תשורת ש"י מהדורא תנינא תרכ

דברי הר"ן צ"ע דלא מלאתי בפוסקים שיזכירו דברי הר"ן ורי"ו במשרים נתיב כ"ד היה מונה החילוקים שבין דברי שכ"מ ככומ"ס ובין מלקדה"מ ולא כתב גם חילוק זה אם היתומים קטנים משמע דגם ביתומים קטנים מלקדה"מ לכן ה"נ יוציא השליש כל המעות על מצבה ואין לומר הא מסיק בכתובות שם דף עין הלכתא אפילו אמר אל תתנו להם אלא שקל בשבת נותנים להם כל צורכם דהא טעמא קאמר דמינח ניחא לו והא דקאמר הכי לזרזינהו משא"כ כאן דצוה מפורש שלא יתן מזה כלל לבניו רק לקבורתו ומצבה אדם קרוב לנפשו יותר ואף דבפרק י"נ דף קל"ו ע"ב קאמר אליבא דר"ל ס"ד נפשיה עדיפא ליה משמע דלמסקנא אין נפשיה עדיפא ליה היינו התם דלגבי עצמו לא נ"מ מידי רק לבן בנו וכמ"ש התוס' שם דקרי לב"ב נפשיה לנגד הלוקח משא"כ כאן דלנפשו ממש עדיפא ליה מבניו

ועוד התם לא גילה האב דעתו בפירוש לענין אם אם ימכור הבן בחייו אמרינן דלגבי בנו אחולי אחיל משא"כ הכא דבפירוש לא רצה להשאיר מזה הסך לבניו ובהך דפרק מציאת האשה דלא נ"מ לגבי דידיה כלל דהא כל מעותיו הניח לבניו רק צוה לשליש לצמצם להם בזה אמרו דמינח ניחא ליה אם יצטרכו יותר משקל לשבת דלא צוה רק לזרזינהו

ואין לומר בלאו טעמא דמצוה לקיים דבה"מ הא מצוה מחמת מיתה הוא דהא בכתובות שם דאמר תנו שקל לבני היינו שמצוה שיתנו לאחר מותו וכדפרש"י שם דעל הירושה מצוה ונכסי לאו דיתמי רק לפי צוואתו וקאמר שם הטעם משום דמצוה לקדה"מ הרי דדין דמצוה מחמת מיתה הוא רק לענין אם מצוה מח"מ ליתן מנכסיו לאחרים או לבנו משא"כ כשאינו נותן לאחרים דאין מי שיזכה מחמת צוואתו וה"נ לא צוה ליתן לאחרים ובחייו בלא"ה הממון שלו ואחר מותו אינו בר זכיה ועיין קה"י במענה לשון סימן תקס"ז מ"ש בשם מהריב"ל ס"ג סימן י"ט משם נראה ראיה לדברי

ומה שנסתפק כיון שמסר המעות לאחר לצורך קבורתו ומצבה כבר זכה האחר לצורכו ועדיף ממתנת שכ"מ ומשאר מלקדה"מ דאפילו מסר המעות לשליש גובאת כתובתה כדאיתא באה"ע סימן ק' בח"מ ס"ק ח' וט' ובב"ש שם. אדרבה כ"ש הוא ממתנת שכ"מ לאחר דכמסורין לאחר דמי מ"מ גובאת כתובתה אף דהמקבל אינו חייב בכתובתה ואלו היה זוכה מחיים לא היתה גובה כתובתה ממנו כ"ש הבעל עצמו דמחויב בכתובתה מנכסיו ומה זכיה שייך כאן כיון דבלא"ה המעות של הבעל ולא נתן המעות לשליש שיזכה בו השליש לעצמו

ועוד כיון דהבעל עליו חיוב לשלם כתובתה מנכסיו א"כ הוי כמצוה לעשות עברה שלא לשלם כתובתה מנכסיו ואפילו במתנת שכ"מ דאלים יותר דהוי כקנין דהא ככומ"ס דמי ואינו רק משום מצוה מ"מ אם צוה לעשות עברה בנכסיו אין שומעין לו כדאיתא בחו"מ סימן רנ"ו ס"ג כ"ש בזה דאינו רק משום מצוה וכיון שהוא עברה אינו מצוה ואפילו נימא גבי מתנת שכ"מ דאפילו בעברה מהני כיון דהוי הקנין מ"מ בזה דאינו שום קנין רק משום מצוה לקדה"מ ודאי במקום עברה אין שומעין לו ופשוט דכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך כדאיתא בפ"ק דשבת דף די

ואם היה בריא בשעה שצוה בלא"ה לא מועיל משום מצוה מחמת מיתה כדאיתא במרדכי פי"נ סימן תקצ"ג ודלא כמ"ש שם תקצ"ב וכמ"ש מהרי"פ סנ"ב וכ"כ בש"ג על המרדכי שם בשם העיטור והגמי"י וכ"כ בשו"ת רשב"א ומיוחסות לרמב"ן הובאו בב"י חו"מ ר"ס ר"נ והובאו כולם בשו"ת הר המור סימן מ"ח וכתב דכן מורין בכל ב"ד וא"ל דשאני בצוה ליתן לאחר כיון שהוא בריא ויכול לעשות קנין משא"כ כגון זו דלא שייך בו קנין דהא אינו מזכה לאחרים שיקנה בחליפין דאדרבה כיון דלא מהני בו קנין גם דיבורו לא עדיף מקנין ואפילו בשכ"מ כדאיתא בפמ"ש דף קמ"ז ע"ב מלתא דליתא בבריא בקנין ליתא בשכ"מ ופירשב"ם דאמירת במקום קנין של בריא הוא וא"כ ה"נ במצוה שישאר לעצמו לאחר מותו לא שייך בו שום קנין דהא עכשיו בלא"ה שלו הוא ול"ש שום קנין ולאח"מ אין המת יכול לקנות ומה"ט נמי י"ל אפילו למהר"ם במרדכי סימן תקצ"ג דמצוה מח"מ מהני כמו בשכ"מ היינו במצוה ליתן לאחר דשייך בו קנין משא"כ כשמצוה להוציא עליו אח"מ בין שכ"מ בין בריא ל"מ כיון דא"א ע"י שום קנין: קעח

שמעון היה שונא לראובן והיה מסית להקונים שלא יקנו מסחורת ראובן ובא ראובן והתרעם על שמעון וצחקו עליו שמעון ואשתו ואמר ראובן לאשת שמעון שהיא חצופה ועתה שואל ראובן אם צריך לצי"ש לפייסה בדברים או בממון. הנה ל"ל דהוי כהתחילה אשת שמעון בחירופין וגידופין במה שצחקה עליו לפוטרו לראובן כדאיתא בחו"מ סימן תכ"א סי"ג בהג"ה דהא איתא בביצה דף ל"ח דאמוראים אחיכו על ר' אבא ואם זה הוי חירוף וגידוף ודאי לא היו עושין כן אלא הוי רק דאין חוששין לדבריו שאמר דברים שאינם נכונים

ומה שאמר לה חצופה מבואר בחו"י סימן ס"ה עזות פנים חציף אין בהם דין בושת ע"פ הדין רק לצי"ש או משום מיגדר מלתא אבל אין הב"ד כופין אותו והנה הכל לפי המבייש והמתבייש כדאיתא בחו"מ סימן ת"כ סכ"ד ואיתא באה"ע סימן י"ז ס"ג דבזה"ז נפישי חוצפא בנשים וא"כ דבר השכיח בהרבה בני אדם אינו בושה כל כך ולכן הוא לפי הראות אם האשה נתביישה במה שקראה חצופה ואין לומר דהוי כקראה זונה דלשון חציף אינו אלא עזות ולא נכנע לפני אחרים כדאיתא ס"פ אין עומדין חציף עלי מאן דמצלי בבקתא וחציף עלי מאן דמפרש חטאיו וכתבו התוס' דדומה שאינו מתבייש על חטאו וה"נ אמר לה שאינה מתביישת מפניו לצחק עליו ועיין שו"ת מהר"י מברונה סימן ע"ו לענין הקורא לבת ישראל פרוצה די"ל דלא נתכוין לפרוצה בעריות אלא שאין לה בושה ומ"מ צריך דקדוק אם בשעת הזעם או בכה"ג ונ"ל דחצופה ודאי אין כונתו לעריות אפילו בשעת הזעם

ועוד דהמצחק על דברי חברו י"ל דהוי כמצחק עליו שדיבר דברי שטות כשוטה וכמו שהשיב ר' אבא לרבנן שם בביצה גולתייכו שקלי ואף דאמר שם הדור אכיחו עליו ואמר רב אושעיה שפיר עביד דאחיכו עליו ומשמע דבפלפול הלכה מותר מ"מ במילי דעלמא אסור משום דהוי כמבזה אותו שאומר ועושה שטות ועוד בשלמא ראובן דהתרעם על שמעון