תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכו

מתוך שהוא מתעסק ומתקנו לאכילה חיישינן שמא יאכל

ובברכי יוסף על א"ח סימן קפ"א סק"ו מסיק נמי דאסור לבשל דבר טמא בשביל עכו"ם ותמהני על מהרש"א שהביא שם דפירש בדעת רש"י דמותר וגם הברכ"י עצמו למה לא הביא גמרא ורש"י מפ"ק דפסחים ולתרץ דברי המהרש"א אפשר דבחולין דף ק"ו איתא מ"ר האכילו בשר חזיר פרש"י שהיה חנוני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ומבשל ומאכילו וכשעכו"ם בא בחנותו מאכילו נבלות ובא יהודי אחד לאכול ולא נטל ידיו וכסבור זה שעכו"ם הוא והאכילו בשר חזיר וכתב מהרש"א פתח בנבלות וסיים בחזיר משום דאסור לישראל לעשות סחורה בנבלות וטרפות ובכל דבר טמא אלא אם נזדמן לו בחובו או בצידו ובודאי מה שהרגילו גם הגוים לבוא בחנותו לא על בשר חזיר באו שבודאי לא היה מצוי לו אלא על בשר נבלות וטרפות שאפשר שהיה מצוי לו מבהמותיו שהכשרות נתן לישראל והנבלות וטרפות שלו לגוי אלא שאז נזדמן לו בשר חזיר עכ"ל ומוכח דלא מיירי בחנוני רשע כמ"ש הב"י ביו"ד סימן קי"ז דאל"כ גם בשר חזיר היה מצוי לו אף בלא הזדמן ולמה פתח רש"י בנבלות וסיים בחזיר וי"ל דס"ל נהי דלענין איסור סחורה בדברים האסורים דילפינן בפ"ב דפסחים דף כ"ג מפסוק לכם ויהיו דבלא נזדמנו אסור אין לחלק בין חנוני לאחר אבל לענין שגם בנזדמנו לו מבהמות שלו וכדומה אלא דגם זה אסור מדרבנן מחשש שיושיט לפיו בזה יש לומר דחנוני מותר דהא התוס' בפסחים שם בד"ה כל היכא כתבו דבמקום פסידא לא גזרו וא"כ י"ל גם חשש זה שמא יושיט לפיו במקום פסידא לא גזר דהא בפסחים שם מדמי הגזרות דאיתא שם להדדי עיי"ש ובא"ח סימן תקל"ט עיי"ש במג"א סק"ו וסק"ט ובמחצית השקל שם סק"ו דהיכא דחיי אדם ופרנסתו תלוי בזה אפילו הרוחה מיקרי פסידא ודבר האבד ולא אסרו חכמים בחוה"מ עיי"ש וכה"ג איתא בגיטין דף ס"ב דהתירו חכמים בתרומה ולא חשו דלמא הדר נגע הע"ה בתרומה משום כדי חייו דגבל וכדי חייו דבדד לכן דקדק רש"י דמיירי בחנוני דפרנסתו תלוי בזה דהא ע"כ מקרה היה כמ"ש מהרש"א דבשר חזיר אינו מצוי אצל ישראל א"כ ה"נ אפשר מקרה היה נמי מה שהאכיל לזה וכסבור דהיה גוי יהא המאכיל חנוני או סתם בעה"ב ולמה האריך רש"י בזה לומר דחנוני היה ואפילו תימא דסתמא המעשה היה בחנוני מ"מ לא היה צריך רש"י להאריך א"ו משום דאי לא"ה היה אסור לישראל להתעסק בחזיר ולבשלו שמא יושיט לפיו ומה דפשוט לרש"י דמיירי במבושל וכן פרש"י ג"כ ביומא פ"ג דמבושל היה משום דאל"כ היה הישראל מכירו בעין א"ו דמבושל ונימוח והוי כשאר שומן עם איזה תבשיל וגם לא ניחא לרש"י ומהרש"א לומר דרשע היה כמ"ש ב"י דא"כ מנ"ל להגמרא דהמים ראשונים גרמו להאכילו בשר חזיר דבלאה"נ אפשר היה מאכילו כן כיון דרשע הוא נחשד נמי אלפני עור ועוד איך אכל הישראל אצל רשע החשוד להתעסק בבשר חזיר משום להרויח ה"נ חשוד אלא דזה י"ל דרש"י לשיטתו דס"ל דאפילו מי שאינו מוחזק בכשרות מותרים לאכול אצלו כמ"ש הש"ך ר"ס קי"ט ומיירי דלא הכיר בו הארח אם החנוני רשע ומ"מ העיקר דאין לחלק בין חנוני לאחר ואסור לבשל דברים האסורים אפילו נזדמנו לו דמותר למוכרם מ"מ לבשל כדי להאכיל א"י אסור וא"ל בחלב דהתירה תורה בפירוש יעשה לכל מלאכה אין כח בחכמים לאסור להתעסק בו משום חשש שיושיט לתוך פיו חדא דאינו מפורש בתורה ההיתר רק יעשה למלאכה אבל לבשל דקרוב יותר להושיט לתוך פיו כיון דמבשל לאכילה שפיר יכולים לגזור ולכן לסוך בחלב דאינו לאכילה יש מתירין כדאיתא בטו"ז סימן קי"ז סק"ד דאינו לאכילה

ועוד דמ"ש הטו"ז דאין כח בחכמים לעבור על ד"ת המפורשים להיתר לאסור מגזרה היינו אם יגזרו לעקור לגמרי בכל אופן וכמ"ש המג"ד בא"ח ס"ס תקפ"ח ובהכי מתורץ קושית החו"י על הטו"ז מהא דב"פ א"נ דאסרו הלואה לעכו"ם ברבית אף דבתורה מפורש לנכרי תשיך ולפימ"ש לק"מ דהתם התירו בכדי חייו או לת"ח כדאיתא בפא"נ דף ע"א אח"כ מצאתי בנוב"ת חיו"ד סימן ס"ב שתירץ כן וא"כ ה"נ גם אם נאמר דיעשה לכל מלאכה כולל גם להתעסק בו כדי למכור לנכרי לאכילה מ"מ כיון דאין עוקרין ההיתר לגמרי יכולין לגזור וכן חדרגמ"ה שלא לישא שתי נשים אף דמפורש בתורה להיתר נמי משום דבמקום מצוה לא גזר וכן בנישתטית או כשיש נדנוד איסור וכדומה דמתירין לו ע"י היתר מאה רבנים

ואאת"ל כמהרש"א דלא חייש לענין בשר טרפה ונבלה או חזיר לשמא יאכל משום דאינו רק בלאו משא"כ לענין חלב ודם שהוא בכרת דלענין גזרה לא אמרינן מה לי איסור לאו מ"ל איסור כרת כדפרש"י ביבמות דף קי"ט בד"ה מה לי איסור לאו ואף דדם האברים אינו בכרת וכן בחלב יש מה שאינו בכרת מ"מ כיון דבאיסורי דם וחלב יש חיוב כרת לכן כל דם וכל חלב חמיר משאר איסור שאין בו כרת כלל וכה"ג איתא בפרש"י סוכה דף ט"ז ע"ב בד"ה אבל הובא בבית מאיר אהע"ז סוף סימן ה': קפה

מרתף שכותליו לחים מאד וברור שלא יעבור עליו לכל היותר ששה חדשים וודאי ירקב המזוזה ועכ"פ יתמחק הכתב וימחקו האזכרות אם מותר או חייב לקבוע מזוזה ובנוב"ת חא"ח סימן טוב כתב דמותר גרם מחיקה לצורך מצוה אך ת"ח אחד אמר לו דבשו"ת תשבץ מבואר לאיסור

הנה לא מצאתי זה בתשבץ רק בתשב"ץ ח"א סימן קמ"ט כתב וז"ל וא"ת כיון שיש תקנה בקדירת האזכרה לפרשה פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה א"כ למה כתב הרמב"ם שאין לו תקנה אלא לסלק היריעה יקדור האזכרה וי"ל כיון שהאזכרה עצמה אין לה תקנה אלא בגניזה שמא חשש לאזכרה שלא ישליכוה למקום איבוד בפשיעה מה שאין לחוש בסלוק היריעה שאזכרה איידי דזוטרא מירכסא עכ"ל מזה מוכח דמחיקה ע"י גרמא אסור דהא אינו מוחק בידים אלא דפושע שלא גנזה במקום שמור אך זה אינו לצורך מצוה דהא יכול לקדור ולגנוז האזכרה ונהי דהקדירה לצורך מצוה לתקן הס"ת אבל אח"כ אינו צורך מצוה להשליך לאיבוד אף דחשש זה בא ע"י שקדר לצורך מצוה דומה לזה בפ"ק דפסחים ד"ח ע"ב דלמא בתר דבדוק אתי לעיוני בתרה דאזי תו אינו עוסק במצוה אף דנגרר אחר העסק במצוה: