תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכג

הטו"ז היינו בתורף אבל בתופס אין פסול אפילו בלא"ה ובסמ"ט שם איתא אם חיסר תיבה אחד מהטופס לא נפסל בכך והנה בזה יש לפרש כדת משה כדת ישראל ולא נטעה כי משה ישראל שם לאדם אחד וכדמצינו במלכים א' י"ח ד' אלקי אברהם יצחק וישראל דקאי ד' אלקי על אברהם ועל יצחק ואין אברהם יצחק שם לאחד וכה"ג מצוי לרוב בתנ"ך ובריש ישעי' בימי עזיה יותם אחז דהם שמות שלשה מלכים וקאי בימי על כל אחד ואחד וכ"ש בזה דמדינא אין צריך לכתוב כדת משה וישראל דרק בתראי הרגילו לכתוב כן כמ"ש הריב"ש סימן נ"ד אח"כ מצאתי בגט פשוט ס"ס קכ"ו ס"ק ק"ה שהביא מהרדב"ז גט שכתוב אנא פב"פ בעיר מצראתא והשמיט העומד היום והכשיר משום דמלת אנא משמש שני עניינים אנא פלוני ואנא בעיר פלוני ולישנא קלילא נקט עיי"ש וכ"ש הכא דכדת משמש ענין אחד כדת משה וכדת ישראל

והנה עדיין י"ל דכשר רק דיעבד ואף אם כתבו העדים חתימתן יכתוב אחר דזה עדיין חשוב לכתחלה אך כמו נידון השאלה דהיה נחוץ הדבר כי היה ער"ח יום ה' סמוך ללילה והיה חשש אם לא יגמרו הגירושין אותו יום יחזור אחד מהם והאשה לא היתה צנועה והמגרש אמר שהרב ממקומו אמר לו שאסור לדור עמה וא"כ אם לא יגרשה היה חשש שתצא לתרבות רעה כי בעלה מאוס בעיניה והוא יתעגן כי לא בקל יהא מותר לו לישא אחרת עליה וגם לכתוב ואו אחר חתימת העדים היה חשש שלא יוכל הסופר לצמצם ויהיו משה וישראל תיבה אחת לכן אמרתי שימסור לה הגט כמות שהוא ואח"כ יחזור ויטלנה ממנה ויתקן הסופר לכתוב הואו ואח"כ ימסור לה הגט שנית וכה"ג כתוב בג"פ סימן קכ"ה ס"ק כ"ו וס"ק ס"ו ובסימן קכ"ו ס"ק ק"ג ונוב"ת סימן קי"ג הובאו בפ"ת סימן קכ"ו ס"ק ל"ב

ונראה מדכתב המחבר בסימן קכ"ו סעיף י"ט אם כתב וישראל אלף למד כאחד לא נפסל בכך והגיה רמ"א דוקא בדיעבד או במקום עיגון ובסעיף כף שכתב המחבר אם חיסר אות אחת כיון שאנו מכירין סגנון הדבר אין לפוסלו ולא הגיה רמ"א דוקא בדיעבד או במקום עיגון משמע דבזה אפילו לכתחלה ושלא במקום עיגון כשר וא"כ הטו"ז שכתב דוקא בתורף צריך לטעם שאנו מכירין סגנון הדבר אבל בטופס בלא"ה כשר א"כ הרי כדת משה וישראל אינו רק טופס דהרי רק עכשיו נתחדש לכתוב זה בגיטין וגם בסעיף מ"ט כתב אם חיסר תיבה אחד מהטופס לא נפסל בכך ולא הגיה הרמ"א דדוקא בדיעבד או במקום עיגון משמע אפי' לכתחלה לא נפסל בכך ובתו"ג סעיף כף סק"ח כתב ה"א דבסעיף י"ט בכתב אלף למד מן וישראל כאחד הגיה רמ"א דוקא בדיעבד או במקום עיגון ובסעיף כף בדילוג אות אחד אין לפוסלו לא הגיה רמ"א דדוקא דיעבד או במקום עיגון והא כדמו"י אינו רק תופס משום דשני כתבים גרע דמיחזי כשני ספרים עיי"ש ולפ"ז נ"ל דאפילו עדיין לא חתמו העדים ונמצא חסר הואו מן וישראל לא יתקן כי יש חשש אחר שנגמר כתיבת הגט אם יתקן דהוי כמחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה כמ"ש הטו"ז בסימן קכ"ה סט"ז סקי"ח וא"כ אין אנו צריכין לתקן אחר מסירת הגט ליד האשה אלא חוששני קצת דלא מחזי כחוכא לפרש כדת משה ישראל מי ששמו משה ישראל ואינו מרע"ה וא"כ גרע מחיסר אות או תיבה מהתופס אף דבאמת נוכל לפרש דכדת קאי גם על ישראל וכמו אלקי אברהם יצחק כנז"ל לכן מהיות טוב יתקנו אחר מסירת הגט ויחזור וימסור לה רק לפני מסירה ראשונה לא יגלה המסדר לאשה ולבעל זה משום חשש ברירה

ובפרק המגרש דף פ"ה ע"ב לא לכתוב למחך דמשמע כי חוכא ופרש"י צריך שיבדיל רגלו של הי שיהא אויר בין רגלו לגגו דלא ליתחזי כחית והוא בש"ע סימן קכ"ו סי"ד יזהר יפה ברגל של ה' דלמהך שירחיקנה מגגה ובב"ש שם סקכ"ב כתב דלרוב הפוסקים אם לא ערער הבעל ולא כתב בעצמו הגט כשר אפילו בלא דחק עיי"ש וכאן קיל יותר דלמחך פירושו ודאי משמע כי חוכא משא"כ כאן אין פירושו חוכא אלא עמי הארץ דלא יבין שכדת שייך גם על ישראל דהיינו כדת משה וכדת ישראל יטעה דהכונה על מי ששמו משה ישראל ומחמת זה אפשר שיטעה נמי דמתכוין לצחוק ומה לנו לטעות עם הארץ וגם אם לא הרחיק הרגל של ה' מן גגה משמע מלשון הש"ע דאינו לעכב בדיעבד מדכתב רק יזהר משמע דאינו רק זהירות לכתחלה דאל"כ הל"ל א"ל נזהר פסול

ואף דבסימן קכ"ט סי"ד איתא מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון ואם כתב ראובן שמעון יש מי שאומר שהוא פסול והלא יש לפרשו אנא ראובן ואנא שמעון ומ"מ יש מי שאומר שהוא פסול שאני התם דהשמות הם תורף הגט ושכיחי הרבה דיש להם שני שמות ביחד והוי שינוי השם משא"כ כדת משה וישראל אינו רק טופס ואם חסר לגמרי כשר וגם הכל יודעין דדת משה שהיה נקרא רק משה ודת ישראל על חכז"ל וכן מבואר במהרי"ק שרש צ"ח בעל דעה זו דפוסל משום דמשמע שכן הוא נקרא בשני השמות יחד כמו שיש הרבה בני אדם ששמו כפול בשני שמות

ובתה"ד סימן רל"ד כתב מי שנשתנה שמו מחמת חולי כמו יעקב אחר משה צריך לכתוב בגט יעקב דמתקרי משה כדאיתא בגמרא אחא בר הדיא דמתקרי איא מרי ובמרדכי מרים דמתקריא שרה אמנם אם בא לחתום בגט ודאי די בזה שיחתום יעקב משה וא"צ לכתוב דמתקרי ביניהם ומשום דבחתימה אם לא הזכיר שמו כלל רק חתם בן פלוני עד די וכ"כ בפו"כ סימן רס"ו והא מיירי דלא נקרא לעולם בשניהם יחד דכשנשתנה שמו ליעקב נשתנה רק לשם יעקב לבד ובפי כל נקרא רק משה לבד וכמו דמייתי מגמרא אחא בר הדיא דאתקרי איא מרי וכן ממרדכי מרים דמתקריא שרה דמיירי שלא נקראו בשתי השמות ביחד אלא פורתא קוראין בשם זה ורובא בשם אחר דאל"כ היה צריכין לכתוב מרים שרה ואם כתב דמתקריא ביניהן פסול ומ"מ בחתימת העדים כיון דאם לא נכתב שמו כלל כשר מש"ה יכול לכתוב שניהם ביחד דלא חיישינן לשינוי השם דמשמע שנקרא בשניהם יחד ובפו"כ שם כתב דגם בשם הבעל אם כתב שני השמות יחד בלא מתקרי לא פסלינן ליה וע"כ משום דיש לפרש נמי שהם שמות נפרדים ובריב"ש סימן נ"ז כתב עמ"ש בגט הדרה בתולמסאן ועכשיו לא דרה שם כתב אף דהמון עם יפרשו רובם דדרה עכשיו ולא הדרה מכבר משום דרגילין לכתוב מקום דירתה עכשיו ויחשבו לכאורה שהוא שינוי שם עירה וכל שיש בגט לשון מסופק הגט פסול ה"ד כשהבעל מערער שנתכוין