תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכט

קפח

שאלת עמ"ש בד"ח ח"ב בחיו"ד סימן כ"ז דבפונדק אסור לבשל בשר אחוריים חדא שאינו נמלח ודם שבשלו מצינו שהחמירו בו כדאורייתא ותו שיוכל להכשיל בו ב"ב כיון שאינו ניכר והקשת הלא כתבו פ"ת ונוב"ת וח"ס שהובאו בפ"ת ר"ס קי"ז דדם כיון דאתקיש למים להתירו בהנאה ממלא מותר נמי לסחור בו דאין היקש למחצה את"ד דע דתבו"ש ובית הלל ביו"ד סימן י"א ס"ל דגם בדם אסור לסחור גם בד"ק שם הובאו ולא ערער אחריהם ומ"ש הנו"ב וח"ס כהפרי תואר משום דאין היקש למחצה דחה בשו"ת אמרי אש בחיו"ד ס"נ כי הפנ"י כתב בכ"ד דהיכא דיש סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה והכא כיון דאסרה תורה לסחור באיסורי אכילה דלמא אתי למיכל אפילו באיסורי אכילה בלאו מכ"ש בדם דאיסורו בכרת ומוקמונין ההיקש להתיר הנאה רק בנזדמן דקרא ודאי בנזדמן איירי בשוחט לאכילה בשר תאוה עיי"ש ויותר מזה הביא ביד מלאכי בכללי אלף סל"א מהתוס' פי"א דיבמות דצ"ט א' בד"ה מני דהיכא דיש סברא דלא לאקשינהו לא מקשינן אף דלחד דבר הוקש עיי"ש ועוד כיון דהביא שם מכמה מקומות בש"ס דלא אמרו אין היקש למחצה אף דודאי בכולהו היה טעם לבעלי הגמרא למה יצאו מן הכלל דאין היקש למחצה מ"מ אנחנו לא ידענו אם גם ההיקש דם למים הוא בכלל אין היקש למחצה או יצא מהכלל כמו אותם שבש"ס דמקשינן רק למחצה וא"כ ממ"נ אם איסור סחורה רק מדרבנן ודאי אין חילוק בין איסור דם לשאר דבר איסור ואם הוא מדאורייתא יש לנו להחמיר בדאורייתא כיון דלא ברור לנו אם היקש זה בכלל דאין היקש למחצה ולפ"ז אף דדם שבשלו מדרבנן מ"מ ספק זה איסתפקא לן מה אמור בה קמאי לא מקרי ספק כלל כמ"ש מנ"י בקוה"ס במחודשים ס"ח לכן אף דביו"ד סי' ס"ט ס"י כתבו טו"ז וש"ך להקל בספק מ"מ כאן ל"ח ספק

ועוד הא בפכ"ה דף קי"א אמרו דם דאורייתא וכתבו תוס' וראשונים שם משום דעיקרו ותחלתו קודם שנתבשל הוא דאורייתא מחמירין בו כמו בדאורייתא ובמשמרת הבית הובא בפתיחה לפרמ"ג כתב דלאו בכל ספקותיו מקילין משום דקרוב מאד לאיסור תורה

ובספר כריתות סוף בית שלישי כתב פעמים דלא מקשינן אלא בדבר הכתוב באותה: פרשה ובאותו ענין ולפ"ז ה"נ אותו פרשה ואותו ענין מיירי בבשר תאוה ששוחט בהמה לאכול הבשר וממלא נזדמן לו הדם ולזה מקשינן להתיר הדם בהנאה

אך י"ל כיון דבבישולו אינו מתכוין לעשות סחורה בהדם הוי אינו מתכוין אף דממלא מאכיל גם הדם עם הבשר והוי פסיק רישא מ"מ בס"פ הארג הביא רשב"א ירושלמי דצבי בבית ונועל לשמור הבית והצבי מותר כיון דנועל לצורך ביתו אף שעי"כ ניצוד הצבי ממלא רק שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד ורמב"ן פירש הירושלמי דאינו מתכוין לשמור הצבי רק לשמור רק ממלא יודע שניצוד מ"מ מותר כיון דמתכוין לדבר המותר ובש"ג כתב שם כיון דאפשר לעשות היתר לבד לא חשוב פסוק רישא ובמרכבת המשנה ריש הלכות שבת ובב"י מהלכות כלאים קבע בה מסמרות כהש"ג וא"כ ה"נ כיון דאפשר לעשות תכלית כונתו שהוא לבשל הבשר ולהאכילו לעכו"ם בלא הדם שיוציאנו ע"י מליחה לכן כיון שאינו מתכוין לעשות הסחורה בדם מותר אלמלא חשש תקלה כי קרוב הוא דדרך המבשלים לטעום מהתבשיל או לאכול ממש ואם בכונה אינו מוציא הדם כדי שתהא התבשיל מוטעם יותר להגוים בזה ודאי יש נמי משום איסור סחורה לפ"ד האוסרים לעשות סחורה בדם

ומה שהקשה על הד"ח דחייש למכשול והלא דם שבשלו אינו רק מדרבנן ובאיסור דרבנן מותר לעשות סחורה ול"ח שיבא לאכלם כדאיתא ביו"ד סימן קי"ז ג"כ לק"מ דהא כתב במשה"ב דדם בשלו שהוא קרוב לאסור דאורייתא דינו כדאורייתא והובא במנ"י כלל וס"ב סק"ו דמה"ט חתיכה שלא נמלחה ונתערבה ביבש אינה בטילה ברוב משום שמא יבשלם ויתן טעם עיי"ש וא"כ ה"נ יש לחוש שמא יאכל מן התבשיל בשעה שעוסק בתבשילו: קפט

אשה מצאה על העד שבדקה שער אדום בששי לסז"נ וטרם ששאלה למורה נאבד השערה בלא בדיקה ברוק עם ציפורן והסד"ט בסקפ"ח הביא משו"ת בי"ע להקל בקרטין שנאבדו בלא בדיקה משום ס"ס שמא לא מראה טמא הוא ושמא לא היה נמוח והסד"ט כתב דהוי משם אחד ולבסוף הביא מהתוס' נדה דף ס"ב בד"ה הטבילו דכה"ג חשוב ס"ס ובסימן ק"ץ העלה דשפיר חשוב ס"ס את"ד השואל

הנה ראיית הסד"ט מהתוס' לא נ"ל כי בחידושי הר"ן שם מבואר דלבעלה אסורה ולא מהני ס"ס של התוס' גם בחידושי רמב"ן לא פירש כהתוספות

ועוד התוס' קאי על מה דתנן התם כתם משא"כ קרטין ושערות שנמצאו ע"י בדיקה דכתב בפו"כ של תה"ד בסימן מ"ז דהוי ספק דאורייתא שמא ארגשה וכסבורה הרגשת עד היא וסד"ט עצמו מביאו בס"ס ק"ץ בד"ה אמנם ובערש"י סימן ק"י בדיני ס"ס כתבתי דהא דל"מ ס"ס מש"א הוא רק מדרבנן וכ"כ בכנפ"י שם דהוא רק גזרה דרבנן וא"כ בכתם הוי רק גזלג"ז ובש"ך סימן קפ"ז ס"ק כ"ב ובחו"ד שם סק"ח מחלקים ג"כ בין כתם בין מצאה ע"י בדיקת עד אך הסד"ט לשיטתו שכתב בסימן קץ סס"ק ס"ז להוכיח מהתוס' נדה דף ג' בד"ה מרגשת בעצמה דמדאורייתא לא חיישינן שמא טעתה וכסבורה הרגשת עד או שמש הוא וכן הביא בשם חכם אחד בקרטין ע"י בדיקת עד ולא הרגישה שנפתח מקורה הוי רק ספק דרבנן שמא טעתה אבל בפו"כ הנ"ל מבואר במוצאת שערות הוי ספק דאורייתא אפילו שערות דקות שנמצא על עד הבדיקה אפילו אירע לה כן הרבה פעמים מכ"ש אם אירע כן רק פעם אחת ושם מבואר דכן יצא לו כד שקיל וטרי עד שני חברים שעמו ואיך נדחק דבריהם מפני סברת אחרונים דגדול ציפורים של ראשונים וכו' ובסד"ט סימן קפ"ג הביא מהרשב"א ובכו"פ שם הביא ג"כ מהרמב"ם ותוס' ותה"ד דאם בדקה ומצאה דם על העד ולא הרגישה הוי ספק דאורייתא וכ"כ החו"ד שם ובשו"ת בית שלמה חיו"ד ח"ב סל"ו שאין לתלות למאכולת דם הנמצא ע"י בדיקת עד כי אם היכא שיש רגל"ד כמ"ש ב"י