תשורת ש"י מהדורא תנינא תרל

סימן ק"צ משום דדם הנמצא ע"י בדיקת עד הוי ספקא דאורייתא דשמא ראתה בהרגשה כמ"ש רמב"ם ורשב"א

ועוד נ"ל דאפ"ת בהסד"ט דתוס' ס"ל דמדאורייתא ל"ח דטעתה שהרגשת עד הוא היינו בדורות ראשונים שהיה דעתן יפה וחזק להבחין היטב משא"כ עכשיו שנחלשו החושים להבחין וכדאיתא בנדה ד"ג שוטה אינה מבינה להרגיש ה"נ עכשיו רובן אין בקיאות להבדיל בין דברים הקרובים זה לזה וכדמצינו בכ"ד דהשתא אין אנו בקיאין להבחין במאי דצריך הבחנה וכה"ג כתב בעטרת צבי מהגאון ר"י מראפורט דבזה"ז רוב נשים אין מרגישין בפתיחת פי המקור רק בזיבת דבר לח ומזמנו עד עתה יש ק"ע שנה וכ"ש עכשיו

ואחרונים כתבו דיש ס"ס שמא לא יצאו הקרטין או קליפות או שערות בהרגשה ושמא היו נימוחין אך בסד"ט שם הביא מחכם אחד דהעיקר אם אין יודעין אם היו נמוחין י"ל ודאי לא היו נימוחין דסתם דם להיות נמוח זולת באשה שיש לה מכה ולענ"ד יש להוסיף דבנדה דף כ"ב ע"ב אמרו הרופאים דקליפות באין ממכה שיש בה ושערות משומא שיש בה לכן תטיל למים ואם לא נימוחו טהורה דלאו דם הוא אלא משומא שבבני מיעיה שיש בה שערות ובפרק המדיר דף ע"ה איתא שיש בה שער הר"ז מום ואף דלרמב"ם דוקא בשומא שעל הפנים ה"ט דבלא"ה אינו גנאי ולא קפיד הבעל אבל מ"מ הוא מום שנתחדש בגופה בכל מקום שהוא ואיתא בהמדיר שם דאם ספק אימת נולד המום מוקמונין לה בחזקת הגוף דאח"ז נולד ותוס' כתבו שם ע"ב בד"ה אבל דחזקת הגוף אלימא יותר משאר חזקות וא"כ אפ"ת דאשה יש לה חזקת טהרה אפילו תוך ספירות ז"נ מ"מ זה אינו חזקת הגוף אדרבה לעולם חזקה גרועה הוא כיון דמגופה חזיא ועלולה לראית כדאיתא ריש נדה לכן אם ספק אם הקליפות או השערות היו נמוחין ודאי נימא דהיו נמוחין והן דם נדה ולא ממכה ושומא והרי עד עתה לא מצאה בבדיקתה קליפין ושערות מפני שלא נולדה במום זה וחפשתי ומצאתי שכ"כ בשו"ת בית שלמה בחיו"ד ח"ב סימן טו"ב

אמנם בחידושי רשב"א בנדה דף כ"ב כתב דבקליפות ושערות ועפר דבעיא נימוח משום שאין מצוי שיהא הדם נקרש ויוצא בענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותן למים ואם נמוחו חוששין להן אע"פ שרובן בריות ננהו כל שיוצאין בענין זה עכ"ל וקשה לי דא"כ למה הצריכו להטילן למים ולבדוק הא יש כאן רוב וחזקת טהרה ואפילו ברוב לבד א"צ לברורי היכא דליכא חזקה לאיסור כמ"ש מג"א סימן תל"ז סק"ד וכ"ש דהרופאים אמרו להיתר ועכצ"ל ג"כ להיפך דאין דרך אשה להפיל בריות כאלו כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב בחיו"ד סע"א וא"כ יש לומר חזקת הגוף דאינן בריות ולאי טהורין הן ובד"ח שם מסיק דבודאי אין לתלות רק ברוב שבא מהמקור ובהרגשה גם בבית שלמה שם מסיק דאין להתיר רק אם האשה אומרת דמזמן רב מרגשת כאב למעלה מטבורה גם בצד אחד כאב גדול תמיד וגם נמצאין שלא בהרגשה שו"ר שהרא"ה בבדה"ב הקשה כן על הרשב"א הובא בשו"ת ב"א חיו"ד סמ"ט ותירץ ב"א דגם ל"ש שיהא מכה ושומא במעיה שלא תרגיש בהן לכן הוי ספק השקול וכ"מ בתה"ק

ולולא דברי האחרונים שתפסו בהחלט לעשות ספק אחד שמא לא היה בהרגשה נלע"ד לפימ"ש תוס' בריש נדה דף ג' בסד"ה מרגשת דלעולם אשה מרגשת ואינה חוששת בהרגשת עד ושמש כמו שאינה חוששת בהרגשת מ"ר וכתב סד"ט סימן קץ בד"ה והנה ראיתי להוכיח דגם ב"ה לא חששו רק מדרבנן בתרומה וקדשים עיי"ש ונהי דעכשיו גרע שאין חוש כמה נשים חזק להבחין אם הוא הרגשת עד מ"מ אפשר יש נשים מבחינות היטב וא"כ לאותן שאין מבחינות הוי חסרון חכמה ולא נחשב ספק שמא לא היה בהרגשה רק הרגשת עד רק לענין ס"ס בשעת הדחק מהני לצרפו לס"ס כמ"ש בש"ך יו"ד סימן נ"ג דמהני בהפס"מ

והנה בתוך ספירת ז"נ נחלקו האחרונים אם דם שלא בהרגשה סותר מן התורה ודעת סד"ט בסימן קצ"ד וישועות יעקב וחו"ד ובית שלמה בחיו"ד ח"ב סימן י"ז דסותר ונהי דיש אחרונים דס"ל דאינו סותר והורו דבשעת הדחק כגון שאינה יכולה לטהר הרבה פעמים לסמוך דאינו סותר מן התורה ולעשות ספק שמא לא הרגישה רק הרגשת עד הוא ולצרפו לספק אחר לעשות ס"ס מ"מ לפימ"ש דהוי חסרון ידיעה תרי קולי להתיר בשעת הדחק לא מקלינן

ומעלתו כתב ראיה דאינו סותר מדפריך בר"פ הרואה גבי עד שהניחה תחת הכר אם משוך טמאה אי דלא ארגשה למה טמאה הא כתב בישיע"ק בסימן קצ"א בישוב דברי מהר"ם דסתם בדיקה בתוך ספירת ז"נ וא"כ אפילו לאו בהרגשה סותר את"ד ותמוה הא בזמן התנאים היו צריכין לבדוק ב"פ ביום וכשעוברת לשמש את ביתה כדאיתא בנדה דף י"א ע"ב משום טהרות ואדרבה מה שהניחה העד תחת הכר ולא בדקה מיד סתמא כששכבה במטה לפני תשמיש והישיע"ק שפיר כתב על דברי מהר"ם בזה"ז: קצ

עיר אחד שם הנהר השני נהוג הרב המנוח זה עשרים שנה שהנהיג לכתוב שם גיטין ע"י הסכמות חכמי הדור והסכימו לכתוב שם הנהר קאקינא באח ועתה אחר פטירת הרב קם אחד לערער דצ"ל כף בסופו כדאיתא בתה"ד סימן קמ"ז וברמ"א אה"ע סימן קכ"ט סל"א כל תיבה שיש להסתפק בה אם כותבין חית או כף כותבין כף כגון מיכל דקורין בחית או כף וכן הוא בב"ש ס"ס קכ"ח שם נהר או עיר שקורין בכף רפויה אע"ג שאנו במדינות אלו שקורין החית כמו כף רפויה מ"מ יש לכתוב כף רפויה כי החית בקצת ארצות קורין כמו הא תה"ד סימן רל"א ונפשו בשאלתו אם לשנות מחית לכף את"ד

פשוט שאין לשנות דהא בתה"ד שם כתב דרק לכתחלה טוב לכתוב בכף שיהא נקרא יפה לכל הרי דאין בזה קפידא לעכב גם אין ראיה לזה מש"ס וראשונים וכתב בג"פ סימן קכ"ה סקל"א במידי דחומרא בעלמא הוא ואם נרצה להחמיר יוציאו לעז על גיטין הראשונים שלא היו נוהגין כשורה בזה אין להחמיר וכ"כ בטי"ג בשמות עירות סס"ק כ"ח וכ"כ האחרונים וא"כ ה"נ אף דמה דיוציאו לעז על הראשונים שלא כתבו בכף הוא לעז קל מ"מ כיון שישנו עכשיו לכתוב בכף או שלא יסדרו שם עוד