תשורת ש"י מהדורא תנינא תרלה

הטיפה והא בפ"ק דחולין יליף דאזלינן בתר חזקה מנגע דתלינן דלא חסר הנגע והיינו דלא נעשה התחדשות וממילא נשאר הנגע בהוייתו משא"כ לומר ע"י החזקה דודאי נעשה איזה מעשה באותו פעם זה לא מצינו רק בחזקה דאתיא מכח סברא ולא בחזקה דאינו רק מגזה"כ דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וא"כ ה"נ ל"ל מחמת חזקת היתר דעלה הרתיחה באותו פעם וכ"ש אם לפני זה לא עלה עדיין רתיחה ל"ל דבאותו רגע שנפלה הטיפה עלה הרתיחה דאדרבה י"ל עדיין לא נרתח כל כך עד אח"כ: קצה

רו"ש שותפין בעסק מין סחורה אחד וכל המעות של ראובן ועוסקים שניהם בלקיחת הסחורה ובמכירתה ולא קצבו זמן השותפות ובאו לחלוק וקודם לזה קנה ראובן אותו סחורה ולא ידע שמעון וכשבאו לחלק תבע שמעון שיהא לו חלק בריוח אותו סחורה כי הוקרה וכמו שאם הוזלה הייתי מוכרח לסבול חצי הפסד כאשר היה עד עתה וראובן טוען שכבר היה בדעתי לחלוק מן השותפות רק עלה מורא על נפשי שתתפות מהחובות שהקפנו ותעלים החשבון לכן המתנתי עד שעשיתי עמך חשבון לכן קניתי הסחורה לי לעצמי לבד כי הרי הייתי יכול לחלוק מקודם

הנה באס"ז פ"ק דב"ב דף טית כתב רמב"ן בשותפין שהתנו ביניהן כל מקח שיבא לידינו נחלוק הריוח לא מהני דבמה יקנו כיון דזה קנה במעותיו ושאני אומנין שהתנו שיהיו לאמצע דנעשו שכירין זה לזה והרשב"א חולק וכתב דדין פועל ודין שותפין אחד הוא בכל דבר שיש בו מעשה כגון שנשתתפו בין מה שיקנו בין מה שירוויחו ונעשו שלוחין או שכירים זה לזה דבשכר שזה מקבל עליו לקנות ולהגביה בשבילו והילוכן ודיבורן היינו שכרן כאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון והלכך כל שלא חזרו בהם ממש כל שקנה זכה בו חברו בחלקו עד שיחזור בו בפירוש ואפילו אמר אני זכיתי בה תחלה שחזרתי בי אינו נאמן שא"כ אף הפועל שנשכר ללקט מציאות יאמר כן ונאמין אותו אלא שהפועל אע"פ שיכול לחזר בו ואפילו בחצי היום סתמא דמלתא כל שלא חזר בו בפירוש על דעת תנאו ושכירתו הראשונים הוא עושה ואם חזרו בהם בפירוש בין שותפים בין פועלים יכולים לחזור בהם ואפילו נתקבלו שכר ואפילו התחילו במלאכה עכ"ל וכ"כ רמ"א בהג"ה בחו"מ סימן קע"ו ס"ג דיכולין לחזור בהם לענין מה שירויחו אח"כ אבל לא לענין מה שהרויחו כבר ואינן נאמנין לומר שכבר חזרו בהן וכדעה זו פסקו האחרונים כדאיתא שם בנתיבות דאפילו בלא קנין א"י להחזיר במה שהרויחו כבר ואפשר גם רמב"ן מודה אם כבר התחילו שניהם לישא וליתן דזה הוי כקנין ובלא"ה הא כיון דנשתתפו במה שקנו ושיהא אחריות ההפסד על שניהם הרי הוי כאמר זיל זבין לי במעותיך דקנה המשלח ומשום דמיד שקנה נעשה המעות הלואה על המשלח כמ"ש מח"א ונתיבות בסימן קפ"ג וי"ל גם הרמב"ן לא קאמר רק כנשתתפו על הריוח לבד אבל אחריות הקרן על כל אחד על מעותיו ולהכי דייק הרמב"ן וכתב דהתנו דנחלוק הריוח דאזי ליכא למימר דהמעות נעשה הלואה ובחת"ס חחו"מ סימן צ"ו העלה דגם רמב"ם מודה אם כבר עסקו שניהם בשותפות דנעשו שכירים זה לזה וא"צ קנין עיי"ש וא"כ י"ל גם רמב"ן מודה ולא אמר רק קודם דעסקו שניהם וקנה אחד דלא נקנה לחברו ויהא איך שיהא מ"מ דעת הרשב"א וכ"כ נמ"י בשם הר"ן דמה שהרויחו הוא לאמצע ואינם נאמנים לומר לעצמי קניתי כל זמן שלא פירש בפירוש דחוזר בו וגם רמב"ן לא פליג בזה אלא דס"ל דא"צ כלל שיחזור בו קודם שקנה כיון דהמעות אינו של חברו במה יקנה חברו ואין לומר דהרשב"א ור"ן מיירי בתוך זמן שותפות שקצבו דאז שויא לנפשיה הדרנא לכן אמרינן דאינו נאמן לומר חזרתי בי דא"כ ה"ל לפרש כן ולא יסתמו דבריהם ואף דריב"ש סימן תע"ו הביא דברי רמב"ן ורשב"א שנשתתפו לזמן מ"מ באס"ז ונמ"י לא כתבו כן ואם הזמן גרמא עיקר חסר מן הספר

אמנם עדיין י"ל דהרשב"א ור"ן לטעמייהו דס"ל סתם לעולם משמע כהובא דבריהם בחו"מ סימן סמך ס"ג בהג"ה לכן אף דיכול לחזור בו מ"מ הדרנא הוא לכן סתמא אמרינן דלא חזר בו משא"כ להרא"ש שהובא בחו"מ שם דסתם לא משמע לעולם וא"כ בכל שעה יכול לחזור ולא חשוב חוזר מדיבורו כלל וכ"ש אם נשתתפו לזמן ועבר הזמן ונשארו בשותפות סתם

אבל לפי מה שהעלו טו"ז והש"ך בחו"מ ס"ס של"ג בש"ץ שנשכר על שנה בשכר קצוב וגם לפוטרו מן המס ואחר השנה נשאר בסתם אצל קהל זה דאמרינן כיון דלא התנו מסתמא על תנאי שכירות הראשון החזיקו אותו כיון דשכירות של שנה ראשונה היה בחיוב לא במתנה עיי"ש שכן הוכיחו וא"כ ה"נ כיון דהשותפות תחלה כל זמן שלא חזרו בהם היה בתורת חיוב בשכירות דהיינו בעד מה שיתעסק שמעון בעסק השותפות מחויב גם ראובן להתעסק וליקח סחורה במעותיו ממילא בעבר זמן השותפות או לא קצבו מתחלה זמן מ"מ כל זמן שלא חלקו בפירוש ושמעון עומד ומשמש בהעסק נשאר החיוב על ראובן ליקח מאותו מין סחורה וליתנו לשותפות ולא מהימן לומר לעצמי קניתי ול"ד להא שכתב רמ"א בחו"מ סימן קפ"ג ס"ד בראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון לקנותה להם ביחד אפילו נתרצה שמעון בפירוש וקנהו אח"כ יכול לומר לעצמי קניתי דשאני התם דאין חיוב על שמעון לקנותה במעותיו לשם שותפות משא"כ כאן דכ"ז שלא חלקו השותפות ושמעון עומד ומשמש בעסק זה של שותפות דהחיוב על ראובן כמו שהתנו כשנשתתפו ליתן כל סחורה ממין זה לשותפות אף שיקנה ממעותיו וכמו שמחלקים טו"ז וש"ך הנ"ל בס"ס של"ג וגם בהא דסימן קפ"ג העיקר להלכה דאינו נאמן לומר לעצמי קניתי כמ"ש הטו"ז שם

ואף דבנידון זה לא הודיע לשמעון שקנה אותו סחורה ליכא למימר רגל"ד דלא קנהו לשם שותפות דהא גם בנידון הרשב"א הנ"ל וגם בהא דסימן של"ג וגם בהא דסימן קפ"ג צועק לעצמי קניתי ולא היה דעתי על אופן דמעיקרא מ"מ אמרינן השתא הוא דאחמיץ אבל תחלה קם בהימנותיה ה"כ אמרינן כשקנה ראובן הסחורה היה לשם שותפות רק אח"כ אחמיץ ולא הודיע לשמעון: קצו

בערש"י יו"ד סימן ק"י בד"ה ובע"ז ג"ן ע"ב