תשורת ש"י מהדורא תנינא תרח

ולפימ"ש יש ראיה למ"ש בשאילת יעב"ץ הנ"ל הא דצריך למקומו או מעולה בדמים מותר היינו דאין בו איסור דבל תשחית אבל סכנה איכא והא דשמואל אמר לאריסיה איתי לי מקורייהו משום דמכחשי לגפנים מיירי דלא טעין קבא עיי"ש דהא אמר בס"פ החובל אהא דמעולה בדמים מותר תנ"ה רק עץ למעט מעולה בדמים ומה ראיה הא התם מיירי הכתוב במלחמת רבים א"כ הא דמעולה בדמים דמותר מיירי נמי דהוא צורך רבים וליכא חשש סכנה אלא ע"כ הא דאמר רבינא דמעולה בדמים מותר נמי דאין בו איסור דלא תשחית דבזה אין חילוק בין צורך יחיד או רבים ונ"מ היכא דליכא למיחש משום סכנה כגון לצורך מצוה או לצורך רבים גם כ"מ דאינו עובר על הלאו

ול"נ הא דאמר שמואל אייתי למקורייהו ולא חש לסכנה דאפשר דוקא אם פירות האילן לא מזקי בעצמן לשאר פירות החשובים יותר כיון דאלו ואלו פירות הן משא"כ אם מעולה בדמים או צריך למקומן יש סכנה אם משחית פירות חיי האדם ובזה י"ל קושית התוס' שם אהא דאמר רב"ח אנא לא קייצינהו הא אמרינן בפ' החובל דף צ"ב גבי הנהו דקלי דמכחשי לגפני דאמר שמואל אייתי לי מקורייהו אלמא משום היזק גפנים מותר לקוץ דקלים ותרצו דשא"ה דיותר מדאי היו מכחישים לגפנים ובשאילת יעב"ץ כתב שהוא דוחק דאיזה גבול יש בדבר זה אך גם תירצו דהשאיע"ץ דמיירי דלא טעין קבא או דמטי זימנייהו לקוץ ג"כ דוחק דסתמא אמרו ולא מחלק וגם אם מטו זימנייהו לקוץ או דלא טעין קבא למאי נ"מ מייתי הש"ס כלל הנהו עובדי דשמואל ור"ח דכבר מבואר שם דאם לא טעין קבא מותר וגם אם מטו זימנייהו בלא"ה לקוץ והוא מפורש בספ"ד דשביעית וגם אין לתרץ דשאני הך דשמואל דאמר אייתי מקורייהו וגם הא דר"מ דאמר זיל עקרינהו משום דעוקר עם השרש ויכול לנוטעם במקום אחר והתורה או מה שאחז"ל משום סכנה אינו רק כשקוצץ דמפסיד האילן לגמרי וכמ"ש בשאיע"ץ שם ג"כ לא נח לי דא"כ מה השיב רב"ח אנא לא קייצינו משום סכנה דעדיין ה"ל לעקרם עם השרש לכן נ"ל כמ"ש דשאני הנהו עובדי דשמואל ור"ח דפירות הדקלים בעצמם מזקי לגפנים וכיון דהתורה אמרה טעם האיסור כי ממנו תאכל והאדם עץ השדה היינו כמ"ש ראב"ע ורמב"ן שם דהפירות חיי האדם ולכן הכא דמזקי לגפנים דחשובים יותר חיי אדם ידחה המזיק מפני הניזק כיון דמה דמכחשי התמרים לגפנים הקלקול יותר ממה שיקלקל התמרים כשיעקרם לגמרי וכה"ג אמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"ב קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו ואמר שם הא דתנן אם יצא ראשון אין נוגעין בו משום דאין דוחין נפש מפני נפש ה"ט דמשמים קא רדפי לה וכן הוא בחו"מ סימן תכ"ה ס"ב אבל עובדא דרב"ח דס"ל דמדינא לא חשיבי דקלים שלו מזיקין לגופני דר"י דהא הרחיק כשיעור ואין גוף התמרים מזיקין לגפנים אלא דלפעמים הציפרים נחתו מן התמרים על הגפנים דאינו רק גרמא ולא מגירי דיליה לכן לא רצה לקוץ משום סכנתא ואף דיש לדייק מדברי שמואל דאמר שם דמכחשי בחמרא כולא האי דמשמע כתירץ התוס' דיותר מדאי היו מכחישים לגפנים מ"מ לפימ"ש א"ש הדיוק נמי דהיינו דמקלקלין לגפנים יותר ממה שיהא הקלקול בעקירת הדקלים או עכ"פ יהא הקלקול בשוה דאזי ג"כ אין איסור אם היה אפשר לצמצם או דכגון זו שוא"ת עדיף משא"כ אם אין שוים: קסו

רו"ש הלכו לפני ב"ד של שלשה וקבלו אותם בקנין ואחר שטענו בפני הב"ד בקשו הב"ד מהם שיקבלו קנין על פשרה וקבלו בקאג"ס ועשו פשרה וכתבו ונתנו הפסק רק בתנאי אם לא יוצאו הדין תורה ישאר כמ"ש בפשרה אבל אם יפסקו ד"ת יהא לפי הד"ת ועכשיו צועק בע"ד אחד שפשרו ברמיה ורוצה לבטל הפשרה גם הדין אינו רוצה מהם רק ילכו לפני ב"ד אחר

הנה פשוט כ"ז שלא יברר הבע"ד שעשו פשרה ברמיה או בטעות אין בדבריו כלום דאל"כ רוב ד"ת או פשרות אין להם קיום

אך דל הקנין מה שרוצה לידון בפני אחרים אינו יכול כיון שכבר טענו בפניהם כדאיתא בחו"מ סימן י"ג ס"ב בהג"ה

אלא לכאורה אפשר לומר דע"י קנין גרע כיון דלא גמר לסמוך עליהם אלא בקנין ואיתא בחו"מ סימן קצ"ה דכל זמן שעסוקין באותו ענין יכולין לחזור מן הקנין וא"כ הרי לא גמר לידון בפניהם אלא בקנין והרי לא נגמר הקנין כיון דעדיין לא גמרו לא הפשרה ולא הדין דהא תלו הפשרה שלא יתקיים רק כשלא יפסקו ד"ת ועדיין הי' רוצים לעיין בדין תורה וא"כ עדיין לא סלקו עצמם מלעסוק עוד באותו ענין והרי בב"ב דף קי"ד פליגי רבה ור"י דרבה ס"ל דבקנין יכול לחזור כל זמן שישבו ור"י ס"ל כל זמן שעסוקין באותו ענין וא"כ לרב יוסף אינו תלוי כלל אם ישבו עוד או הלכו להם דאם גם לרב יוסף אף שעדיין לא סלקו עצמן מלעסוק באותו ענין אם הלכו באמצע ענין תו א"י לחזור הל"ל רב יוסף אמר אין יכולין לחזור אלא כל זמן שעוסקין באותו ענין דאז הוי מצינו למימר דר"י מודה לרבה דמשהלכו תו א"י לחזור א"ו לרב יוסף דקי"ל כותיה לא תליא כלל בישבו או הלכו רק באם עדיין לא גמרו הענין

אך לפימ"ש רשב"ם בפמ"ש דף קנ"ב וריב"ש סימן שמ"ה דמש"ה אמרינן דלא גמר להקנות אלא בקנין וא"כ כאן דבלא קנין יכולין לחזור כ"ז שלא כתבו או שלא טענו לכן קנו אבל אחר שטענו דל הקנין ומהני מה שטענו

ועוד הא בסימן קצ"ה ק"ח איתא יש מי שכתב דאם קבלו דיינים לפשרה בקנין אע"פ שעסוקין באותו ענין א"י לחזור אחר כ"ד וזה דברי הגאון בב"י ולא נמצא חולק על זה והמחבר שכתב בלשון יש מש"כ משום דלא נמצא זה לשאר פוסקים ומ"מ כן הלכה וכ"כ בנתיב ים בהלכות מו"מ נתיב כ"ו וכן משמע מחו"מ סימן י"ג ס"ב דאיתא שם דמשכתבו א"י לחזור וכתב עלה רמ"א והוא הדין אם קנו מידו וא"כ כמו דאם כתבו א"י לחזור מיד הה"ד אם קנו מידו א"י לחזור מיד אף דעדיין עסוקין באותו ענין: קסז

שאלת איך לנהוג אם נשפך חלב תחת קדרה מתבשיל בשר וא"י כמה נשפך אם יש