תשורת ש"י מהדורא תנינא תריז

ועוד נראה דהא דאפלגו קוב"ה ומתיבתא דרקיע בספק בהרת קדמה ע"כ רק לענין דאורייתא דאלת"ה הרי בזמן רבה ב"נ כבר פליגי ת"ק ור"י בזה כדאיתא בספ"ד דנגעים והל"ל קוב"ה אומר הלכה כר"י ומתיבתא דרקיע אומרים הלכה כת"ק דהא ביבמות דף י"ד יצתה ב"ק דהלכה כב"ה ובפרק הזהב יצתה ב"ק דהלכה כר"א וכן במדרש ילקוט בפ' יתרו ובפרשת חקת דמצאו משה להקב"ה שאמר הלכה בשם אמרו אליעזר בני אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה ואז עדיין לא נולד ר"א מכ"ש כאן דכבר קדמה פלוגתא דת"ק ור"י דהל"ל הלכה בשם אומרו אע"כ דבמתיבתא דרקיע פליגי רק לענין דאורייתא לפי מ"ש בתורה ולהכי פרש"י לפימ"ש בתורה אמר קוב"ה טהור דזה אינו מבואר בפלוגתא דת"ק ור"י ועל זה הוכיחו מרב"נ דאמר טהור מדאורייתא

ובפנ"י פ"ק דכתובות דף טית בד"ה ל"צ בא"ב כתב מדרבנן ל"מ חזקת היתר כדאיתא ביבמות דף ל"א וכ"כ הפוסקים דמהאי סוגיא דיבמות מוכח דאפילו באיסור והיתר לא אזלינן בתר חזקת היתר וכמו שהאריך בעל פר"ח ביו"ד סימן כ"ט עכ"ל והביאו בשו"ת אר"י דבי עילאי באבני זכרון לחיו"ד ס"ח וכתב דמהתם אין ראיה משום דכשזרק לה גט היתה בחזקת איסור שבעלה עדיין חי וכ"כ ראש יוסף פ"ק דחולין דף י"ב עכ"ל ובראש יוסף שם כתב בד"ה סוף דבר הכל נשמע דהא דכתב הפר"ח בסימן ק"י כלל ששי דבספק השקול אף דאיכא חזקה מ"מ יש להחמיר מדרבנן דמיירי בנמצא ריעותא מחיים כמו בפתחו המוח ונמצא מים בראש ולא ידעו אם המוח מקיף המים יעיי"ש כולהו תלתא חוט המשולש ס"ל דגם בריעותא מחיים רק מדרבנן לא מוקמונן על חזקה

וא"ל לפימ"ש דכ"ע ס"ל דמדאורייתא גם באתרע מחיים וגם בנזקק לטומאה כגון בנחלט לטומא' מחמת שחין ומכוה ואח"כ נולד בו ספק אם בהרת קדמה לשיער לבן ובנזיר דף ס"ה יליף לה מקרא לטהרו או לטמאו דפתח הכתוב בטהרה תחלה א"כ בפ"ק דחולין ד"י ע"ב דאמר מנא ה"מ דאמור רבנן דאוקמוה אחזקה ויליף מקרא ויצא הכהן מן הבית ופלפל שם בזה ולמה לא אמר מקרא לטהרו או לטמאו דלק"מ חדא דבעי למימר הא דרבנן אוקמוה על חזקה דבשלמא אם נילף מקרא ויצא הכהן הוי מפורש בתורה ובדבר המפורש להיתר לא גזרו רבנן כמ"ש תוס' בפא"נ דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכור והטו"ז ביו"ד ריש סימן קי"ז משא"כ הדרש מלטהרו או לטמאו אינו מפורש רק דקדוק דע"כ היה צריך לכתוב אחד מהם תחלה ועוד בשלמא אם ילפינן חזקה מויצא הכהן עכצ"ל מלטהרו אתי ללמד גם כשנזקק לטומאה דאל"כ כבר ידעינן חזקה ויצא הכהן וכמ"ש ר"ת בתוס' בנזיר דף ס"ה ע"ב אבל אם ליכא קרא על סתם חזקה מנ"ל מלטהרו ללמוד אף בשנזקק לטומאה

וא"ל עוד דבנזיר שם אמר אהא דר"י כהה וטהור מנא ה"מ ויליף מלטהרו דהא ת"ק ג"כ מודה דטהור מדאורייתא וא"כ מנ"ל לר"י לחלוק ולומר דגם מדרבנן טהור דג"ז לק"מ דה"פ מנא ה"מ דכיון שנזקק לטומאה י"ל דגם מדאורייתא טמא דכיון דלא למדנו חזקה רק מויצא הכהן ושם לא נזקק לטומאה לזה אמר דילפינן מלטהרו דמן התורה טהור לכן שפיר י"ל דר"י ס"ל דלא גזרו גם רבנן דאדרבה על האוסר מדרבנן עליו להביא ראיה כיון דבא לחדש איסור דרבנן וכדאיתא פ"ד דידים מ"ג כל המחמיר עליו הראיה: קעד

הדיח בחוה"מ של פסח ע"י ערלית רצפה של קרשים לצורך יוט"א דלא מחזי ליה כאיסור כיון שהודח לפני פסח וכמו נטילת צפרנים שהתיר מג"א כשנטלן מעיו"ט ליטול אח"כ בחוה"מ וצווחו עליו בבי מדרשא וענה להם דאף בשבת התירו פרושים לכבד ע"י עכו"ם ברצפת אבנים כמ"ש מג"א בסימן של"ז סק"ד במג"א שם דלא כיש"ש ובחוה"מ י"ל גם ע"י ישראל דהא מותר ליטול גבשישות אע"ג דהוא מלאכה גמורה כדאיתא בסימן תק"מ אך מדיחין ע"י שק וכיוצא שמבלע בו מי הדחה ואח"כ סוחט המים אל כלי וכובסין שם השק וחוזרין ומדיחין בו וכן עושין כ"פ את"ד

תשובה בש"ע סימן תקל"ד כתוב דמטפחת הידים מותר לכבס בחוה"מ מפני שמתלככין ה"נ י"ל לענין הדחת הרצפה אך המג"א שם סק"ב כתב לפי מה שנוהגין שאין מחליפין אלא משבת לשבת א"כ אסור לכבסן במועד שדי להם בכביסה שמעיו"ט ולפ"ז אותם שבהרבה פעמים מניחין הרצפה תוך השנה בלא הדחה שתים ושלש שבתות ה"נ אסור ואף הנוהגין להדיח על כל שבת מ"מ כיון שאין מדיחין רק ע"ש או יום ה' בשבוע יש לאסור גם בחוה"מ. אך אפשר לחלק דבפסח דאין בין יוט"א ליוט"ב כמו משבת לשבת אסור משא"כ בחוה"מ סכות דיש בין יוט"א לשמ"ע כמו משבת לשבת יש להתיר ומג"א דלא חילק משום דמיירי לענין כיבוס בכל יום ודוחק לומר משום דבכל השנה אין מחליפין רק משבת לשבת ה"נ די להם אפילו יהא יותר יום או ימים

אך יש להקשות נהי דאין מחליפין המטפחת רק משבת לשבת מ"מ גם בפסח יום שני של יו"ט אחרון הוא כמו משבת לשבת ולמה המג"א פסיק ותני דבכל חוה"מ אסור הא גם בחוה"מ פסח יש להתיר בשביל יום שני של יו"ט אחרון אף דמיירי לענין כיבוס של כל יום מ"מ כיון דבין חוה"מ פסח בין בחוה"מ סכות יש להתיר לצורך יו"ט ה"ל לפרש דלצורך יוט"ב מותר ול"ל דאסור להכין בחוה"מ לצורך יוט"ב כמ"ש רמ"א בהג"ה בסימן תקל"ט סי"א דמותר לקנות בחוה"מ לצורך יו"ט האחרון ואפשר דהא הטעם שם כמ"ש הטו"ר כי היכי דלא אתו לזלזולי ביו"ט שני דמהאי טעמא נמי לא מבדילין בליל ב' כי היכי דלא ליזלזולי ביה וא"כ בשלמא לענין שאר הכנה דמותר בחוה"מ לצורך יו"ט א' אם נאסר לצורך יוט"ב אתי לזלזולי ביה משא"כ לענין כיבוס בפסח דאסור לצורך יוט"א ליכא חשש זלזול ואף דבחוה"מ סכות מותר לצורך שמ"ע יסברו שאני שמ"ע דעדיף דהוא רגל בפני עצמו דלהכי מקילין בו לענין לעטר בפירות ואסור בפסח

עוד אפשר דיל"ד בדברי הרמ"א שם דכתב דמותר לקנות בחוה"מ לצורך יו"ט שני של יו"ט האחרון ולמה שינה ממ"ש הטור דמותר להכין דמשמע אפי' בישול וכדומה דאית ביה מלאכה מותר וכמו שדקדק בחידושי רע"ק ונ"ל משום דבטור הביא דיש אוסרין והטור מתיר ומביא ראיה מהא דאין מבדילין ואפשר