תשורת ש"י מהדורא תנינא תרלג

רובא וחזקה ליבום שאוסרין אותה ולא תלי בבר שבעה ואשתהי דהוי מעוטא חוץ מכבודך דבר זה מבואר הביטול שהרי לרשב"ג דקי"ל כותיה כל ששהה הולד שלשים יום שיצא מכלל נפל מותרת להנשא ואפילו היה בן שמנה ודאי כגון שנשאת היום ומת למחר או פירש משום דאמרינן בר שבעה הוא ואשתהו ולדבריך היה לנו לחוש לזנות דקודם שנשאת ולאסרה משום רובא וחזקה אלא שאין תולין לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפילו על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות ועוד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ובפרק אלמנה לכ"ג וכהן שפתה את בת ישראל לא חששו לזנות דפנויה ואפילו גבי תרומה שהיא במיתה ואפילו בדדיימא מעלמא כרבא בלישנא בתרא דאיתמר התם ואפילו באשה פנויה לכל ואפילו לכהן זה היתה בזנות וכ"ש באשה שהיתה בחזקת כשרה שנשאת והיא ברשות בעלה שיש לתלות בביאת בעלה שהיה בכשרות ואינה מתהפכת בה וכן יש לומר כאן נמצא וכאן היה ולא נאמר שזינתה קודם לכן עכ"ל וא"כ ה"נ וכ"ש כאן חדא דיש לה חזקת כשרות אף דעשתה איסור דרבנן שלא המתינה ג"ח מגירושיה מ"מ את"ל שזינתה קודם שנשאת הרי יצאה מחז"כ מקודם ואוקמוה אחזקה עד שנשאת כמו בעדים שלא נפסלו ע"י עברה אם אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמונין גברא אחזקתו וכל מה שהעיד כשר עד דידעינן שעבר קודם לכן כמ"ש ריב"ש סימן רס"ו ומובא ברמ"א חו"מ סל"ד סכ"ג אפילו עברה באיסור דאורייתא מכ"ש הכא דאיסור הבחנה אינה רק איסור דרבנן ואיסור פנויה לדעת הרמב"ם הוא איסור דאורייתא ועוד סתם פנויות נדותהן שהיא איסור כרת וכמבואר באה"ע סימן כ"ו ס"א בהג"ה והחשוד לאיסור קל אינו חשוד לאיסור חמור ומפרט דמעוברת מזנות יש מקילין כדאיתא בסימן י"ג סי"א ואף דיש סימנים אינו כלום דסתמא הסימנים דאינה יכולה לאכול בשעת עיבורה כמו אם אינה מעוברת או דמרגישה איזה חולשה וכדומה וזה שכיח ג"כ בלא"ה ע"י עצירת הדם או אינה חולי ועוד מאן יימר דהנהו סימנים מובהקים ועוד הרי כתבו בתוס' פג"ה דצ"ו בסד"ה פלניא דאין מוציאין ממון ע"י סימנים א"כ ה"נ אין להוציא אשה מבעלה ע"י סימנים: קצג

ראובן שמעון לוי קנו להם יער עצים והוצרכו למעות ולוה ראובן מעות והכניס בשותפות ונצמח אח"כ הפסד רב ולא היה ללוי לשלם חלקו בהעסק וטוען שמעון חלקי שליש בהפסד אשלם לבד ודעת השואל דהדין עם שמעון

תשובה אנה השכל שיגזר כן כיון שהשתתפו בשוה לריוח והפסד שישלם ראובן גם בעד לוי וזה כ"ש משלשה שערבו בעד אחד שאם אחד מהערבים אין לו לשלם וכבר פרע ערב אחד הכל דחוזר על ערב שני שיחזיר לו החצי כמ"ש סמ"ע וש"ך בחו"מ סימן ע"ז דהערבים לא נשתתפו ולא נהנו ולא נחתו על דעת ליהנות ביחד והל"ל מי שגבה ממנו המלוה כל החוב מזליה גרם ועמ"ש בערש"י חו"מ סימן קע"ו ס"ה

וכאן י"ל עוד ממ"נ אם ראובן לבד חשוב לוה נגד המלוה שלוה ממנו כיון שהלוה רק לראובן וכדעת שו"ת הרא"ש ובטוח"מ סימן ע"ז א"כ חזר ראובן והלוה שני שלישי המעות לשמעון ולוי שהיו שותפים ביחד בהעסק והוי כהלוה לשנים דערבים זב"ז ואם רק שליח לשמעון ולוי כשאר שותפים דהם שכירים זה לזה וכדעת רמב"ן וסייעתיה שם בסימן ע"ז א"כ הם כשלשה שלוו כאחד מן המלוה דכולם ערבים זה בעד זה וכן פסק המבי"ט ח"א סימן קפ"ג והנתיבות בסימן ע"ז דאפילו לא הודיע למלוה שלוה בשביל שותפו ולא היה השותף במעמד הלואה אם ידוע דבא המעות לתוך השותפות נעשה ערב לפי הטעם שכתב הרמ"א בשו"ת סימן כ"ז כיון שכל אחד נהנה מכל הלואה מהני ליה להיות ערבים

ומעלתו תמה דאטו משום שנהנה מכל הלואה אם היה ריוח ערבים זה לזה אף שלא על אמונתו הלוה המלוה ולא ידע ממנו כלל ולא הוציא המעות על פיו ומ"ש הנתיבות שכ"כ הרמ"א בתשובה אדרבה כתב להיפך דכיון דעל אמונתו הלוהו וגם נהנה בהלואה ע"כ ערבים זה לזה את"ד

הגם די"ל דברי הרמ"א דחד טעמא הוא דמשום אומדנא אמרינן דהמלוה לא רצה להלוות רק על סמך שניהם והלוים מקבלים עליהם הערבות משום הנאתם מ"מ יש לפרש שהם שני טעמים ונוטה יותר כן מדכתב שם הואיל ונהנים מהנים ונעשו ערבים זה לזה ועל דעתא דהכי הלוה להם המלוה דאם טעם אחד הוא הל"ל דעל דעתא בד' ולא בואו דמשמע דזה טעם שני

ומה שתמה הא לא על אמונתו הלוה ולא ידע ממנו כלל ולמה ישתעכר השני משום הנאה ג"כ לק"מ דהרי בתוס' פרק אע"פ דנ"ו ע"ב כתבו דחייבה תורה ש"ש על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנאה שלו ומשעבדם עצמם לכל הכתיב בפרשה ולא כתבו כלל משום אומדנא דמפקיד ומשאיל דאינם מפקידים ולא משאילים רק אדעתא דהכי משמע דעיקר הטעם רק משום דנפקד ושואל נהנים מעצמם משעבדים להתחייב

תדע דבפא"מ דף כ"ט איתא דשומר אבדה חייב בגו"א משום פרוטה דר"י והרי בעל אבדה אינו יודע כלל מן זה שמצא האבדה ואם מצאו ולא תליא כלל בדעתו לומר דבלא זה שיתחייב המוצא אינו רוצה שימצאנו המוצא וישמרנו ועכצ"ל דהמוצא עצמו משתעבד משום שנהנה ומהני שלא מדעת בעל אבדה משום דזכין לאדם שלא בפניו וכמו דעת אחרת מקנה דמהני שלא מדעת הקונה וכאן עדיף דיש אומדנא מחמת ראובן דרוצה בזה שיהיו שמעון ולוי ערבים זה בעד זה דנ"מ שאם לא יהא לאחד לשלם או יהא גבר אלם

ומ"ש דלא סליק אדעתיה שיהא הפסד הא במשאיל ושואל נמי לא סלקי אדעתייהו שיארע אונס דלא שכיח וכדאיתא בגיטין דף ע"ג ובחו"מ סימן רכ"ה ומ"מ משתעבדים בשביל שנהנו אח"כ נודע דלוי יצא מהשותפות ונכנס יהודא ואח"כ נעשה הפסד גדול ושמעון אין לו לשלם ונ"ל דא"צ יהודא לשלם רק שליש ההפסד דל"ל דראובן לוה המעות בשליחות שמעון ויהודא וגם ל"ל דראובן הלוה המעות לשמעון ויהודא ביחד שיהיו ערבים זה בעד זה ואאת"ל דגם כה"ג נעשה יהודה ערב בעד שמעון הרי אחר מתן מעות פטור מערבות דהא טרם שנכנס יהודא כבר נתן ראובן המעות בעד שמעון להעסק ונעשה שמעון לוה על המעות טרם שנכנס יהודא לשותפות וכן מוכח מלשון הש"ע