תשורת ש"י מהדורא תנינא תריא

להלכה כדעה שסתם בראשונה וגם איך נדחה דעת הרמב"ם וכ"ד הריא"ג הובא בב"י שם והטור הביא שתי הדעות ולא הכריע גם הר"ן הניח בצ"ע וא"כ ודאי הוי ספק ואף דהוה ס"ס ספק כר"ת ור"ח דכל התערובות הוי כנהפך לגמרי כיין ולשאר פוסקים דל"ה ככולו יין מ"מ אם שתה כל התערובות ובתוכו יש יין כא"פ ג"כ הוי ספק פלוגתא שמא מצטרף מ"מ כתבו אחרונים דגם ס"ס לא מהני בספק ברכה לבטלה וכן העלתי לעיל בסימן פ"ד דלענין ברכה אחרונה אין לברך אף דיש ס"ס לחייבו בברכה: קסט

שואל נידון המבואר ביו"ד סימן רפ"ב ס"ז ובש"ך סק"ט שאסור לישב בשוה עם כתבי קודש איך הדין אם אחד יושב במקומו המיוחד לו בבהמ"ד ואח"כ בא אחר והניח שם בסמוך כתבי קודש אם מחויב היושב שם לעמוד משם כי אסיר לישב בשוה עם ספרים והאיך הדין אי מהני מה שהמקומות מתחלקים ביניהם בנסרים בין אחד לחברו כי הנסר שמונח עליו הוא דבר שטחי

נראה ללמוד זה מא"ח סימן ק"ב דצריך לעמוד כשאחד מתפלל תוך ד"א ואם המתפלל בא בגבולו א"צ לעמוד וכתב המג"ד שם משום דד"א של המתפלל הוא אדמת קודש וכעין זה כתוב בזהר פ' חיי שרה דף קל"ב ע"ב וז"ל ובגין דבר נש קאים קמי מלכא עלאה נטל ארבע אמות לצלותיה והובא בספר נהר שלום וא"כ כמו דהתם אם המתפלל בא בגבול היושב א"צ לעמוד מדינא רק ממדת חסידות הה"ד בנ"ד דאידי ואידי מחד טעמא מפני כבוד קדושת המקום ול"ל דשאני בהמד"ר דמיוחד לכל הבא כמ"ש הב"ח דהא מבואר בב"ח שם סימן ק"ב ס"ד דדוקא בבית שלא יחדוהו לתפלה יעמד זה להתפלל בצדו התם הוא דא"צ לקום שזה בא בגבולו אבל בב"ה שהוא מקום מוכן להתפלל שם אם היה אחד יושב שם כבר ובא אחר והתפלל בצדו צריך הוא לקום דאין לו רשות לישב שם ולמנוע הבאים שם להתפלל כיון שיחדוהו לתפלה לכל ישראל שיבואו שם להתפלל עכ"ל וא"כ נראה דזה אינו רק לענין תפלה דהעיקרן דב"ה או בהמד"ר מיוחד וקבוע לתפלה לכל מי שירצה לשפוך שיח זו תפלה משא"כ להניח כ"ק על ספסל שיושבים שם דעיקר הספסלים לישב עליהם ולא להניח שם כ"ק דלזה יש להם שלחן או שטענדר ועל המזיק להרחיק עצמו ולא נראה כלל לחלק העניינים בין הנחת כ"ק לבין ד"א של המתפלל אח"כ מצאתי בהגהות יד אפרים סי' ק"ב דמדמה דין איסור לישב בצד ס"ת לדין דאסור לישב תוך ד"א של המתפלל לנידון דידיה עיי"ש וכ"ש לענין שאר ספרים דהא ברדב"ז ח"ג סימן תקט"ו כתב ז"ל מנהג יפה שלא ישב אדם על מטה וספסל שיש עליו אפילו ספרי תלמוד או פוסקים או וכן תפילין ואפילו מונחין בתוך תיקן אם לא יהיה גבוה טפח כדי לתת כבוד והידור לכל דבר שיש בו קדושה מצד עצמו ולא מדינא שהרי בס"ת עצמו איכא פלוגתא דרבוותא והבו דלא לוסיף עלה והובא בעיקרי ד"ט בחא"ח סימן חית

ואם בא ומצא מונחים ספרים ותפילין על הספסל דמחויב להשאר עומד או מצד מדת חסידות אפילו יושב מקודם שהינחו הכ"ק על הספסל מ"מ אם המקומות מחולקים בנסרים בין אדם לחברו חשוב הפסקה אף דשטח הנסר שיושבין עליו הוא אחד וראיה לזה מא"ח סימן ע"ד דמחבק בזרועו את גופו הוי הפסקה אף דשטח הגוף כולו חד אף דפר"ח חולק אדין זה היינו מטעם אחר שכתב שם אבל מודה דחשוב הפסקה אף דשטח הגוף אחד: קע

עמ"ש בערך ש"י עיו"ד סימן ח"י סי"ג לתרץ קושית הפלתי מהא דמייתי ראיה לאינקבה ריאה במקום דמשמשא ידא דטבחא דתלינן להיתר מהא דאמרינן בא זאב ונטל בני מעים והחזירן נקובים דתלינן בזאב דמאי ראיה מהתם דנטלן הזאב והן אבודים ויצא הדבר בהיתר ותרצתי דאטו הזאב תשובה עשה שהחזירן ובודאי רדפו אחריו ובע"כ החזירן ולא יצא הדבר בהיתר יעיי"ש תמה השואל מי הוא אשר יסתכן נפשו ולרדוף בשאט נפש אחר זאב טורף ולא יצא אף אחד בעיר ושנים ממשפחה את"ד ונעלם ממנו הא דאיתא בבבא מציעא דף צ"ג ע"ב זאב אחד אינו אונס לכן חייב השומר להציל מידו כשבא לטרוף א"כ ה"נ מחויב לרדוף אחריו להציל מידו הבני מעים דבכללן הריאה כדי לבדקה ממלא לא חשיבא יצא הדבר בהיתר דהא שכיח טרפות בריאה דלפיכך חייבו חכז"ל לבדקה כל זמן דאפשר לבדקה ה"נ מחויב לעשות כל טצדקי להצילה מן הזאב ולבודקה דהא כמה ראשונים אוסרים אם נאבדה הריאה ואנן פסקינן להתיר אם נאבדה רק במקום הפסד גדול כדאיתא ביו"ד ריש סימן ל"ט אח"ז רב מצאתי בשו"ת תפ"צ חיו"ד סימן ד' דדחה דברי הפלתי מטעם שכתבתי

ובהכי יש לדייק דברי הירושלמי בפרק א"צ הלכה ג' וז"ל רב"א בשם רבנן דתמן שחטה ואכלו זאבים בני מעיה כשרה שחזקת בני מעים לכושר וחש לומר שמא ניקבו חזקת בני מעים כשרין והובא כן בח"ר פ"ק דחולין אלא דגרס וחש לומר שמא ניקבה הריאה וקשה למה נקט ובאו זאבים ואכלוה ולא כנקט בבבלי ובא זאב דהא משמע דהך ר' בא היינו ר' אבא דאמר זה בפ"ק דחולין דף ט' בשם ר"ה ואפילו אינו זה מ"מ למה נקטו זאבים לשון רבים אלא דס"ל אם היה רק זאב אחד מחויב להציל דאינו אונס וכיון דלא הציל הוי כמבטל איסור לכתחלה וכמי שבמזיד השליך הריאה דאז אסור גם דיעבד לכן דוקא זאבים דאז הוי אונס

אמנם בבבלי פ"ק דחולין דף טית איתא דבעא רב אבא מר"ה בא זאב ונטל בני מעים מהו נטל הא ליתנהו ופרש"י ולא חזינן בהו שום ריעותא ומאי ספיקא איכא ולמה לא משני כיון דזאב אחד אינו אונס והיה יכול להציל שמא הוי כמבטל איסור במזיד ומדפשיטא ליה דודאי כשר ע"כ ל"ה כמבטל איסור דנהי דאונס לא הוי וש"ש חייב אבל גם פשיעה לא הוה דהא ש"ח פטור וכמ"ש הרע"ב בב"מ שם ומדפשיטא ליה בבלי הכי דוחק לומר דירושלמי לא ס"ל הכי אלא כיון דאינו מתכוין לבטל ואינו עושה בידים אינו מחויב לטרוח וכה"ג איתא בפי"א דתרומות מ"ו מגורה שפנה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין ויליף משם הפר"ח ביו"ד סימן צ"ט דביטול איסורין אינו אסור רק מדרבנן לפיכך הקילו ולא אטרחוהו רבנן במידי שאין דרכן של בני אדם לטרוח כולא האי