תשורת ש"י מהדורא תנינא תרט

בהתבשיל ששים או לא דכתב בחכ"א כלל מ"ה ס"ג לפימ"ש הש"ך ביו"ד סימן צ"ז סק"ב דספק אם זב יש ס"ס דיש ג"כ ספק שמא אינו מפעפע בכולו ה"כ יש ס"ס ולכן יש להקל וראית באיזה אחרונים שהקשו דספק אינו מפעפע הוי ספק חסרון ידיעה. אמנם צריך להבין גם דעת הש"ך ונ"ל משום דבלא"ה בספק זב נוקמוה אחזקת היתר אלא דבש"ך סימן נון הביא מחלוקת הראשונים אם בספק איסור דאורייתא מוקמונין אחזקת היתר ומסיק דאין להתיר רק בהפס"מ והנה הך ספק שמא מפעפע בכל הכלי עד תוך התבשיל אף דהוה ספק חסרון ידיעה מ"מ זה ספק לכל העולם ויש בזה פלוגתא דרשב"א ורא"ש אי ספק חסי"ד לכל העולם הוי ספק כמבואר בטו"ז סימן פ"א וסימן צ"ח ממלא הוי ס"ס לקולא וא"כ ה"נ י"ל בנשפך תחת הקדרה וא"י כמה נשפך דמוקמונן התבשיל בחזקת היתר ולפימ"ש בחוו"ד בסימן נון להשוות הפוסקים דאם יש ריעותא לפנינו דהתחיל מעשה הטורף אלא דא"י אם נגמר בזה לא מוקמונין אחזקה משא"כ אם אין מעשה הטורף לפנינו ובנשבר הגוף וספק אם קודם שחיטה כיון דאין הטרפות מצד עצמה אלא שמא נקיב הריאה חשוב דאין דבר הטורף לפנינו רק ספק בריעותא אם נעשה מחיים הוי מוקמונון אחזקת היתר לולא דהוי ספק בקיאות דהבקי יכול להבחין אימת נעשה עיי"ש ה"נ אפשר לומר כיון דספק אם מפעפע דרך הקדרה לתוך התבשיל הוי לענין התבשיל כאין דבר הטורף לפנינו והספק אם זב בנידון הש"ך ובנידון החכ"א אם נשפך הרבה עד שאין ששים אינו ספק חסרון ידיעה שפיר יש לאוקמם להתבשיל בחזקת היתר הגם דיש לחלק בין נידון הש"ך לנידון החכ"א דבנידון הש"ך דשמא זב ליכא שום ריעותא לפנינו משא"כ בנשפך דיש ריעותא מ"מ הוי שפיר ס"ס כמ"ש

וא"ל כמו דיש להתבשיל חזקת היתר לומר דלא נשתנה נימא נמי דהחלב לא נתבטל ולא נתהפך מטעם חלב לבשר דאם ליכא בתבשיל ששים לא נתבטל טעם החלב דזה אינו דאנו דנין רק על התבשיל אם נאסר דהוא העיקר כמ"ש בת"ח הובא בטו"ז סימן ק"ב ובש"ך שם דלענין תערובות באינו מינו אין ההיתר נקרא על שם האיסור אלא על שם דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין

ועוד נ"ל דל"ל חזקה רק כמו דילפינן בפ"ק דחולין מנגע לומר דלא נשתנה הנגע ואצ"ל דנעשה מעשה משא"כ כאן ל"ל דנוקמה להחלב בחזקתו ונימא דנעשה מעשה דנשפך יותר עד שלא יהא ששים דאדרבה כל שיש למעט המעשה י"ל דלא נעשה דבר חדש: קסח

שאלת עמ"ש בתשורת ש"י סימן י"ד דרובע רביעית יין שמזגו בתלתא רביעית מים דאיתא בא"ח סימן דר ס"ה בשמרים דרמא תלתא מדות מים ומצא ד, מברך בפה"ג דה"ל כיין מזוג וכתבתי שם דלענין ברכה אחרונה יברך בנ"ר דלענין עה"ג צריך רביעית ואפילו רביעית יין ומעורב בו מים מ"מ כיון דאי אפשר לרביעית היין לשתותו בב"א דהמים מפסיקין אם יש הרבה מים דגם בכדי א"פ א"א לשתות הרביעית יין דהמים מפסיקין או למ"ד דהשיעור שישתה רביעית יין בלא הפסקה אפילו מעט מים מפסיקין אין לברך עה"ג וכתבת דבפמ"א ח"ג סט"ו כתב דיברך עה"ג. הנה בעת שכתבתי זה לא היה לי הפמ"א אך בלא"ה כתבתי שם דפליגי הפוסקים בזה ועיינתי בפמ"א וראיתי שכתב ממ"נ אם נהפכו המים לטעם יין א"כ ראוי נברך גם עה"ג ואם אין בהם טעם יין למה יברך בפה"ג עיי"ש וזה אינו ראיה כלל דכמה ברכות מצינו כן דברכה אחרונה אינו תלוי בברכה ראשונה וכדאיתא בסימן ר"ח ס"ז וסט"ו ובהגר"א שם סקל"ד

והכא כיון דיש בו יין אף על פחות מרביעית צריך לברך בפה"ג כמו בכל ברכה ראשונה דא"צ שיעור אבל ברכה אחרונה דצריך שישתנה רביעית יין בלא שהיה בינתיים לכל מר כדאית ליה בכדי אכילת פרס או כשיעור שתיית רביעית כדאיתא בסי' תרי"ב סעיף יוד וכיון שמעורב בו מים הרי הפסיק בשתיית המים ולא שתה רביעית יין בלא הפסקה בינתיים ונהי דיש בו טעם יין מ"מ לא נהפך ליין ממש אלא טעם יש בו דהרי קי"ל בנתערב איסור בהיתר לח בלח ונתן טעם לא נעשה כולו נבלה מדאורייתא לכ"ע ומ"ד לנע"נ הוא רק מדרבנן משום גזרה כדאיתא ביו"ד סימן צ"ב ס"ד לכן אם יברך על הגפן הוי ברכה לבטלה אבל בנ"ר יכול לברך דהרי מ"מ שתה רביעית בבת אחת

עוד הביא ראיה מידי דהוה איין צמוקים דנזכר בסימן ר"ב דאי משך המים מן הצמוקים ה"ל יין ומברך בפה"ג ואחריו מעין ג' ואף דהמים הוי יוד פעמים יותר מן הצמוקים עיי"ש הנה בזה הפריז על המדה דאם המים יותר מחמשה פעמים אין לו דין יין כמ"ש בבכור שור על ב"ב דף צ"ז דצריך ליזהר שלא יתן כל כך מים שיהיו הצמוקים אחר שנתגדלו אחד מששה במים שאז ודאי הוי ברכה לבטלה וגם מ"ש הבכ"ש לשער אחר שנתגדלו חולק עליו בהגהות יד אפרים בסימן ר"ד ס"ה דאין לשער רק בלחלוחות הדבש בהצימוקים שיהא יותר מאחד מששה במים

וגוף ראייתו מצמוקין גם כן אינו כלום דהא צריך שישרו הצמוקין במים שלשה ימים ונעשה תוסס דאזי נשתנו המים מברייתן והוי יין ולא דמי ליין מזוג במים דלא נשתנו המים מברייתן רק קבלו טעם יין וכבר כתבתי דע"י קבלת טעם לבד לא נהפך מברייתו וכ"כ במג"א סימן תס"ב מן המבי"ט ח"ב סי' ער"ב דיין צמוקים הוי כמי גשמים שנשתנו בתוך הענבים מדאמרינן בב"ב פ"ו יין צמוקים אם הביא לנסכים כשר ויין מזוג אם הביא פסול משמע דיין צמוקים לא מקרי מזוג וכ"כ בב"י שם בשם הר"ש בן הרשב"ץ וכתב שם המג"א סק"ו משום דלאחר שתסס עם המים נשתנו מברייתן וט"ס במג"א שכתב במבי"ט סימן ער"ב וצ"ל רנ"ב וכ"כ מהרלנ"ח סימן מ"א הובא ביו"ד סימן קכ"ג ובמג"ד ומג"א סי' ר"ב סי"א דכל שכותשים הצימוקים ונותנים עליהם מים ותוסס נקרא יין אחר שנשתהו ג"י במים ועיי"ש במהרלנ"ח שכתב משום דגוף הענבים הם במים כח הפרי נותן בהמים טעם חזק כל כך אח"כ ראיתי בספר החיים סימן ער"ב דכתב דלפיכך צריכין שריה שלשה ימים אף דקי"ל כבוש חד מעל"ע כמבושל דכבוש לא מהני רק דדבר הנכבש נותן טעם במה שנתערב ונבלע בו הטעם אבל אינו מועיל להיות גופו נהפך לשם אחר דמ"מ גוף המים שם מים עליהם רק דיש בהם טעם האיסור אבל לענין יין בענין שיתהפך המים להיות עצמו כיין דל"ש בזה לומר טעם כעיקר דאטו אם יהיה נבלע יין בדבר