תשורת ש"י מהדורא תנינא תריג

ומחצה ואפילו לדעת הב"ח שם דיש להחמיר לקבל שבת שתי שעות קודם חשכה עדיין אינו כמ"ש שי"צ שתי שעות ומחצה וגם השתי שעות אינו רק להחמיר ובאבל הוי חומרא דאתי לידי קולא ועוד מה מהני קבלתו אחר גזרות חכז"ל דמחויב באבלות עד תוס' שבת שהוא מדינא ועמ"ג סימן תר"ו סק"י וראית השי"צ אינו ברורה כלל עיי"ש

אלא אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המועטים נגררים עליהם בעל כרחם כדאיתא במרדכי ספ"ב דשבת ובא"ח סימן רס"ג סי"ב לכן כשאומרים הקהל מזמור שיר ליום השבת רשאי האבל לומר ג"כ אם הוא מפלג המנחה ואילך דהיינו שעה ורביע קודם לילה: קעב

וששאל אם יאמר האבל בשבת פזמון שלום עליכם. הנה מן הדין מותרין בשאילת שלום כדאיתא בירושלמי פ"ק דברכות ה"ז ר"מ חמא אבלים בשבת ושאל בשלומן שאין אבל בשבת דכתיב ברכת ד' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ברכת ד' זו ברכת שבת ולא יוסיף עכב עמה זו אבלות והובא ברא"ש פרק ואלו מגלחין ובטוש"ע יו"ד סימן שפ"ה רק תלוי במנהג מקומות כדאיתא התם ומוכח נמי דמדינא מותר לשאול אבל בשלומו בשבת דאל"כ מה מועיל מנהג להתיר איסור כמבואר בפר"ח בהלכות יו"ט ומוכח נמי כשאין יודע המנהג מותר דהא איתא בירושלמי שם ר' הושעיא אזל לחד אתר וחזא אבלים בשבת ושאיל בשלומם אמר להם אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומי ואם איתא דאם אין יודע המנהג אסור מה מהני לו מנהג מקומו הא נותנין עליו המקום שהלך לשם לחומרא כדאיתא במשנה ר"פ מקום שנהגו ומה' שאמר אלא שלום עליכם כמנהג מקומי דאל"ה נותנין עליו גם כן חומרא מקום שיצא משם וכן הוא מן הדין דאם יש ספק במנהג מוקמונין אדינא וכ"כ ברב"י ביו"ד סימן רט"ו ולא עוד דגם אין צריך לשאול ולברר מדלא שאלם איך המנהג אצלם וא"כ ה"נ כשאין ידוע המנהג מותר לומר כל הפזמון שלום עליכם וברכוני לשלום לכאורה

ועדיין צ"ע דהרמב"ם רפ"י דהלכות אבל כתב דבר שבגלוי אינו נוהם בהם אבלות בשבת אלא לובש מנעליו וזוקף את המטה ונותן שלום לכל אדם משמע הא דנותן שלום לכ"א ג"כ משום דזה הוי דבר שבגלוי וכ"כ הכס"מ שם ובש"ע סימן שפ"ה ולא כהלח"מ משום דכמו ששואלין בשלומו ה"נ שואל בשלום אחרים ותלה במנהג המקומות וא"כ צ"ע אם מה ששאל בשלום מלאכים חשוב דבר שבפרהסיא ואף שרגיל לומר בכל שבת ואם עכשיו לא יאמר יהא דבר שבגלוי מ"מ כשהוא יחידי ואין איש בבית לא הוי בגלוי ואינו דומה לנעילת מנעלים וזקיפת המטה דלא חלקו משום דאפשר יבאו אחרים לביתו ויראו משא"כ בזה דאם יבואו אח"כ מי ידע אם לא אמר תדע דהרי יתב"ש עיניו משוטטות בכל הארץ ואיך משכחת דברים שבצנעא ובזכריה ד' כתיב שבעה אלה עיני ד' המה משוטטים בכל הארץ דהיינו שבעה מלאכים כמבואר בס"ק ועוד מלאכים מלוין את האדם ואולי לזה דייק הרמב"ם רפ"י דבשבת נותן שלום לכל אדם ורפ"ה דין כ' כתב בשלום אחרים אלא דההיתר בשבת רק ליתן שלום לכל אדם

ועוד דיל"ד דבפ"ה שם כתב הדין לענין אחרים ששואלים בשלומו וכן אם הוא שואל בשלום אחרים ולמה ברפ"י לענין שבת כתב הדין דנותן שלום לכל אדם ולא כתב לענין אחרים אם מותרין לשאול בשלומו

ונ"ל לפימ"ש מהרי"ו סימן ה' והובא בש"ך סימן ת' וז"ל מה שנהגו האבלים בשבת תוך זיין בעטיפת הראש שפיר קעבדי ואין זה נראה כדבר פרהסיא כיון דכן נהגו אבלים כל שלשים יום דהא דאמר פרק אלו מגלחין פריעת ראש חובה היינו דוקא בימיהם שלא נהגו בעטיפת הראש אלא תוך שבעה ומש"ה אי אזיל בעטיפת הראש אז נראה כאלו נוהג אבלות שבעה בשבת אבל לפי מנהגינו אינו נראה כאלו נוהג מצות שבעה כיון דהכי נהיגי כל שלשים עכ"ל ולכן בשלמא לענין שיתן שלום לכל אדם דאין אסור רק תוך שבעה אם לא יתן שלום בשבת הוי דבר שבגלוי דנוהג מצות שבעה בשבת משא"כ לענין שאילת אחרים לאבל דגם אחר שבעה אסורים עד שלשים לכן אסורים מדינא גם בשבת לשאול בשלומו ולא מהני מנהג לבטל איסור לכן אין ראיה דבירושלמי פרק ואלו מגלחין לא נזכר איסור שאילת שלום רק מקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת ומקום שלא נהגו וכל זה בתוך שבעה ולא נזכר כלל לענין שלושים והחילוק בין שהוא מותר לשאול בשלום אחרים ואחרים אסורין לשאול בשלומו תוך שלשים לכן י"ל דאותן מקומות שנוהגין לשאול בשלומו בשבת ס"ל דכל שלשים אינו אסור גם בחול רק תוך שבעה והוי דבר שבפרהסיא ואותן שנוהגין שלא לשאול תוך שבעה בשבת בשלום האבל ס"ל דבחול כל שלשים אין שואלין בשלומו לכן אסור לשאול בשלומו בשבת משא"כ בגמרא דילן בפא"מ דף כ"א ע"ב מבואר החילוק בין שבעה לשלושים לענין שהאבל אסור מליתן שלום לאחרים רק תוך שבעה ואחרים אסורים ליתן לו שלום כל שלשים ואין תלוי במנהג מקומות ועכצ"ל כן דאל"כ קשה על אותן מקומות דמביא ירושלמי דנוהגין לשאול בשלום האבל בשבת הא כל שלשים אסור ואינו דבר שבפרהסיא

ובירושלמי נמי בפרק ואלו מגלחין הלכה ה' נראה דפליגי אם לשאול בשלום אבל בשבת תליא במנהג דאיתא שם ר' הושעיה ס"ל דתלוי במנהג מקומות ור"מ לא הזכיר כלל אם תליא במנהג ועכצ"ל דר"מ ס"ל דגם בחול תוך שלשים מותר לשאול בשלומו לכן חובה בשבת תוך שבעה לשאול בשלומו דהוה בפרהסיא ורמב"ם פוסק כמסקנא דש"ס דילן דתוך שלשים גם בחול אסור לשאול בשלומו ממלא תוך שבעה בשבת לא חשוב דבר שבפרהסיא ומתורץ בזה קושית הלח"מ בפ"י מהלכות אבל דלמה לא הביא הרמב"ם הך דירושלמי דתליא במנהג וחפשתי ומצאתי במסכתא שמחות פי"ד דת"ק ס"ל הרואה אבל תוך שלשים אינו שואל בשלומו ור"מ ס"ל הרואה אבל תוך שלשים יום שואל בשלומו נמצא כמו שכתבתי דלפיכך ר"מ בשבת שאיל בשלום אבלים תוך שבעה דאם לא ישאל יהא אבלות בפרהסיא דנוהג בדין שבעה ולא ס"ל דתליא במנהג כיון דלדידיה אין ספק ואם נוהגין שלא לישאל בשבת הוי מנהג בטעות אבל ר' הושעיה ידע פלוגתת ת"ק ור"מ לכן מספ"ל האיך מנהג המקום של אותן אבלים דשמא ס"ל כמ"ד דתוך שלשים בחול יאסור לשאול בשלום אבל ממלא לכן נהגו לאסור בשבת ליתן לו שלום דהוי דברים שבצנעא לפי הנראה האי ר' הושעיה הנזכר בירושלמי