תשורת ש"י מהדורא תנינא תרז

גויל שבתחלת ס"ת ובסופה כמי לגול בו העמודים מבואר במשנה דידים פ"ג ובפ"ק דב"ב דף י"ד ובמס' סופרים פרק שני ומ"מ כיון דאין הס"ת פסול בלא זה ואינו רק למצוה הוי רק כגרדומי דכשר בציצית כיון דאינו קדושה רק מצוה כ"ש רוחב הרצועות דלא נזכר רק בדברי גאונים ומבואר בתוס' ופוסקים דאינו פסול בלא"ה ואינו רק למצוה דודאי סגי אם היה רחב כשעורה בתחלת עשייתן לתפילין ומ"מ לא ימנע טוב להולכים בתמים: קסד

לבן תבע מיעקב בערכאות והזמינו להערכאות ואח"כ שכר לבן מליץ וכן שכר יעקב ונתחייב יעקב ועתה תבעו זה את זה בד"ת ההוצאות שעשו. הנה זה פשיטא שא"צ יעקב להחזיר ללבן ההוצאות דהא לא סירב יעקב מלעמוד לד"ת אך ההוצאות שעשה יעקב מה דינו הנה לעיל סימן קס"א בסופו כתבתי די"ל כיון דכבר הזמינו לבן לערכאות ולא תבעו יעקב לד"ת י"ל מדשתק נתרצה לדון בערכאות ואף דלא אמרינן שתיקה כמחילה דמי כל היכא דליכא אומדנא לומר אנן סהדי מ"מ כיון די"ל דאזקיה מדעתיה הוי כאומר קרע כסותי דלאו מדין מחילה היא אלא דמזיק אינו חייב היכא דנתרצה זה כמ"ש קצו"ח ונתיבות קלסיה בסימן רמ"ו ובשו"ת הרי בשמים ח"ב סימן רל"ז כתב ג"כ דפטור התובע להחזיר לנתבע ההוצאות משום דהיה יכול להציל את עצמו שהיה לו לנתבע לקרוא לתובע לד"ת אחר שהזמינו התובע לערכאות עיי"ש וצ"ל אף דאין ידוע אם היה הולך עמו התובע לד"ת מפרט דהרי קמן שתבעו בערכאות מ"מ ספק הוי ומספק אין להוציא ממנו

אמנם פשיטא דא"ל יעקב להחזיר ללבן הוצאת שעשה דהא כמו כן ויותר היה לבן יכול להציל עצמו וגם נתרצה לדון בערכאות וע"י שתיקת יעקב אי אפשר לחייבי דע"י שתיקה אינו מתחייב

אך אם לא פרע לבן שכר המליץ וכדומה וגבה המליץ ההוצאות מן יעקב יש לעיין אם מחויב לבן להחזיר ליעקב דאפשר זה הוא כהוצאות שעשה יעקב ונ"ל דצריך לבן להחזיר ליעקב כיון דמדינא על לבן מוטל לפרוע אלו הוצאות דהוא שלח המליץ ועל ידו נעשו ההוצאות כגון סטעמפיל ושכר העדים שהביא ושכר השלוחים שגבו מיעקב מה שנתחייב ללבן אלא דפייס לבן להערכאות לילך ולגבות הכל מיעקב דכן בדיניהם גובין ממי שנתחייב אבל לאו ד"ת הוא כן וא"כ נפרעו מן יעקב בעד מה שמוטל על לבן ול"ל בזה אין אדם נתפס על חברו דזה הוי כמו מס שגבו שוטרי המלך מאחד בעד חברו כיון דדיניהם הוי כל אחד כערב בעד חברו וכן דמי למלמד שהיה בבית איזה בעה"ב והיה לו משכנות מעכו"ם והלך לו עם המשכנות והוכרח הבעה"ב לשלם להעכו"ם ועיי"ש בחו"מ ס"ס קכ"ח בטו"ז כיון דבדיניהם כך הוא דיכולים לגבות מבעה"ב הוי כאלו הבע"ה ערב בעד המלמד וה"נ דומה לזה וא"כ אפי' לא פייס לבן להערכאות לגבות ההוצאות מן יעקב רק מעצמם עשו כן ג"כ חייב לבן להחזיר ליעקב גם הוצאות שנעשו אחר שהזמינו לבן ע"י הערכאות: קסה

אילן גדלים עליו פרי דשכיחי בהם תולעים לכן אוכלים אותם רק גוים אם מותר לעקור אותו נ"ל דזה חשוב שפיר אילן מאכל דהא רק התולע אסור אבל כשיסיר התולע מותר הפרי וגם נהי דשכיח בהו תולעים מ"מ אפשר ימצא אחר בדיקה פרי בלא תולעים רק אין ישראלים רוצים לטרוח ולבדוק ומי שירצה לטרוח ולבדוק או להסיר התולעים יוכל לאכול גוף הפרי ועוד נהי דעכשיו שכיח בהו תולעים דבר זה משתנה לפי המקום והזמן כמ"ש ת"ח הובא בש"ך יו"ד סימן פ"ד ס"ק כ"ב א"כ שמא באיזה זמן ישתנה וכבר כתבתי בערך ש"י עיו"ד סי' קט"ז דגם כשאין עושה עכשיו פירות רק אפשר יעשה אחר כך פירות אסור לקוץ וא"כ גם בספק אסור לכ"ע כיון דתורה אמרה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא א"כ ספק אסור כיון דאין יודע ול"ל דמוקמונין בחזקתו דלא ישתנה דהא על להבא חיישינן כדאיתא בגיטין דף כ"ח שמא מת ל"ח ושמא ימות חיישינן ועוד הא כתבתי בערך ש"י שם כיון דאמרה תורה אשר תדע לא מפני רוב או חזקה

ועוד אפילו המצא תמצא עץ עושה פירות מתולעים שאינם ראוים כלל למאכל ישראל דא"א להסירם או דטרחתם מרובה מאד מן הנאת אכילה מ"מ נהי דהלאו דלא תשחית אמרה תורה רק בראוי לאכילת ישראל כדכתיב כי ממנו תאכל אבל מ"מ אפשר דיש סכנה לקוץ דהא כתב בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ו דכשצריך למקומו וכה"ג דיש לו ריוח יותר בקציצת האילן מ"מ אפשר דיש בו סכנה אף דאין בו איסור לאו דהשחתה דבקציצת אילן פירות יש שני דברים לאו דהשחתה דאסרה תורה וחשש סכנה שאמרו חכז"ל. ובזה י"ל יותר נהי דנתנה תורה הטעם דממנו תאכל דמשמע דאל"ה אין איסור היינו כיון דתורה מיירי בצרכי רבים שעושים מלחמה כמפורש בקרא כי תצור על עיר וצורכי רבים הוי מצוה וכמ"ש ראב"ד שבאס"ז פ"ו דב"ב דף קוף ע"א אהא דמצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו משום דהנותן לרבים כנותן לשמים שכן העוסק בצורכי רבים כעוסק בצורכי שמים וכן הוא בא"ח סימן ש"ו וסי"ב וכשעוסק במצוה אין חשש סכנה וכדאיתא בפ"ק דפסחים דף חית וא"כ י"ל דגם אילן שפירותיו אין ראוין רק לגוים יש בו סכנה כיון דאין אנו יודעין טעם הסכנה מניין לנו לחלק והרי כשאחזו בולמס ואוכל לרעבונו או לרפואה במקום סכנה דמותר דכתיב וחי בהם מברך כדאיתא בא"ח סימן ר"ד ס"ט גם ראוי לגר תושב ומצוה להחיותו כדאיתא ברמב"ם ספ"י מהלכות מלכים א"כ שייך הטעם דהפירות חיי האדם

ובתוס' פרק לא יחפור דף כ"ו בד"ה אנא לא קייצינא דאמר רב הקשו והא תנן קוצץ ונותן דמים ותרצו דאיכא לאוקמה באילן סרק והקשה בשו"ת בית יעקב סימן ק"ם הא תנן בדף כ"ז ע"ב אילן הנוטה לר"ה קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו וקאי התם ארישא דתנן אילן שהוא נוטה לשדה דמחלק בין שאר אילנות לחרוב ושקמה דמיירי באילנות שעושין פרי עיי"ש ולפימ"ש לא המ"ל להקשות מאילן הנוטה לר"ה דהוי צורכי רבים דהוי מצוה וליכא חשש סכנה

ולפ"ז נדחה נמי ראיית הבית יעקב מאילן הנוטה לר"ה דקוצץ דש"מ בצריך למקומו מותר לקוץ ולפימ"ש אין להביא ראיה מן צורכי רבים וי"ל דלפיכך כתב הרא"ש בס"פ החובל סט"ו נראה דבצריך למקומו מותר דמשמע דאין לו ראיה מוכרחת לזה ולא הכריח הדבר מאילן הנוטה לר"ה ומטעם שכתבתי: