תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכז

אך לכאורה מ"ש הנוב"ת דלצורך מצוה מותר מחיקת השם ע"י גרמא וראייתו משבת דף ק"כ ע"ב דמסיק בכתוב שם על בשרו דמותר לטבול למ"ד טבילה בזמנה מצוה אף דנמחק השם אלא דצריך לכסות בגמי משום שאסור לעמוד ערום בפני השם עיי"ש הם נגד חידושי רשב"א שם וריטב"א בפ"ק דיומא דף חית שכתבו דההיתר בטבילה ורחיצה משום דאינו רק גרמא בעלמא היינו משום דאינו מתכוין ואינו פסיק רישא דאפשר אף דיבא במים לא ימחוק וא"כ היכא דודאי ימחק אף דאינו מתכוין אין ראיה להתיר אף דהריטב"א לא כתבו רק לענין רחיצה מ"מ כיון דאמרו דטבילה ורחיצה אינו דבר ברור שימחק ולכן הוי רק גרמא ממילא כשברור שימחק אין ראיה מהש"ס להתיר גם למצוה

אמנם לפימ"ש הראשונים והובא בסמ"ע ר"ס שפ"ו ובפוסקים החילוק בין גרמי לגרמא דגרמי היינו כשברי היזקא וההיזק מיד לכן חייב וגרמא דפטור היינו כשאינו ברי היזקא או אף דברי היזקא אלא ההיזק אינו בא רק לאחר זמן א"כ כיון דבש"ס בשבת שם מבואר דגרמא מותר ה"נ אף דברי דודאי יהא נמחק לאחר זמן מ"מ כיון דאינו נמחק תכף אינו רק גרמא ולא הוצרכו רשב"א וריטב"א לומר דאפשר שלא ימחק רק לענין רחיצה וטבילה דאם ימחק יהא תיכף דזה לא חשוב גרמא

וכ"כ רדב"ז על לשונות הרמב"ם סמ"ז וכנה"ג וש"ג הביאם החיד"א בתוס' על מסכתא סופרים פ"ה דגרם מחק מותר במקום מצוה וא"כ ודאי הלכה הכי ומחיוב לקבוע מזוזה במרתף אף דודאי ירקב או ימחק לאחר זמן ופשיטא דבכה"ג צריך לבדוק בזמן שמשער שהלחלוחות גרם מחיקה או רקבון: קפו

ז"ל השואל תמהתי על מה שנוהגין היתר בשבת להסיר מן השלחן הקערות עם עצמות אף שאין עליהם מאכל כלל ואין ראוי אף לכלבים ולכאורה אין להתיר רק בצריך למקומו וא"כ היכא שאפשר לנער על הארץ או אף על השלחן ואין צריך למקום ההוא לא יהא רשאי לטלטל ומ"ש משוכח מעות על הכר דמפורש בסימן ש"ט ס"ד דצריך דוקא לנער ולא לטלטל וגם כשמביאין קערה עם אגוזים על השלחן ואוכלין מקצת וזורקין הקליפין בחזרה להקערה אף שעדיין יש גם אגוזים מדוע יהא מותר לטלטל ומ"ש ממה דאיתא בסימן ש"ט ס"ג לענין כלכלה מלאה פירות ואבן בתוכה דצריך לנער דוקא ואף דהמג"א סימן ש"ח סקנ"א מחלק להיתרא וכתב שאני הכא דהם בטלים לגבי פת לא זכיתי להבין מדוע לא נימא דהאבן בטל לגבי הפירות עכ"ל

תשובה מענין טלטול העצמות יש להמליץ דסתם עצמות ראויין לכלבים זולת כשידוע בודאי שאין ראויין לכלבים וכדמוכח מלשון הברייתא בשבת דף קכ"ח מטלטלין העצמות מפני שהן ראויין למאכל כלבים וכן משמע מלשון הרמב"ם פכ"ו מהלכות שבת הט"ז שכתב העצמות מפני שהן מאכל לכלבים ובקליפין וגרעינין כתב הראויין למאכל בהמה וכן בש"ע סימן ש"ח סכ"ז בעצמות כתב שראויי לכלבים וקליפין וכו' אבל אם אין הקליפין ראויין מדהתחיל בעצמות וקליפין וסיים רק בקליפין אם אין ראויין משמע דשאני עצמות דסתמן ראויין משא"כ בקליפין

ועוד כשהעצמות בקערה על השלחן גם כשאין ראויין לכלבים יש לומר דסמכו על דעת רש"י דס"ל בשבת דף קמ"ג דלב"ה ור"ש מותר וביאור מג"ש טעמו משום דהן כגרף של רעי ותירץ בזה קושית התוס' בטיב טעם ודעת וכתב שם דעצמות שאין ראויין לכלבים וגרעינין וקליפין המונחין על השלחן מותר להגביהן בעצמן מפני שהם כגרף של רעי אח"כ מצאתי בש"ג ס"פ נוטל דלאחר שכתב דדברי רש"י תמוהון כתב ואפשר כי על דברי רש"י סמכו האידנא לטלטל טלטול גמור קליפי אגוזים ושקדים ובטנים הקשים שאינן ראויין לאכילה כלל לא לאדם ולא לבהמה עיי"ש והרי אף דלא נחית לדברי מג"ש כתב דסמכו האידנא על דברי רש"י וגם בתוס' שבת סימן ש"ח ס"ק ע"ז כתב ומה שנוהגין עתה לטלטל קליפי אגוזים עיין בש"ג גם הא"ר הביא דברי הש"ג אלא שכתב דהב"ח כתב דרש"י מודה למסקנת הש"ס דב"ה מקילין דמיירי בעצמות הראויין לכלבים עיי"ש בב"ח ולי צ"ע דא"כ למה שיבש ר"נ את המשנה להפך דב"ה מקילין וב"ש מחמרי לימא דמתניתין מיירי בעצמות שאין ראויין לכלבים לכן מחמרי ב"ה אף דס"ל כר"ש וי"ל משום דבעדיות לא חשוב זה מקולי ב"ש כמ"ש הר"ן ומ"מ כיון דנוהגין לטלטל קליפי אגוזים מזמן כביר כמ"ש הש"ג מסתמא סמכו על רש"י ולא ס"ל כהב"ח

מה שתמה על מג"א דלמה אבן בכלכלה אינו בטל לגבי הפירות לא על המג"א תלונתו כי הלא המה דברי הרא"ש בשו"ת ככ"ב ס"ח אבל משום דסתמא הונח בכלכלה בכונת המניח לכן חשוב ולא בטיל משא"כ אלו הקליפין דזרקן ולא חשיבי כלל: קפז

שו"ב לעת זקנתו כתב לקהלו שתש כחו ומסלק עצמו מלהיות שו"ב ויקחו להם שו"ב אחר נאר ביטעע בעפאר מיט מיינע פענדזיאן צוא ארדנען בדרך הישר והטוב אחר ששימש להם כ"כ ימים ועשו הקהל כדבריו ובחרו להם שו"ב אחר והסכימו ליתן לו לשו"ב הזקן סך גדול ונאה לפטורה גמורה אח"כ חזר בו ואומר שעדיין ככחו אז כחו עתה והושיבו שלשה רבנים מפורסמים לעיין בדינם של השו"ב והקהל ונחלקו הרבנים אחד אומר שאין יכול לחזור בו דהרי קיימו התנאי ועוד שאינו תנאי ואחד אומר שיכול לחזור בו כי לא היה בקנין והשליש צידד כמאן דאמר שא"י לחזור בו והציע הדבר לפני

תשובה הלשון נאר ביטעע וכו' יש להסתפק בו אם הוא רק בקשה מהקהל ותלה ברצונם ואינו תנאי להכריחם שאם לא יקיימו התנאי אינו מסלק את עצמו מחיובם שחייבים להחזיקו לשו"ב או אם הוא תנאי ומה שאמר לשון בקשה הוא לכבוד הקהל ולזרזם ובפו"כ של תה"ד סימן צ"ט נמצא כיוצא בזה בשכ"מ שאמר לבנו אבקשך שאם מזדמן ליתומה פלונית זיווג הגון שתניח לה החיובים שחייבת לך ונסתפק אם הוא צוואה ומה שאמר אבקשך לזרזו או הוא רק בקשה בעלמא והובא בב"י חו"מ ס"ס רנ"ג ובקה"י ומסיק תה"ד דהוי ספק ואין להוציא ממון מחזקתו משמע שם איזה מהם שיהא מוחזק אין להוציא ממנו והבן היה מוחזק לכן אין להוציא ממנו דשמא אינו רק בקשה בעלמא ולאו מטעמא דמוקמונין להיתומה בחזקת חיוב וכמו א"י אם פרעתיך כיון דגם הבן אינו יודע: