תשורת ש"י מהדורא תנינא תריח

לדחות דבשלמא אם כ"ע יבדילו יהא ניכר לכל הזילזול בקום עשה משא"כ לענין הכנה דלאו כ"ע צריכין להכין ליוט"ב והוא בשב ואל תעשה וכדאיתא בפרק מקום שנהגו דף נ"א ע"ב ובדף נ"ה דיאמרו מלאכה הוא דלית ליה ה"נ יאמרו אין צורך לו להכין ונהי דשאני התם דהחשש רק משום מחלוקת בדף כ"א וחשש יוהרא בדף נ"ה דכל החשש רק מפני הרואים משא"כ הכא דיש לחוש מפני זה האיש עצמו שיראה שמתירין לו להכין לצורך יוט"א ואסור לצורך יוט"ב מ"מ אינו דומה חשש זלזול דניכר לכל לחשש זלזול מפני שוא"ת דאינו ניכר לכל ועכצ"ל איזה חילוק לדעת היש אוסרין לכן אפשר מה"ט השמיט המחבר כיון דלא ברירא ליה הדין עם מי ורמ"א נמי לא רצה להקל במלאכה ממש רק לענין לקנות דאינו מלאכה וגם בשבת אינו אסור רק מגזרה שמא יכתוב אבל מלאכה גמורה חשש לדעת האוסרין לכן לענין כיבוס לא התיר מג"א בחוה"מ לצורך יום טוב שני וגם כיבוס הוא טורח יותר מלקנות איזה דבר לצורך יום אחד וכמ"ש הה"מ הובא בב"י סימן תקל"ט מידי דליכא טרחא כגון מקח וממכר וא"כ ה"ה הדחת הרצפה דהוא טורח גדול ול"ד לנטילת גבשישות דליכא טרחא כמ"ש מג"א סימן תק"ם סק"ה ואפילו לפימ"ש מג"א ר"ס תקל"ט דסחורה אסורה מפני הטורח מ"מ דבר דאית ביה תרתי מלאכה וטרחא חמיר מן דבר דלית בה רק טרחא כמ"ש הב"ח סימן תקל"ט ס"ג

וצל"ע דברי הטור דלמה בסימן תס"ז בטור וש"ע סעיף יוד דאם נמצאת משהו חמץ בתערובות ביום שמיני של פסח מותר להשהותה עד אחר הפסח משא"כ אם נמצאת בשביעי דמשמע דאסור להשהותו וכמ"ש מג"א בסימן תמ"ו ססק"ב וגם מותר לכחול העין ביוט"ב ואסור בראשון כדאיתא בסימן תצ"ו ס"ב ולא חשו דאתו לזילזולי ביוט"ב ועכצ"ל דשאני מהא דאין מבדילין שהוא בכל יו"ט ובכל בני הגולה משא"כ הנהו דאינן רק מזדמנן לפעמים וביחודים וא"כ ה"נ לענין להכין מחוה"מ ליוט"ב

ודברי המג"א צל"ע מ"ש האידנא דאין מחליפין רק משבת לשבת די להם בכביסה מעיו"ט ואסור דמ"ש ממ"ש הב"י בא"ח סימן י"ג והובא שם במג"א סק"ז דאף טלית גדול שלנו דאין לובשין אותו למלבוש וליכא ביזוי בהסרתו א"צ להסירו כיון דל"ג רבנן עיי"ש וא"כ ה"נ במטפחות לא גזרו רבנן

ודע דמסתימת מג"א משמע דאף במטפחת אחת אסור ואפשר גם כשאין לו רק חלוק אחד אם נוהגין שאין מחליפין רק משבת לשבת אסור אלא די"ל שאני מי שאין לו רק חלוק אחד דלא שכיח ולא גזרו רבנן משום דלא שכיח כמ"ש במחה"ש סק"ז וגם לפימ"ש הלבוש דמי שאין לו רק חלוק אחד יש לו קול ל"ד מטפחות לחלוק ובא"ר כתב מן הכלבו עכשיו נהגו חומרא במטפחות וכן ראוי א"כ אסור מצד המנהג מי שאין לו רק מטפחות אחת דלא כנראה מן הפרמ"ג בא"א וגם דעת ביאור הגר"א דגם כשאין לו רק חלוק אחד אסור כשאין איזורו מוכיח עליו א"כ ה"נ הוי לן לאסור גם במטפחת אחרת דהא בש"ס לא התיר רק משום דנהגו לכבס בכל יום דמתלכלך הרבה משא"כ עכשיו דנהגו שלא להחליף רק משבת לשבת ממילא גם כשאין לו רק מטפחת אחת אסור כיון דאין דבר מוכיח ובלבוש כתב כיון דמי שבא למדה זו ידוע ומפורסים שאין לו רק חלוק אחד לכן אין לחוש שלא ידעו אחרים לכן מותר לכבס ע"י אשתו או גוי מי שאין לו רק חלוק אחד עיי"ש וקשה א"כ למה אמרו בגמרא משום דאיזורו מוכיח עליו ונראה לפי שאין טעמו של הלבוש מספיק דיש לחוש לאורחים כמו לענין בנין בחוה"מ בקבלנות חוץ לתחום ומתחלה לא היו מתירין לכבס משום טעם זה רק כיון דהתירו לצורך המועד משום דאיזורו מוכיח תו ל"פ והתירו גם כשאין איזורו מוכיח משום דידוע ומפורסם וכה"ג כתבו תוס' בכתובות דל"ט ע"ב בד"ה טעמא מאי והרא"ש בפ"ב דגיטין ס"ד ועיי"ש בק"נ אות חית ול"ל דדוקא לחומרא י"ל לא פלוג דהא בריש נדה ד"ג בתוס' בד"ה מרגשת כתבו דגם לקולא אמרינן לא פלוג ובעירובין פ' הדר דף ס"ה ע"ב בד"ה התם כתבו תוס' דיותר י"ל ל"פ לקולא מלומר לחומרא ל"פ ומ"מ לענין דינא מנ"ל לומר לא פלוג היכא דלא אתמר וכמ"ש המל"מ פי"ב מהלכות גירושין הט"ז בד"ה וראיתי והובא בי"מ ועוד א"א ללמוד מטפחת אחת מחלוק אחד דהא בביצה דף ל"ב דמונה ג' חייהם אינן חיים י"א אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ולא אמרו גם מי שאין לו אלא מטפחת אחת ומשום דבזה אינו מצטער: קעה

שם המגרש מאיר בן ציון בן אברהם לתורה וחותם מאיר בנציון הנה בשו"ת בית אפרים חאהע"ז סס"צ כתב דמסתבר שיש לכתוב כדרך העולם בן ציון עיי"ש ול"נ שלא לשנות חתימתו דהרי שם יהודה דנכתב בתורה ה' לבסוף ואם כתב אלף בסוף פסול ומ"מ אם חותם באלף דעת הטו"ז דאם כתב בגט ה' לבסוף פסול דיעבד והב"ש מסכים עמו דעכ"פ לא ישנה חתימתו לכתחלה כ"ש שם בנציון דאינו שם במקרא וכ"ש אנן דלא ברירא לן האיך דרך העולם דידוע בכל זמן וזמן משתנה הדבר ועוד בשלמא אם נקרא רק שם אחד ליכא למטעי דשמו אינו בן ציון רק שם אביו ציון דהא נכתב שמו משא"כ הכא דנקרא מאיר בנציון יש לטעות דשמו מאיר ואביו נקרא ציון דהא ציון לבד ג"כ שם אדם כדאיתא בשמות גיטין אות צדיק ומה דנכתב בן אברהם י"ל דהוא שם אבי אביו. דכותבין לפעמים לסימן אם נמצא באותו עיר עוד מי ששמו כשם המגרש ושם אביו כשם אבי המגרש לכן אפשר דבכה"ג גם אין דרך החותמין לכתוב בן ציון וגם הבית אפרים היה מודה לכתוב בנציון ובחד תיבה וגם כשנקרא רק בן ציון לבד נראה דיותר דבר בטוח הוא כשכותבין כמו שהחזיק עצמו בחתימתו וליכא שינוי במבטא ממה שיכתבו בגט דלא כחתימתו מכח סברא וב"ש בשמות אנשים אות שין פסק אם אין ידוע אם שמו שבתי או שבתאי אמרינן בודאי אין שמו כשמות הכותים ואם חתם באלף אין משנין חתימתו ואם שינה פסול אפילו בדיעבד ובכללים ס"א כתב לעולם אזלינן אחר השם שקורין אותו או אותה ואין משנין ואין דורשין השמות לומר דהשם נקרא על שם כך לשנות השם אשר נקראים בו אפילו אם שמו כשמות הכותים או השם מורה על איזה ריעותא מ"מ אין משנין וכן אם ידוע שם שחותם את עצמו אין משנין כלל ודעת אחרונים הד"ח בשער הנקודות בנקודת פתח חריף ודעת שם יוסף כלל טית אות י"ג ודעת חא"ש בסימן מ"ה דאם חתימתו אינו משונה ממבטא הקריאה לא חשוב חתימה בטעות וצריכין לכתוב