תשורת ש"י מהדורא תנינא תרלד

ר"ס ע"ז שכתב שנים שלוו כאחד או שקבלו פקדון ביחד. קצד

בחכ"א בכלל מ"ה ס"ג פסק באם נפל ט"ח על קדרה של בשר מבחוץ כנגד הרוטב וספק אם יש ששים מותר מכח ס"ס ותלה עצמו בדברי הש"ך יו"ד סימן צ"ז דזה הוי ספק אם מפעפע בכולו ושאלת הרי הש"ך עצמו בסימן ק"ד כתב לענין עכבר דמסופק הש"ס אי פוגם לא נחשב לספק והובא בחת"ס חלק חמישי סימן ר"ו דהקשו לו דהש"ך סותר את עצמו יעיי"ש

הנה כבר נשאלתי על זה והוא לעיל סימן קס"ו לא על סתירת הש"ך רק עמ"ש הש"ך עצמו בסימן צ"ג והחכ"א הרי זה הוא ספק חסרון ידיעה והשבתי דבלאו הס"ס הא אפילו בספק אחד לבד די דנוקימוה בחזקת היתר ונימא דלא זב בנידון הש"ך ובנידון החכ"א נימא דיש ששים ולא נאסר התבשיל שבקדרה וצ"ל כמ"ש הש"ך בסימן נון דבלא הפס"מ אין מתירין ספק איסור דאורייתא ע"י חזקה והנה ספק זה דלא נפשטה בש"ך אי פוגם או אי מפעפע כיון דהוה חסרון ידיעה לכל כיון דבש"ס לא נפשטה ויש בזה פלוגתא דרשב"א ורא"ש אם ספק חסי"ד לכל העולם אם נחשב לספק כמבואר בטו"ז סימן פ"א וסימן צ"ח והוא דלא סמכינן בספק אחד על חזקת היתר אינו רק מדרבנן כמ"ש הבית מאיר באה"ע סימן ואו וכ"ש להש"ך דמתיר בהפס"מ וא"כ ממילא כשיש עוד ספק כגון חסרון ידיעה לכל העולם ודאי מצטרף כיון דספק חסי"ד הוי פלוגתא אי חשוב ספק הוי ספק בדרבנן וכ"ש דקיל עוד יותר כיון דבהפס"מ מתירין בספק אחד לבד וא"ש דברי הש"ך בסימן צ"ג ודברי חכ"א ועיין מנ"י כלל פ"ה דין י"ד סקמ"ח

אמנם שלא יסתור הש"ך עצמו ממ"ש בסימן ק"ד ג"כ א"ש לפ"ז דהא הספק שם אם היה השומן קשה כשנפל עליו העכבר או נתקשה תוך מעל"ע מזמן נפילת העכבר א"כ הרי יש ספק אם כבר נשתנ' השומן ויש חזקה דמעיקרא לומר דלא נשתנ' ולא נתקשה עד עתה ואף דרגיל להתקשות ועומד לכך מ"מ דעת הש"ך דגם בזה מוקמינן אחזקתו כמ"ש בש"ך יו"ד סימן שצ"ז ובנה"ך לענין אם מסופק אם מת מכבר ויש שלשים יום דמוקמונין ליה אחזקת חי אף דכל אדם עומד לכך וגם עתה כבר מת וא"כ לענין ספק זה אם כבר נתקשה יש חזקה ועומד נגד חזקת היתר ממילא תו הוי רק ספק השקול לכן לא סמך הש"ך לצרף לזה עוד ספק חסי"ד לעשות ס"ס

וא"ל הא הוי תרתי לקולא חזקת היתר של השומן והרי השומן קשה לפניך ויהא ודאי להיתר כדאיתא בריש נדה בטבל במקוה ונמצא חסר דכל הטהרות שעשה טמאין ודאי משום דהוי תרתי חזקת אדם שהיה טמא וריעותא בחזקת המקוה דהרי חסר לפניך אך הא שם גבי תרם מן יין על יין אחר ונמצא חומץ אמר בנדה שם ג"כ לרבנן דהוי ודאי טבל משום דחזקת טבל והרי חומץ לפניך אך ר"ש פליג שם וס"ל דהוי רק ספק טבל ופסק הרמב"ם ג"כ כר"ש ועיי"ש בכ"מ טעמו וכ"פ ביו"ד הלכות תרומות סימן של"א סעיף ס"ה הרי דס"ל דשקולין הן חזקת היין וחזקת טבל ולא אמרינן הרי חומץ לפניך והנה היה קשה לי הא לענין מקוה שנמצא חסר ספק דטהרות טמאין למפרע בודאי ואח"כ מצאתי בחידושי רשבא ריש נדה שהקשה כן על הרמב"ם והמל"מ פ"י מהלכות מקוואות ה"ו תירץ דלעולם בכל איסורין ס"ל דהוי ספק השקול דאוקמוה חזקה כנגד חזקה ולא אמרינן הרי נשתנה לפניך דמ"מ העיקר חזקה דמעיקרא ולא הוי ריעותא מה דחסר לפניך אפילו לרבנן לפי מסקנת הש"ס אלא דשאני טומאה דעשה הכתוב ספק כודאי עיי"ש הרי אף דמקוה י"ל חסר ואתי חסר ואתי ודרכו להתחסר מ"מ הוי חזקת מקוה נגד חזקת טמא שיהא ספק שקול אלא לענין טומאה דין ספק כודאי אפילו בר"ה כמ"ש המל"מ שם וא"כ ה"נ בספק אימת נתקשה השומן ואפשר דה"ט משום דחזקת הגוף דמעיקרא אף דהרי נשתנה לפניך ואין ידוע אימת עדיף משאר חזקה אף דאין ידוע אם עכשיו נשתנה כמ"ש התוס' בפרק המדיר דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל וה"נ אף דלענין מקוה שנמצא חסר ולענין יין שנמצא חומץ הוי חזקת הגוף משא"כ לענין הטמא שטבל ולענין הטבל אינו רק כשאר חזקות והל"ל שיהא כודאי שלא נחסר מן המים ולא נתחמץ היין עד אחר שטבל ואחר שתרם מ"מ כיון דרגיל להתחסר ולהחמיץ והרי חזינן השתא דנשתנה לא עדיף משאר חזקות ושקולין הן

או לפימ"ש באס"ז בכתובות שם דיש לחלק דהאי דמקוה הוו להו תרי חזקות מחלקות בתרי גופי חזקת טמא וחזקת מצוה ומכריעין דחזקת טמא עדיפא משום דחזקת מקוה איתרעי אבל לענין מומין הוו בחד גופא חזקת פנויה וחזקת גופא לכן לא אמרינן דהוי תרתי נגד חדא עיי"ש ולפ"ז ה"נ גבי שומן דהוו בחד גופא חזקת היתר וחזקת גופא דלא נקרש עד עכשיו ולפ"ז אפילו להרשב"א דס"ל גם למסקנא דנדה שם אמרינן גבי תרומה דהרי החמיץ לפניך וחזקת טבל דעדיף מן חזקת היין הכא עדיף חזקת שומן שהיה רק מעיקרא ונראה סברת האס"ז כמו דאיתא בפ"ק דחולין דף יוד ע"ב סכין איתרעי בהמה לא אתרעי אף דתלוי זה בזה ה"נ חזקת טמא בגוף הטובל לא איתרעי רק המקוה דאיתרעי היה תחלת בחזקת כשר משא"כ במומין חזקת הגוף וחזקת פנויה שתיהן בחר גופא נמצא חזקת פנויה דגופא איתרעי גופה מחמת חזקת גופה שלא היה בה מום

עוד הקשה על חכ"א מדברי הטו"ז יו"ד סימן צ"ב ס"ק כ"ח שהשיג על הרמ"א שם שהתיר בטפה הנופלת על כיסוי הקדרה אם יש בתבשיל ששים והטו"ז אוסר דשמא באותו פעם שנפלה הטיפה לא עלתה הרתיחה עד הכיסוי ממש וספיקא דאורייתא הוא ואם איתא לדברי החכ"א ה"נ יש ס"ס שמא לא מפעפע כלל חוץ לכיסוי ושמא עלה הרתיחה את"ד ואדרבה משם ראיה לחכ"א דהא בפלתי שם סקי"ד פסק כהרמ"א מה"ט דספק עלה הרתיחה וספק לא מפעפע והוי ס"ס

ועוד כראה גם מהטו"ז אין קושיא לפימ"ש דבנדון החכ"א יש חזקת היתר לומר דלא נשפך הרבה חלב ויש ששים בתבשיל נגד החלב משא"כ בנידון הטו"ז אם לא עלה הרתיחה באותו פעם ודאי נאסרה הכיסוי ונע"נ ואח"כ כשיעלה הרתיחה ודאי ליכא ששים בתבשיל נגד כל הכיסוי אלא תאמר מחמת חזקת היתר נימא שעלה הרתיחה כשנפלה