם גמרו ובמשמרת הבית ריש הלכות שחיטה כתב אהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת שאינו זבוחה משום דהיא חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם הוא מן הרוב או מן המיעוט מיעוטא כמאן דליתא דאין מעכב אלא המיעוט את"ד וה"נ הוי חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה וכיון דנתעסק בה מתעסק לסלקה החזקה של א"א או החזקה שלא נכתב האות כתיקונו כמאן דליתא דמי ובשו"ת מהר"י ברונא סכ"ז כתב בכלי ששהה ביד גוי והוחזר בו ביום כיון דרגילות להשתמש מבטל החזקות כדאמרינן בפ"י יוחסין גבי בוגרת דרגיל להשתנות ביומא דמשלם ליכא חזקה כלל וכ"ש כאן בסופר דעסיק לכתוב כולו כהוגן

ועוד חזקת א"א בלא"ה ליתא כמ"ש מהרש"ק דהוי רק מדרבנן דמה"ת הגט כשר א"כ יצאה מחזקת איסור ובדרבנן לא תצא והובא בתשובת הגאון ר' ענזיל שם סימן ק"נ ולא נכתב שם למה רק מדרבנן דהא החשש דהוי כחוץ מזנתיך דהוי שיור ואינו כריתות האמור בתורה ונראה לפימ"ש התוס' בפרק המגרש דף פ"ד ע"ב בד"ה אבל דאפילו נכתב אחר התורף חוץ לא חשוב נכתב שלא לשם כריתות ואינו פסול מדאורייתא וכ"כ הב"ש בסימן קמ"ז סק"ג לשיטת תוס' ור"ן אך לרמב"ם כיון שכתוב בגט היי כאלו אמר חוץ בשעת נתינה והפנ"י תמה שם דאיך אפשר שיהא כשר מן התורה כשנכתב חוץ בגט אחר התורף נהי דהתורף נכתב בדין הא הוי השובר בתוך הגט ועיי"ש ולע"ד היינו דוקא כשלא אמר בשעת נתינה רק הר"ז גיטיך אבל לפי מה שנוהגין לומר נמי והרי את מותרת לכל אדם הרי מבטל מה שנכתב בגט חוץ אחר התורף ומוסר הגט בעדי מסירה וקי"ל עמ"כ ות"ל מצאתי אח"כ שכ"כ שם הבית מאיר ועיין פר"ח ר"ס קכ"ו סק"א דהחליט דאף דלא כתב האמלכ"א כיון שכתב גט פיטורין סגי בהכי גם לרמב"ן ואפילו. תימא דגם בזה פוסל רמב"ן אינו רק פסול מדרבנן ולדידן בפסול מדרבנן אם נשאת לא תצא

ובר מן דין אם לא כתב והרי אמלכ"א אינו רק פסול מדרבנן דהא הוי ס"ס כמ"ש הג"פ ונו"ב