תשורת ש"י מהדורא תנינא תרלו

איתא הא דא"ר ואשריהם תשרפון באש הא ירושה להם ואין אאדש"ש ואי משום הנך דמעיקרא בביטולה בעלמא סגי להו ופרש"י ואי משום אשרות דמעיקרא הוי קודם שניתנו לאברהם ולא ידעינן הי ננהו לכפכהו לנכרים ולבטלנהו ומשני הש"ס מדפלחי ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתי נכרי ופלח שליחותא דישראל עביד ופריך אימא כל דבהדי עגל נתסרו מכאן ואילך נשתרי מאן מוכח ופרש"י מי יודע איזה היתה באותה שעה ואיזה נעבדה ומקשים לרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא ה"נ נתיר מספק שמא נעבדה אח"כ ונ"ל דיש עוד ספק שמא הן דמעיקרא מקודם שניתן לאאע"ה והוי ס"ס לאיסור ואי דבביטול סגי ולא ישאר רק ספק אחד מ"מ לפוסקים דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדאורייתא ה"נ אין לכוף לנכרי לבטל כדי שלא ישאר רק ספק דעושה ספק בידים ודעת הראב"ד וכן דעת הרמב"ם לדעת הפר"ח דמדאורייתא אסור לבטל איסור ובמהרי"ט ח"ב בחיו"ד ס"ב היכא דיש ספק איסור אסור לעשות עוד ספק כדי שיהא ס"ס משום דאין מבטלין איסור לכתחלה א"כ ה"נ יש ס"ס לאיסור אין לגרום שלא ישאר רק ספק אחד

וראיתי שהקשה ספר שאילת יעקב בסימן ט"ז אות חית מהרא"ש רפ"ק דפסחים שכתב בהבעיא דהתם המשכיר בית לחברו בי"ד חזקתו בדוק או לא וכתב הרא"ש שיכול לבטל החמץ ומה"ת סגי ונשאר ספיקא דרבנן לקולא והרי הרא"ש ריש ביצה מחמיר דאין מבטלין אפילו איסור דרבנן א"כ אמאי התיר כאן לעשות מספק תורה ספק דרבנן ולהקל בו ומכ"ש דקשה לדעת המג"א סוף סימן תל"ז דהבית בחזקת חמץ עכ"ל

ואישתמיטתיה מ"ש מג"ד ומג"א בסימן תרכ"ו בשם המרדכי ואגודה אהא דמותר להרבות סכך כשר על סכך פסול כדי לבטלו אף דקי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה דה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו ועוד דקודם יו"ט אין איסור עדיין ויליף מזה המג"ד בתערובות חמץ קודם פסח בלח בלח ואין שם ששים שיכול להרבות עליו אפילו לכתחלה כיון שהוא קודם האיסור עיי"ש וא"כ ה"נ שפיר קאמר הרא"ש דבחמץ דהביטול ע"כ לפני זמן איסורו וגם הביטול להיותו בעפרא דארעא ואינו רוצה להינות בו ליכא בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה וכ"כ הר"ן בע"ז פרק אין מעמידין דלא נאסר לבטל איסור לכתחלה אלא למי שנתכוין לבטלו כדי ליהנות ממנו הא לא"ה לא והוכיח כן למ"ד דמן התורה אסור לבטל האיך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה

עוד השיג שם עמ"ש בערך ש"י שם כיון דתחלה היה ס"ס להחמיר חדא דלמא נעבד קודם שניתן הארץ לאאע"ה דאז היה יכולים הכנענים לאסור ואת"ל אח"כ שמא עבדוהו כשעשו ישראל העגל דשלוחותייהו דישראל עשו וכ"ת דיועיל בטול לע"ז שעבדו קודם שניתן לאאע"ה ונשאר רק חד ספק הא מחזיקין מאיסור לאיסור בטרפות שנולד בחיי הבהמה ה"ה כאן כיון דעד השתא היו אסורין מחמת ס"ס וכתב דזה אינו דומה דהתם היתה בחזקת שאינה זבוחה בבירור משא"כ כאן רק ספק הוא עיי"ש וזה אינו כלום כיון בס"ס קי"ל דמותר דהוי כודאי מותר וכן להיפך ס"ס לאיסור הוי כודאי אסור אף שהוא נגד חזקת היתר ואדרבה כאן חמיר יותר דהא דמחזיקין מאיסור לאיסור מחמת דבחייה היתה באיסור אבמ"ה זה ודאי אזדא דהא נשחטה וכמו דודאי בחייה היתה באיסור אבמ"ה הכי אחר שנשחטה בודאי ליכא עליה אותו איסור משא"כ הכא עדיין נשאר ספק אחד ממה שהיה מתחלה והנה מבואר במהריב"ל ובאחרונים בסימן ק"י דספק טרפה שנתבשל בכלי ועבר מעל"ע אף דעכשיו אינו רק ספק דרבנן דאב"י מותר מה"ת דנפגם הבליעה מ"מ כיון דתחלה היה ספק דאורייתא רק ע"י גלגול בא לספק דרבנן אסור וכ"ע מודים אם נודע הספק כשהיה ב"י דאפילו בהפס"מ אסור אף דגם כשהיה ב"י אינו רק ספק איסור א"כ ה"נ כיון דנודע כשהיה ס"ס לאיסור לא מהני מה שע"י גלגול תו ליכא רק ספק אחד להחמיר: קצז

גט שנכתב בו את מותרת לכל אדם ונחסר תיבת והרי ונשאת לאחר נלע"ד אף דלדעת רמב"ן הוא מן התורף וכתב רמב"ן דקרוב בעיניו אם לא כתב הרי את מותרת לכ"א אם נשאת תצא והובא בב"ש ס"ס קכ"ו סקל"ו וכ"כ הטו"ז שם דפסול אפילו דיעבד עיי"ש מ"מ אם נחסר רק תיבת והרי גם לרמב"ן כשר בדיעבד דמ"מ הא כתב את מותרת לכ"א ולשון והרי רק שופרא דלשון לכאורה

וראיתי בשו"ת הגאון ר' ענזיל זלה"ה באשה שנשאת בגט ונמצא בו במקום והרי ודרי והחמיר בו שתצא וחלק על הגאון מהרש"ק זלה"ה שהכשירו דתלינן דזבוב מחק כמו בספל וקפל עיי"ש ולפע"ד דלא גרע מאם נחסר כל התיבה דאין שום משמעות שינוי במה שכתוב ודרי ולא גרע מאם לא נכתב כלל מלת והרי וכמ"ש בשו"ת הרשב"א סימן אלף קס"ג באם חסר ה' דלהתנסבא דאין לחוש כיון דאפילו חסר כל התיבה אינו רואה בו פסול כלל וכתב בשו"ת לחם רב בסימן כ"ט בד"ה למדנו דמשמע דתנתן לכתחלה גם שיש לפרש ודרי היינו ודורות נמי לא שינוי הוא דקאי על מיומא דנן ולעלם ודרי היינו כמו ודרי עלמא כמו לדורות עולם בפרשת נח דתרגומו לדרי עלמא וה"נ י"ל כן דתיבת ודרי קאי על לעלם והוי כמו ודרי לעלם ועכ"פ אין בו שינוי לגרועתא ולא גרא מאם חסר לגמרי

אך לפימ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"ר סימן כ"ג לענין קידושין דצריך שיאמר לשון המכיח להבא לכן צ"ל הרי את מקודשת לי דבלא הרי לא משמע להבא כדמוכח ברפ"ק דהשולח והובא בב"י אהע"ז סימן כ"ז וברמ"א ס"ה ומ"מ י"ל דשאני בקידושין וגיטין שם דלא אמר מקודם לישנא דלהבא משא"כ בגט שנכתב בו מעיקרא לשון דלהבא כמה פעמים וסמוך לאת מותרת כתוב מיומא דנן ולעלם א"כ עלה נמי קאי את מותרת לכ"א היינו מיומא דנן ומ"ש הב"ש בסימן קכ"ו סקל"ו דצ"ל והרי בואו מותרת בואו ואם כתב בלא ואו אפשר דפסל אפילו בדיעבד דמשמע שהיא מתרת לאדם אחר לבוש היינו אם לא כתב מותרת בואו אבל לא קאי על ואו של והרי דהא על זה לא כתב טעם לפסול דיעבד וגם בהלבוש לא נזכר כלל לענין ואו של והרי חשש פסול בדיעבד

ועוד הא החמ"ח בסימן כ"ז כתב כמו אם אמר ככר זה הקדש הוי להבא ה"נ לשון קידושין