תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכא

מחמת צערו ורוב שיחו וכעסו שעושה לו רעה דיורד לחיותו ואשתו של שמעון צחקה עליו דהוי כמו לומר דטוב עשה בעלה וכן עוד יעשה ולא ישגיח בתערומות שלו לכן אין לתפוס על ראובן דהיה כי יחם לבבו וגם ממה שצחקה נראה כי שמחה על צערו ומקרא מלא דיבר הכתוב בתהלים ע' יסוגו אחור ויכלמו חפצי רעתי ישובו על עקב בשתם האומרים האח האח ואף דלא אמרה בפיה מ"מ היכא דניכרין דברים שבלבה הוי כאמרה בפירש ששמחה ברעה שעושה לו בעלה ובצרתו: קעט

שאלת אם מותר להניח בשבת כובעו או בגדו על מנורה המוקצה דהוא טלטול מן הצד והנאה בא לו ממילא דמה שכתבתי לך מחידושי רשב"א בשבת דף כ"ט דאוסר לסמוך כרעי המטה אצל שבר כלי אף דהמוקצה אינו זז ממקומו מ"מ אסור ליהנות על זה כתבת דאדרבה הרשב"א מתיר שם הנאה הבא לו ממוקצה ממילא ולתלות על המנורה הוי כמדליק בכלים שלימים דכתב שם הרשב"א דמותר משום דהנאה בא לו ממילא ועיין מ"ש לעיל סימן קכ"ט

הנה טעה בהבנת דברי הרשב"א דבפירוש כתב שם שלא אסרו אלא לטלטל או לאכלו ואפילו להשתמש בידים כגון הדלקה או לסמוך בו כרעי המטה אבל הנאה הבא ממילא שפיר דמי עכ"ל הרי מה דסומך כרעי המטה אצל דבר המוקצה לא חשוב הכאה הבאה לו ממילא וזה דומה ממש לתולה דבר על מנורה המוקצה דהנאה בא לו בידים ואיך יאמר דזה בא הנאתו ממילא הא בידים הניח על המוקצה אבל לא הבין דברי רשב"א דכונתו דמדליק בכלים שלימים דאזי עדיין אינם מוקצה וכשנעשו שבורים כבר ידו מסולקת כיון דאין צריך להדליק בידיו את הרוב והנאה הבא לו אז מהמוקצה בא לו ממילא אבל הסומך כרעי המטה אצל מוקצה כשהוא אזי מוקצה הרי משתמש בידים ונהנה וכן המניח דבר על המוקצה כי ריצה שיהא מונח אותו דבר על המוקצה כגון תולה על המנורה דאינו רוצה להניחו על הקרקע או על ספסל הרי משתמש במוקצה בידים ולא דמי למסלק דבר מן המנורה דזה אדרבה אינו רוצה עוד להשתמש וליהנות מן המוקצה ונראה דמשמע ליה לרשב"א הא דאיתא בביצה דף ל"ג דאין לסמוך קדרה בבקעת ביו"ט אף דלסלק מוקצה כגון גריפת תנור מותר מפני אוכל נפש מ"מ ליהנות מהמוקצה בידים אסור כמ"ש מהרש"א שם ס"ל לרשב"א דאין חילוק בין נוטל הבקעת וסומך את הקדרה בין נוטל הקדרה וסמכו אצל הבקעת כיון דהאיסור שלא ליהנות מהמוקצה בידים אידי ואידי בא לו הנאה בידים לא ממילא דכיון דמשום אוכל נפש מותר לטלטל מוקצה כגון גריפת תנור הרי דהתירו טלטול מוקצה משום אוכל נפש וע"כ האיסור רק דאסור ליהנות מהמוקצה בידים לכן לא שנא ועמג"א סימן תק"א סקי"ב ודבריו כעין דברי הרשב"א ומ"ש עליו החמד משה שם סק"ז לא ידענא איזה חילוק בין זה לזה ולמה לא נאמר גם בשברי כלים דהנאה באה אח"כ מאיליה אלו ראה החמ"ד דברי הרשב"א לא היה מקשה על המג"א

ומה שהביא ממשנה דס"פ תולין דלא ינענע הקש בידיו רק בגופו לשכב עליו הרי נהנה מהמוקצה ולכאורה הוא קושיא אלימתא על הרשב"א. אך הא מבואר ברשב"א דאינו אסור אלא להשתמש בידים במוקצה משא"כ התם דאינו מנענע הקש בידים רק בגופו ובא לו הנאה מהקש ע"י שינוי שלא מנענע כדרכו בחול והנאה לבד לגופו בלא עשיה בידים מותר ועמג"א סימן ש"ח סקמ"א שו"ר בחידושי רע"ק בא"ח סימן שכ"ה הביא גם הוא דברי הרשב"א ולפימ"ש ל"ק מה שהקשה שם ואפשר גם הוא נתכוין לזה עייש"ה

ובלאה"נ י"ל לפימ"ש במחצית השקל בס"ס שי"א ס"ק כ"ה בביאור דברי המג"א דמה דהתירו לנענע הקש בגופו לא התירו לצורך דבר אחר רק לצורך שכיבה על הקש הקילו. ועוד לפימ"ש הר"ן והובא בב"י שם דאינו רוצה לשכוב על הקש אלא מנענעו לסלקו לצדדים ולשכוב רק על המטה א"כ אינו נהנה מן הקש כלל

והנה בסימן ש"ח ס"ג כתב הרמ"א דמותר ליגע במוקצה י"ל בנגיעה שלא מיכוין ליהנות ולהשתמש במוקצה ומ"ש ליגע בתנור שדולק בו האש היינו ג"כ בלא כונתו ליהנות ממנו ואם נוגע בו להתחמם בחורף מפני הצינה הרי כמו שהקילו להבעיר אש ע"י עכו"ם מפני דהכל חולים אצל צינה ה"נ הקילו בזה דליהנות מן המוקצה אינו רק איסור דרבנן כמו אמירה לעכו"ם ועוד כיון דטלטול מוקצה אסרו משום הוצאה כדפרש"י ותוס' בביצה דף י"ב א"כ איסור הנאה ממוקצה ג"כ מה"ט ומודה רשב"א במחובר ואין עשוי לטלטל ולהוציא תדע דאל"כ יהא אסור להניח דבר על סלע מחובר וכיוצא בו

והרמ"א שם כתב דמותר ליקח דבר היתר המונח על המוקצה ומקורו מהמרדכי ורי"ו וכל בו ומשמע מדלא נקטי דמותר להניח על המוקצה דס"ל דאם מניח משום דרצונו להשתמש במוקצה אסור

אך בתה"ד סימן ס"ז כתב שקים שיש בהם מעות ומונחים בתיבה שרי להניח עליהם חפצים שאינם מוקצים כדמוכח בפרק כיצד משתתפים בדף פ"ד דבור מלא פירות טבלים שהם מוקצה מ"מ מיתר לבני מרפסת להשתמש ע"ג הפירות שבתוך הבור עיי"ש וצריכין אנו ליישב דעת הרשב"א ונ"ל די"ל דהתם אף דמשתמשין על הפירות מ"מ לא נהרים מן הפירות דאם היה הבור ריק ג"כ היו יכולין להשתמש להניח שם חפצים ע"י שלשול דניחא תשמישו כדאיתא התם ואף דיותר נח להשתמש בלא שלשול מ"מ אדרבה היה ניחא לבני מרפסת יותר בשלשול מלדרוס ולהשתמש על הפירות והתה"ד י"ל ג"כ דמיירי היכא דלא נהנה במה דמניח על השקים דגם בזולתם היה מניח על שולי התיבה ולא מיירי היכא דגם שולי התיבה נעשין בסוס למוקצה וכמבואר אופני ההיתר במג"א סימן ש"ט סק"ו ויותר מבואר בש"ע הרב ר"ז זלה"ה שם ס"ט ולא מייתי תה"ד ראיה לענין היתר ליהנות ממוקצה רק דמותר ליגע במוקצה כמבואר שם ואאת"ל דלא שנא להתה"ד בין נוגע כדי להשתמש במוקצה וליהנות דלא ידע מדעת הרשב"א וראיית תה"ד מהא דבור מלא פירות דמותר להניח על הפירות ולהשתמש ולהכי הוי הבור כפתח למרפסת מ"מ היינו לפימ"ש תה"ד דמיירי במלא כל הבור פירות טבל וס"ל דנהנה דא"צ לשלשל עד קרקעות הבור דעמוק אף דניחא תשמישו ע"י שלשול יותר מבני החצר דא"י להשתמש בבור רק ע"י זריקה למעלה מן החליות כדאיתא שם בעירובין מ"מ לק"מ