תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכה

קפב

שליח של גט לא היה אצל התחלת חתימת עד ראשון שהיה לו שתי שמות וחתם שם ראשון שלא בפני השליח. נ"ל דכשר דהנה בפרק המגרש דף פ"ז במשנה תנן איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר הרי דשוין כמו איש פלוני עד כשר כן בן פלוני עד כשר ובדף ל"ו שם איתא התקינו שיהא עדים מפרשין שמותיהן בגיטין מפני תקין עולם ופרש"י מפרשין שמותיהן ראובן או שמעון מעיקרא לא הוי חותמין אלא אני פלוני עד ולא היה נוקב שמו עכ"ל הרי דגם אחר התקנה לא צריכין רק לנקוב שמו ראובן או שמעון וא"צ להזכיר שם אביו וא"כ ה"נ אם חתם רק בן יעקב עד סגי גם לכתחלה וכ"כ להדיא בחידושי רשב"א שם כשהוא חותם א"צ לפרש אני פלוני בן פלוני עד אלא איש פלוני עד כשר א"נ בבן פלוני עד מתכשר כדתנן בן איש פלוני עד כשר איש פלוני עד כשר ואע"ג דטובא יעקב וראובן איכא מ"מ אהני דמצי לאהודרי אכולהו ראובן דאיכא במתא אבל מעיקרא דכתבו אני עד ואינו מפרש שמו נפל שטרא בבירא עכ"ל הרי דס"ל דהמשנה בן איש פלוני עד כשר נשנית אחר התקנה וגם לכתחלה כשר והלח"מ פ"ד מה"ג הלכה כ' כתב דס"ל להרמב"ם דהמשנה זו נשנית קודם שהתקנו שיפרשו העדים שמותיהן בגט עיי"ש וזה דוחק גדול דהא התוס' בפרק השולח דף ל"ו בד"ה והעדים כתבו מדאמר ר"ג תקנה גדולה התקנו משמע קודם ר"ג תקנו וא"כ רבי שהיה אח"כ הרבה איך יסתום במשנה שלא כהתקנה וודאי נעשו מעשים בכל יום עד רבי כפי התקנה אך בטוש"ע פסקו דלכתחלה צריכין לחתום שמו ושם אביו וכיון דלכ"ע בדיעבד כשר אינו מעיקר החתימה וכמו דאצ"ל בפנ"כ רק על עיקר הגט מתחלתו כדאיתא ברפ"ב דגיטין ומ"מ י"ל בפני נכתב סתם דאינו מעיד על כולו רק על עיקר הגט ה"נ כשאומר בפני נחתם היינו על עיקר החתימה מה דמעכב בדיעבד ממילא גם כשלא נחתם בפני השליח רק בן יעקב עד סגי וכשר הדבר ולא דמי למ"ש רמ"א בסימן ק"ל סי"א דאם טעה או שינה אינו כשר רק בשעת הדחק דזה בגוף משא"כ לענין עדות השליח דא"צ להעיד רק על עיקר החתימה כמו על הכתיבה ומ"ש בסה"ג דשואלין לשליח אם חתמו העדים בפניו מתחלת החתימה עד סופו אינו רק חומרא והכונה על תחלת החתימה המוכרח גם דיעבד ודברי רמ"א שהחמיר שלא בשעת הדחק מקורו מתה"ד בפסקיו סימן קצ"ג דמיירי בשינה שם האב דזה הוי כמזויף מתוכו משא"כ זה דהשליח לא ראה חתימת העד מתחלה דאין שום זיוף מתוכו לכן נראה דסגי אם ראה השליח כשחתם העד בן פלוני עד אך אז צריך העד קודם שחתם בן פלוני עד לומר בפני השליח שהוא חותם גט זה לשמו ולשמה לשם גירושין: קפג

בעדר צאן שעושין בכ"י מן החלב גבינות עם העמדת קיבה של ישראל ובעלי הצאן מוכרין החלב לישראל והגבינות עושין בשכירות והתיר מורה אחד שיאמר הישראל להעכו"ם בע"ש אני אינו מצוה לך שתעשה למחר גבינות מהחלב רק אם תרצה לעשות הא לך הקיבה ותעשה גבינות ואשלם לך כו"כ וסמיכות של המורה על ש"ע הר"ז ז"ל בסימן רמ"ד ס"כ נ"ל דאסור דהא בגיטין דף ס"ו בתוס' ד"ה כל השומע כתבו דהאומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום נמי ע"כ שליחותיה עביד דבתרומה בעינין שליחות אלא לענין מודר הנאה דוקא לא חשיב שליחות שיחשב בכך כמהנה לו כיון שלא ציוה לו לעצמו וכו' וכן הכריח הר"ן שם כהתוס' וא"כ הכא דאומר לגוי זה לבד אם תרצה תעשה ודאי שליחותיה עביד ואף דהגוי עושה בשכרו ואדעתיה דנפשו וחכז"ל התירו בשבת קבלנות היינו כששכרו סתם שיעשה לו איזה מלאכה ויכול לעשותו בחול א"כ מה שעושה בשבת אינו שליחותיה דישראל דלישראל שוה לו אם יעשהו בחול כמו שעושה בשבת משא"כ כשאמר תעשה למחר הרי ניחא לו לישראל שיעשה בשבת ומשום דהחלב יתקלקל עד יום חול או לאיזה טעם אחר

ובפרק המדיר דף ע' ב' בתוס' ד"ה באומר כתבו למימר ליחיד אם תזין לא תפסיד אסור דמחזי כשלוחו וודאי מיירי אפילו הזן משתכר במה שנותן לה מזונות כדרך בעלי אכסניא וכן מוכח מהתוס' שם שכתבו דבחנוני הרגיל אצלו אסור לומר לו אם תזון לא תפסיד והרי חנוני משתכר ועושה אדעתיה דנפשו ואפשר מש"ה כתבו דמחזי כשלוחו ובגיטין גבי תרומה הכריחו דהוי שלוחו ומשום דכל הרוצה לתרום מיירי דתורם משל התורם ולא משתכר דלא עביד אדעתיה דנפשו ועכ"פ הא האומר אם תזון הברירה בידו שלא לזון דהרי אינו מקבל עליו בהכרח לזון ומ"מ מחזי כשלוחו

וא"ל שאני נדרים דחמיר דהוא איסור דאורייתא משא"כ אמירה לגוי רק שבות דהא אדרבה מבואר שם בגמרא בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד בדליקה למעוטי שאר איסורי דשבת אבל באיסור נדר מותר כמו שפרש"י שם

ועכצ"ל מה שהתיר הרב ר"ז ז"ל דבשלמא כי אמר ליחיד אם תרצה תזון או תתרום ע"כ גילה דעתו ורצונו שזה יעשה כן דאל"כ לא הל"ל כלל דממילא לא יעשה כן משא"כ בנידון הרב ר"ז ז"ל דכבר מושכר לו לחדש וכדומה שיעשה לו כל הימים המלח בשכר כל ככר כו"כ ובכלל הימים השבתות ובלאו אמירת הישראל אם תרצה היה עושה גם בשבת דהרי כבר נשכר לו לעשות כל יום וע"כ אמירתו אם תרצה שלא יעשה אם לא ירצה כי אין לו קפידא בזה וכך שוה לו אם לא יעשה כמו אם יעשה ואי תניא תניא וא"כ בנ"ד אסור דכל היכי דהגוי שלוחו או מחזי כשלוחו אסור במכ"ש מנדר וכמ"ש: קפד

מי שאמר לו עכו"ם לבשל לו על סעודה אחת אם מותר לישראל זה ליקח מקצב בשר אחוריים שלא מנקרין אותו ולבשלו. הנה זה ודאי אסור דיש חשש תקלה שלא יושיט מהתבשיל לתוך פיו וכדאיתא בפ"ק דפסחים דף י"א ובפרש"י שם בד"ה הוא מחזר עליו לשורפו דבעלמא גזרינן בדבר שעסוק בו שמא יושיט לפיו ושם אח"כ בפרש"י בד"ה ומשנינין דרבנן גזרו כל היכא דמיחלף בין בשבת בין בשאר איסור וכו' עיי"ש וא"כ ודאי ה"נ דבשר בבשר מוחלף וחלב האסור בשומן המותר מיחלף וכ"ש לבשל דכן דרך המבשלים לטעום וכ"כ מג"א בס"ס תרי"ב לענין יוה"כ