תשורת ש"י מהדורא תנינא תרי

אחר יחשב כולו יין דאנן טעם כעיקר אמרינן ולא יותר מהעיקר לפיכך צריך כבישה שלשה ימים דע"י ג"י תוסס ונתהפך המים ונעשה יין עיי"ש

וכ"כ בית מאיר בסימן תס"ב ס"ג בד"ה ומעתה דאין לחלק כלל בין מים מרובים שנתערבו עם יין ובין מים מועטין שנתערבו עם יין דאי שעירבו מים ביין בהיות היין תוסס אפילו מרובים נמי נתבטלו ונעשו יין שע"י התסיסה אף המים נהפכו ליין וכדפסק נמי רבינו יונה לענין בשר בדבש ואם נתערבו מים מעט אפילו טפת מים ביין אחר שנעשה יין יש להן דין מי פירות עם מים שממהרין להחמיץ והוכיח כן מדברי מהרי"ט וכ"כ הפר"ח שם ס"ג והביא נמי כן ממהרי"ט ח"א ס"ב וממבי"ט לענין צמוקין וכ"כ שם חמד משה סק"ג

עוד הביא ראיה הפמ"א מב"ב דף צ"ז דאיתא שם אי דרמא תלתא ואתי ארבע חמרא מעליא הוא הרי דקרי לה חמרא מעליא עיי"ש והרי לפימ"ש בביאור הגר"א בסימן תרי"ב סס"ט בדעת הרמב"ם ע"כ ס"ל דאין ראיה מהתם די"ל חמרא מעליא הוא לענין לברך עליו בפה"ג ולקדש עליו דבהכי מיירי התם ולא לענין ברכה אחרונה דאין קידוש אלא במקום סעודה וא"צ לברך אחריו

אך בלא"ה י"ל שאני יינות שלהם דחזק ואינו ראוי לשתיה זולת שיתן בתוכו שלשה חלקים מים וחלק אחד יין ובהכי עלויי עלייה כדאיתא התם ובברכות דף נון ובשבת דף ע"ז וכל עיקר שייחדו חכז"ל ברכה מיוחדת בתחלה וסוף ליין משום דאישתני למעליותא לכן חשבו להמים שעמו ליין כיון דע"י המים חזי לשתיה ואישתני למעליותא וגם כיון שעיקרו כך לערבו עם שלשה חלקים מים וכעין זה כתב הרשב"א הובא בב"י יו"ד סימן קל"ד ועוד מפני חוזק היין מהפך המים ליין ונשתנו המים מברייתן משא"כ ביינות שלנו דאדרבא המים מגרעין את היין וכמ"ש רמ"א בא"ח סימן ער"ב ס"ה ונהי דטעם כעיקר אבל אינו יותר מהעיקר כמ"ש לעיל ואם עשה עיסה מחטים ואורז אם יש בה טעם דגן יוצאין בה בפסח וכתב הראב"ד ז"ל והוא שיש בה דגן שיאכל כזית בכדי אכילת פרס ויאכלנו ורמב"ן כתב דא"צ כזית בכא"פ משום שהחטין גוררין את הארז והרשב"א כתב שהעיקר כהראב"ד הובא בב"י א"ח סימן תנ"ג הרי אף דיש בה טעם דגן צריך שיאכל כזית בכא"פ ורשב"א נמי דס"ל טכ"ע דאורייתא כמ"ש ב"י ביו"ד סי' צ"ח ומ"מ אינו יוצא בפסח עד שיהא כזית בכא"פ ויאכלנו היינו כל אכ"פ ועיי"ש פר"ח ובסימן תמ"ב בד"ה והראב"ד

וגם הפמ"א שם מסיק דביינות שלנו שאינם חזקים דמשערין בשיעור שמוזגין יין באותו מקום ופשיטא במקום שרוב הוא יין והמים משלימין לרביעית דנהפכו המים ליין ומברכין פה"ג ואחריו מעין ג' עיי"ש וכבר כתבתי נהי דיש בו טעם יין מ"מ לא נהפכו המים ליין לברך אחריו מעין ג' אלא אם יש רביעית הלוג יין והוסיף מים באופן שיש יין רביעית לוג בכדי אכילת פרס והוא ממקום דהיין צריך להוסיף עליו מים אזי י"ל דמברך מעין ג' לפי דעת הסוברים דשיעור רביעית הלוג יין מצטרף בכדי אכילת פרס כדאיתא בסימן תרי"ב סעיף יוד אך כיון דהמחבר שם כתב זה בשם י"א משמע דס"ל כדעה ראשונה דלא ישהה מתחלת שתיה עד סוף יותר מכדי שתיית רביעית הלוג וא"כ המים מפסיקין אך אם המקום גורם מחמת שיינם צריכים לערב בהם מים משא"כ בשאר מקומות אזי אם יש רביעית הלוג יין זולת המים יש לומר כיון דאורחייהו בהכי מצטרף היין לרביעית הלוג וכמ"ש תוס' בשבת דף צ"ב ובמג"א ר"ס ש"כ דאזי ל"ל בטלה דעתן אצל כל העולם וכמ"ש לעיל בסימן כף עיי"ש

וביומא דף פ' ע"ב אר"ל ציר ע"ג ירק מצטרף לככותבת ביה"כ פשיטא מהו דתימא משקה הוא קמ"ל כל אכשורי אוכלא אוכל הוא וכן הוא בא"ח סימן תרי"ב ס"ב הרי אף דציר בעצמו משקה הוא מ"מ כיון דהוא אכשורי אוכלא אוכל הוא וכה"ג כתב בשיח יצחק דף ע"ג ב' שם גבי משקין כששתה משקה שאין דרך לשתותו לבדו עם משקה אחר שדרך לשתותו דאם דרכם של בני אדם לשתות בדרך זה דחשובה שתיה ומצטרף ועיי"ש וכה"ג איתא במס' כלים פ"ג משנה ה' הטופל כ"ח הבריא טהור ואת הרעוע טמא כיון דהבריא א"צ לאותה טפילה אינו כגוף הכלי אבל רעוע דצריך לאותה טפילה חשובה הטפילה ככלי עצמה ונעשה גוף אחד עם הכלי וה"נ יין שבזמן הש"ס דלא היה ראוי לשתיה זולת שיערב בו על חד יין תלתא מים נעשו המים כיין ממש משא"כ בזמנינו דהיין א"צ להמים ואינו מכשיר את היין לשתיה ואדרבא יותר טוב לרובא דעלמא בלא מים לא נעשה כהיין

וברי"ף בפע"פ הביא הא דהמוכר פירות דף צ"ז שמרים דרמא עלייהו מיא אע"ג דאית בהו טעם יין לא מברכין עלייהו בפה"ג דמי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא וקשה למה לא הביא על זה הא דאמרו בב"ב שם דאי רמא תלתא ואתא ארבע דחמרא מעליא הוא ובשלמא דאין הדברים אמורים רק לענין בפה"ג לענין קידוש דמיירי התם א"ש דזה כבר כתב הרי"ף בשבת ר"פ המוציא יין דרובע רביעית יין דימזגני בתלתא רובע רביעית הוי כוס של ברכה אבל אי נימא כהפמ"א דמלשון חמר מעליא הוא מוכח דגם לענין דצריך לברך אחריו מעין ג' כאולו היה כולו יין בלא מים ה"ל לרי"ף להשמיענו דבר זה ולא להשמיט מימרא מפורשת שהוא בב"ב שם סמוך ונראה אע"כ כמ"ש דאין מוכח מזה לענין ברכת מעין ג'

והנה לפי מה שהעלתי אם שתה יין מזוג שאין בהיין רביעית בכא"פ אין לברך אחריו מעין ג' דהוי ספק דנהי דלר"ת ור"ח דאם נותן טעם באינו מינו ויש כזית בכא"פ אפילו לא אכל אלא כזית חייב מלקות לענין איסור שנתערב וכן אם עשה עיסה מקמח חטים עם קמח אורז או שאר מינים שאינם באים לידי חימוץ יוצא בכזית שאכל ידי אכילת מצה בפסח א"כ ה"כ י"ל כן לענין תערובות יין במים דע"י הטעם הוי ככולו יין בלא מים מ"מ לדעת ראב"ד ורשב"א דדוקא אם אכל כל הפרס חייב או יוצא בפסח א"כ ה"נ בענין רביעית יין שנתערב בתלתא רביעית מים דוקא אם שתה כל הארבע רביעית בבת אחת אזי מצטרף לענין ברכה מעין ג' אך גם בזה לא יצאנו מידי ספק דהא בסי' תרי"ב שם הביא המחבר דעה ראשונה בסתם דצריך לשתות רביעית בלא שהיה כלל ואח"כ יש אומרים דמצטרף אם לא שהה יותר מכא"פ וא"כ לפי דעה ראשונה אם נתערב אפילו מעט מים בהרבה יין א"א בלא שהיה קצת אפילו שתה רביעית ויותר דמ"מ המים מפסיקין ומ"ש ביאור הגר"א שם דליתא הלכה כהך דעה אין נראה כן מהמחבר דכללא הוא דדעתו