תשורת ש"י מהדורא תנינא תרג

או היקף אע"כ פירושו לשון נשואין ובטו"ז סימן קכ"ו ס"ק כ"א כתב אם כתב ושלטא בלא ה' לבסוף אין לפוסלו והובא ג"כ בב"ש שם סק"מ והג"פ ס"ק ק"ה כתב דאם כתב ושלטה וחיסר האלף כשר וכ"כ הג"פ בסה"ג ס"ק ק"ט הובא בפ"ת לסה"ג ס"ק קל"ז ונראה דהטעם כי דרכי אותיות אהוי להשמט לפעמי' מן המכתב ומנהג לשון ארמי קרובה בתהלוכותיה אל העברית כמ"ש במסלול במסלת הפעלים נתיב ד' שביל כ"ו

וכן על קניתי איש ת"א גברא ועל איש מצרי ת"א גבר ואיש איש כי תשטה אשתו ת"א גבר גבר וכהנה רבים ונראה היכא דדבוק לתיבה שאחריה תרגום גבר וכשאינו דבוק תרגום גברא אך איש איש בפ' נשא תרגום גבר גבר ושם נראה דאינו דבוק ועוד שם כמה פעמים תרגום גבר דנראה ג"כ שאינו דבוק ועכ"פ גוף פירוש המלה הוא גבר כמו גברא ודרך התרגום להשמיט לפעמים אות אלף שבסוף מאיזה טעם אבל ליכא שינוי בגוף פירושו ובפרשת כי תצא ימצא האיש ת"א ישכח גבר ות"י ישכח גברא יקום איש ת"א דיקום גברא ות"י דיכמון גבר וא"כ ליכא חשש דיערער הבעל אפילו כתבו בעצמו וכ"ש אם כתבו הסופר ובשו"ת פנ"י ח"ב חאה"ע סימן פ"א החמיר בגט שהובא מעיר אחרת ויוד שעל האלף דלהתנסבא לא היתה נוגעת בגוף האלף והחמיר ולפימ"ש גם בזה אין לפסול דשינוי ליכא בזה דאין לאלף זה צורת אות ולא גרע מאם נחסר האלף לגמרי ולא כתב שם שום טעם באם נחסר האלף לגמרי שיפסל רק פלפל אם נחסר כל התיבה: קסא

עוף נמלח קוה"פ ובשלו חציה ממנה בפסח וכשלקח בחוהמ"פ חציה השני לבשל נמצא בה חטה בין עור לבשר מה דין הכלים שנתבשל בהם בפסח דכיון דנמצא החטה בין עיר לבשר תלינן במצוי שנפל שם מן הזפק והיה שם בשעת מליחה ובמקו"ח סימן תמ"ז סק"ט ונשמת אדם בה"פ כלל קכ"א כתב דגם בלא נודע עד הפסח אינו חוזר וניעור ובספר מנחת פתים חולק וס"ל דחוזר וניעור

תשובה כבר כיוונתי תלי"ת לדברי נ"א בערך ש"י עיו"ד סימן ק"ב בד"ה ובטור כתב דבלח בלח באינו מינו דאינו בתורת ביטול ברוב רק דבששים בטל טעמו ונתהפך לדבר המותר קוה"פ לא יחול עליו בפסח שם חמץ ולא תליא בידיעה יעיי"ש והנה במוסק ובנפל חתיכת איסור בדבש ס"ל להר"י דמותר כיון דנתהפך לדבר המותר בתר השתא אזלינן והרא"ש בפ"ו דברכות ומג"א בסימן רט"ז סק"ב חולקים עליו והביא מג"א ראי' מבכורות בהא דדם נעכר ונעשה חלב ובח"י סימן תס"ז דחה ראיית המג"א ומקו"ח שם ובשו"ת שנדפס ממנו עכשיו נקרא מילי דאגדתא ושו"ת החזיק עוד דברי הר"י והח"י עיי"ש ועכ"פ גם ראיית המג"א דלא אזלינן בתר השת"א היינו רק מדם שנהפך לחלב וכן הרא"ש דמיירי בכה"ג וכיון שחל עליו מעיקרא שם איסור אינו יוצא מאיסורו אף שנשתנה דוגמא לדבר נ"ט ברנ"ט דיש חילוק בין היה אסור מקודם דאזי גם נ"ט בר נ"ט נשאר באיסורו וכה"ג כתבו תוס' בפ"ק דפסחים ד"ו בד"ה התם ובפא"נ ד"ע גם בספר האשכול ח"ג סי"ל כתב דאם נתערב איסור שלא במינו בששים ליתא לאיסורא כלל דאי איתא הוה ארגשה עיי"ש לכן נהי דהיתר בהיתר לא בטיל היינו בתורת ביטול ברוב כיבש ביבש או מב"מ דכל אחד מעמיד חברו ומחזקו לכן לר"י מב"מ לא בטיל ורבנן דס"ל דבטיל ולא ילפי מדם הפר ושעיר דשניהם היתר אבל איסור בהיתר חשיב להו מין בא"מ כמ"ש הר"ן בנדרים דנ"ב וא"כ לח בלח אינו מינו דיש ששים נתהפך לגמרי לדבר המותר אינו תלוי בידיעה כיון דאינו בתורת ביטול ברוב כיון דליתא וכשיגיע פסח לא יחול עליו שם חמץ כלל

וכעת ראיתי בשו"ת בית שלמה חלק או"ח ספ"ז כתב בלח בלח שנתבטל קודם פסח דקי"ל דאינו חוזר וניעור יש לפקפק בלא נודע ואעפ"כ נהוג עלמא דגם בלא נודע אינו חוזר וניעור ונראה טעמו כיון דנתבטל בששים הוי כמאן דליתא לאיסורא כלל את"ד ובחמד משה סימן תמ"ז סק"ט הניח הדין בצ"ע משום דמדמה לה לאיסור שנפל להיתר בששים דאם לא נודע עד אחר שנתוסף איסור דחו"נ וכבר דחה ראיה זו בנ"א וגם לפימ"ש אינו ראיה

וא"כ בנ"ד דהחטה לא היתה בשעת הבישול בהבשר שנתבשל רק היה בהבשר טעם משהו משעת מליחה מקודם הפסח והוא מין בא"מ ביותר מששים אינו חוזר וניעור בפסח

ויש להוסיף בנידון זה לפימ"ש מ"ב סימן ס"ט דהעיקר כרוב הפוסקים דחטה שנמלח בחתיכת בשר גם אותה חתיכה מותרת בקליפה רק שנהגו גדולי המורים לאסור אותו חתיכה לכן אין להקל משום ואל תיטוש עיי"ש וא"כ ממילא זה רק בדבר שידענו שכן נהגו להחמיר מוקמונן אדינא וליכא משום ואל תיטוש וכן מבואר בברכ"י עיו"ד ריש סימן רי"ד דין א' דדברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור יש להקל לענין ספיקא אם הוא מנהג או לאו

ואין לחוש שמא בשעת מליחה היה החטה בחלק הבשר שנתבשל ביו"ט דנאסר מדינא כדי קליפה ונתבשל עם אותו קליפה ביו"ט ואחר המליחה נפלה לצד הבשר הנשאר דזה אינו דהא אין מחזיקין ממקום למקום וכאן נמצא עתה כאן היה כשנפל החטה מן הזפק וא"כ מעולם לא היה החטה והקליפה בהחלק שנתבשל ביו"ט דהא נמצא בין עור לבשר והעור והבשר הן הנה הקליפה לא פגע ולא נגע בחלק הבשר שנתבשל ביו"ט

שו"ר בשו"ת בית יהודה סימן ט"ו דפסק דגם בלא נודע מהבישול קוה"פ אינו חוזר וניעור דגבי חמץ כיון דגוף התערובות עומד בהוייתו ראשון והשינוי לא בא מגופו אלא מחמת שינוי הזמן מה לי נודע בכל ענין כיון דיש בו שיעור ביטול בששים והביא ראיה ממהריט"צ סימן ס"ד והובא בעיקרי ד"ט חאו"ח סימן ח"י אות כ"ג והגם דטעמו קלוש מ"מ במהריט"צ לא כתב כלל הטעם רק מוכח שם דפשיטא לו במין בא"מ בששים ולא נודע עד הפסח דאינו חוזר וניעור ונ"מ דאלו להבית יהודא ל"ש מב"מ ל"ש באינו מינו ולפימ"ש הטעם דוקא בא"מ בששים אינו חוזר וניעור מחמת שנתחלף החמץ בתוך הששים לא יחול עליו שם חדש בפסח כיון דלא נתוסף עליו להחזירו ליושנו רק הזמן גרמא אח"כ ראיתי דגם אשל אברהם בגליון הש"ע סימן רמ"ז סק"ד הביא דברי הבית יהודה: