תשורת ש"י מהדורא תנינא תריט

כחתימתו והנה ליפא הוא שם חול משפטו לכתוב אלף בסוף ככל שם חול כמבואר בכללי שמות להב"ש אות ט"ו ובכל אחרונים ומ"מ מבואר בפ"ת סימן קכ"ט סקמ"ג דהב"ד מבריסק דליטא שכתבו בגט ליפה בה' לבסוף מפני שכן חתם תמיד הרי אף דחתימתו בטעות ממשפט הכתיבה מ"מ לא שינו חתימתו ולא כתבו טעם לחתימתו או שיש לו קבלה לחתום כן: קעו

עיר שיש להם מורה הוראה ומחזיק ישיבה וקמו רבים מהם לעשות אסיפה ועשו אסיפה והרוב אמרו שלא לקבל אב"ד וקצתה אומרים לקבל והוסכם ביניהם לדון לפני ב"ד על זה אם לילך בתר הרוב וצד המיעוט בוחרים רב אחד ממקום אחר להיות מן הב"ד של שלשה ואותו רב הוא קרוב לאחד מטובי העיר וכתב מעלתו דלפי דברי המח"א הלכות עדות סימן א' גם גבי עדות אם מעיד לרבים אף דלאחד הוא קרוב כשר אך דבריו נגד רמב"ן באס"ז בב"ב דף מ"ג ונמ"י שם גבי וליסלקו תרי מנייהו דאף דסילקו צריך שלא יהא להב"ד קרוב בעיר הרי אף שבני העיר מרובים אם יש להם קרוב בעיר פסול ובנ"ד נמי הכי הוא ולא שייך כאן סילוק דע"כ והנה מהאב"ד בשאלות אף דמלל"נ דהא בס"ת נמי הכי הוא את"ד

תשובה נא שפיר חזי בכל דבריו ואין חילוק בין רבים ליחיד ואין פלוגתא בין מח"א לנמ"י ואס"ז דמח"א לא מטעם רבים אתי עלה רק קאמר אם אחד נדר מעות לעניים שבעיר אחת יכול דיין או עד מעיר אחרת להעיד ולדון אם אין לו קרוב בתוך העניים רק יש לו קרוב בשאר בני העיר כיון דשאר בני העיר אינם הבעלי דינים רק ממילא יגיע להם איזה הנאה בזה לא פסלה תורה כיון דקרוב דפסלה תורה לא משום חשד רק גזה"כ ונמ"י ואס"ז דמיירי לענין ס"ת שנגנב דהוא ממון של כל בני העיר נמצא הם כולם בעלי דינים המתדיינים עם הגנב ולכן כשאחד מהם קרוב להדיין או העד פסולים מד"ת ואפילו הקרוב לא יעמוד לפני הב"ד מ"מ שותף הוא בהס"ת וה"נ קבלת אב"ד נוגע לכל בני הקהלה לישא בעול לשלם לו פרס מקופת הקהל ומה זה ענין למצות לאו ליהנות ניתנו הא זה ממש יש לו דין ממון אם הקהל אין פוטרין הקרוב מנתינת המס לקופת הקהל אשר יטול הרב הפרס מקופת הקהל או מכיסו וגם תומים סימן ל"ז סק"ד כתב כסברת מח"א וכמו שחילקתי

ואגב ראיתי בדרישה סימן ל"ז ובסמ"ע שם ובסימן זיין דבס"ת כשיש להם ס"ת אחרת אין הדיינים או העדים מאותו העיר צריכים להסתלק ונסתייע משו"ת הרא"ש כלל ג' והדבר תמוה אצלי דנהי דיכולין לשמוע מס"ת אחרת ולא חשוב הנאה במה ששומעין גם מן ס"ת זה מ"מ הרי כתב הנמ"י בפחז"ה דממון של ס"ת של בני העיר הוא עיי"ש וגם נ"מ דרשאי למכור חלקו לאחר אם צריך לישא אשה באופן שישאר הס"ת לקריאת הצבור וכן אם יצטרך לפ"ש כדאיתא ביו"ד סימן ע"ר ומתשובת הרא"ש אין ראיה חדא דהתם קאי על אחד שהקדיש ממון לקנות ס"ת לקהל וא"כ אין לשום אחד מהקהל חלק ממון באותו ס"ת דהא הקדש הויא ולא ניתן לקהל רק לקרות בו ועוד דלא קאמר הרא"ש אלא דא"צ סילוק מלשמוע קריאתו ולא מיירי מסילוק חלקו שיש בו וגם רי"ו במישרים נתיב ראשון חלק שני וז"ל כתב הרמ"ה אם יש בעיר ס"ת אחר יכולין לדון על עסק אחד מהם בסילוק אפילו אם יקראו בו בעודו בביהכ"ס לא מיקרי הנאה כיון שיש ספר תורה אחר עכ"ל וכ"כ באה"ג בסימן זיין אות י"ג דאף שיש ס"ת באותו בית הכנסת זולת זה שדנין עליו צריך שיסתלקו הדיינים מאותו חלק המגיע להם ותמהני על הש"ך דשתק להסמ"ע

וראיתי בקצו"ח סל"ז סק"י נתקשו אחיו והוא בס"ת שנגנב מבני העיר איך מהני סילוק הדיינים והעדים הא קי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולים להקדישו ולא למכרו ולא להפקיר וכמ"ש בסימן שנ"ד עיי"ש ונראה לפי המבואר בסימן ד' דיחיד המדיין עם הקהל צריך לתת משכון קודם שירדו עמו לדין וכתבו הח"צ ושב יעקב הובא בפ"ת שם דאף שהיחיד אינו מבני אותו העיר צריך ליתן משכון או להשליש מעות כדי שיהא היחיד תובע והקהל יהיו נתבעים משום קדרי דבי שותפי עיי"ש וא"כ ה"נ צריך הגנב ליתן הס"ת ליד הקהל או משכון דאפשר נמי אז לא חשוב דבר הנגנב אינו ברשותם כיון דמוחזקים בדבר הנגנב ומיד שיזכו בדין יזכו בשלהם בלא שום עיכוב ולא יצטרכו להוציא מן הגנב א"כ שפיר יכולים העדים והדיינים להסתלק או להפקיר או למכור חלקם: קעז

איש אחד של"ח ונשארה אשתו אלמנה וב' בנים קטנים ממנו וקודם מותו הניח סך ממון ביד שליש לצורכי קבורתו ומצבה ואחר הוצאות קבורתו נשאר עשרה ז"כ ואשתו מבקשת העשרה ז"כ לתשלום כתובתה או למזונת בניה הקטנים. הנה מבואר באה"ע סימן קי"ח סח"י דכתובתה קודמת לקבורתו ולאו כל כמיניה להשאיר לעצמו מה שמגיע לאשתו ומחויב מן הדין ול"ל בזה מצוה לקיים דה"מ דהוה כמצוה לעשות עברה דלא מהני כדאיתא בחו"מ סימן רנ"ו ס"ג בש"מ שצוה לתת מתנה לעו"כ לכן אם תשבע כתובתה קודמת לקבורתו ולמצבתו דגם המצבה בכלל צורכי הקבורה כדאיתא בשו"ת הרא"ש כלל י"ג סימן י"ט וביו"ד סימן שמ"ח ואם לא תשבע המצבה קודם לפרנסת בניו דהא מה שנשאר מממונו ע"כ נוטלין לצורכי קברתו ומצבה כדאיתא שם

ואם לפי מנהג משפחתו א"צ לבזבז כל העשרה ז"כ לכאורה רציתי לומר כיון דיתמי הם קטנים ל"ל בהו מצוה לקדה"מ וכדאיתא בערכין דכ"ב ובתוס' כתובות דף פ"ו בד"ה פריעת ב"ח מצוה אח"כ ראיתי שכ"כ הר"ן פ"ק דגיטין על משנה תנו מנה לפלוני ומת והובא במלא הרועים אך חזינא דליתא כדמוכח ס"פ מציאת האשה דתני האומר תנו שקל לבני בשבת אין נותנין להם אלא שקל ומוקו לה דהא מני ר"מ דאמר מלקדה"מ וברש"י שם בד"ה הא מני אע"ג דסוף סוף כולהו נכסי דדהו ננהו לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת והמותר יזונו מן הצדקה ואם נאמר שלא לעשות פלוגתא בין הר"ן ורש"י צ"ל דגם הר"ן לא אמר אלא לפי מה שחולק על ר"ת וס"ל דמלקדה"מ אף דהמעות לא הניח ביד שליש ומיירי שהמעות תחת יד היתומים קטנים לכן הם דלאו בני מיעבד מצוה ננהו אין צריכים לקיים דה"מ משא"כ כשהמעות ביד מי שנצטוה מצוה לו לקיים דה"מ ועוד גם בזה