תשורת ש"י מהדורא תנינא תרב

חזקה א"כ כשהשני ג"כ רוצה לפחות מהשכירות ששילם ג"כ אין לו דין חזקה ומותר לשלישי להוסיף ולשכור

ועיין בשו"מ ח"א ס"ס ל"ב לענין חזקה ברחיים דאם לא עשה הוצאות על תיקון הרחיים ולא עשה חובות ליכא דין חזקה

ועוד ההכנסה שיש להמדינה או העיר ממכס הגשר וכדומה כל בני המדינה או בני העיר משותפים בו בין גוים בין יהודים ואף דאין מחלקים מזה לשום יהודי מ"מ עושים מזה תיקוני המדינה או העיר כגון תיקון דרכים ושאר צרכים וכשלא יספיק יטילו שרי העיר או המדינה ההוצאה על כל היושבים וא"כ יש ליהודים ג"כ הנאה וחלק מן הכנסות המכס וזה ודאי כשגוי ויהודי שותפים באיזה דבר אסור להעלים ולהבריח ולהונותם משום חלק הישראל אפילו הרוב של הגוי וכן הפקעות הלואתם אסור ועכצ"ל הא דפליגי הפוסקים לענין מכס אם מותר להבריח היינו כשאין ליהודים חלק והנאה מזה

וראיתי בפ"ת ליו"ד סימן קנ"א שכתב דאם אינו נותן המתנה ליד השר או השופט עצמו אלא לעבדו שיתן לאדוניו אם הוא באופן שאין בו חשש גזל דמותר דהוי רק לפני דלפני דאין שליחות לעו"כ עיי"ש ואישתמיטתיה מ"ש התו"ס בפ"ק דע"ז דף י"ד ע"ב בסד"ה חצב דספרים פסולים הראוים לתפלה בבית עכו"ם אסור למכור לכומרים דעובר משום לפני עור ואף לעכו"ם שאינו כומר אסור דבודאי יתננו או ימכרנו לכומר עכ"ל

ועוד כיון דמקבל השופט או השר ממון של ישראל לשוחד זה הוי כאלו הישראל בעצמו נותנו לו דהשליח גוי מעשה קוף בעלמא עביד וכמ"ש בנה"מ בסימן קפ"ב ס"ב לענין קנין משיכה או כסף כששולח ע"י קטן או גוי עיי"ש וכה"ג איתא בפרק כיצד הרגל דף כ"ב ע"ב ובפרק הכונס דף נ"ט ע"ב בשולח שלהבת ביד חש"ו דחייב אף דאינן בני שליחות דמעשיו קא גרמו לו ה"נ ממונו גרם לו להטות לב השופט והוי כנותן לשופט בעצמו

ובשו"ת הרי בשמים ח"ב סימן ר"ה כתב דפשיטא להרב השואל דאין תקנה בחזקת חליבה משום דלא הוי התקנה רק באורנדא משום דאיכא חובות והרי בשמים השיב דנתפשטה התקנה ברוב ישראל ונתקבלה גם במקום דליכא חובות כגון ברחיים ואף דברחיים איכא הפסד הוצאות בכ"ז הלא כתב הב"ח בתשובה סימן סמך דלא פלוג רבנן בתקנה זאת ונוהגת גם במקום דליכא הוצאות עיי"ש הנה עיינתי בב"ח שם ולא כתב כלל דלא פלוג ושם בסימן ס"א אדרבה כתב בטאשפוי דליכא הוצאות אינו בכלל התקנה כלל יעיי"ש גם הלא כתב מהרי"ו סימן ס"ה דלא פלוג רבנן לא אמרינן אלא במלתא דהוי תנאי ב"ד ונתקן במנין בחכמי כל ישראל אבל בתקנת הקהלות דלא נתקן אותו דבר רק לאותה המדינה בלבד אז איכא למימר דלא נתקנה אותה תקנה אלא היכא דשייך אותה הטעם לבד והובא בי"מ בכללי הלמד סימן שנ"ח ומ"ש דבזכל"א כתב ג"כ תקנה בחזקת חליבה בשאלונוקא אין ראיה דמשום ל"פ אלא אפשר מעיקרא תקנו בפירוש כן והרי שו"ת הנ"ל בישיע"ק ושו"מ שהיו בפולין לא פסקו חזקה אלא בענין שעושה חובות ועושה הוצאות ולו יהא פלוגתא בזה מ"מ כשאין תקנה ומנהג מבורר נוקמוה אד"ת דל"ל בזה דהוי ספק חרם דבמדינתו לא שמענו מעולם שנתקין בחרם אלא נמשכין בחזקות אחר המקומות שתקנו ואינו רק מנהג במקומותינו וכה"ג כתב בשו"ת בית יוסף בדיני נשואין סימן י"ד לענין חרגמ"ה למ"ד דלא גזר רק עד סוף אלף החמישי דאף דנמשך גם אח"כ ומנהג אבותיהם בידיהם אינו אלא מנהג ותקנה ואין להחמיר מכח ספק וכ"כ בשו"ת ד"ח ח"ב בחחו"מ סימן מ"ב אך לענין חזקת חליבה מחמיר משום דנהיגי ישראל קדושים לפרוש מלהשיג גבול גבי כל דבר שהוא מחיית חברו וגם בל"ז הא הוי לשוכר החליבה בית לדור בו ויש בזה חדרגמ"ה שלא להשיג גבול דירה אף דהיש"ש ז"ל כתב דלא קבלו מדינתנו זה החרם שלא להשיג גבול דירה מ"מ הרמ"א ז"ל מביאו בסימן רל"ז ושם סימן מ"ג כתב אם האוראנדי נשכרה שלא כדת לא שייך כלל חזקה ועיי"ש סימן מ"ו שכתב ג"כ אם האפטרופס שנתמנה בערכאות השכיר הבית ע"י שוחד דהשכירות בטל ואם מחזיר השוחד לבעה"ב ונתרצה הבעה"ב להר"ן והרמב"ם מ"מ בטל השכירות עיי"ש וא"כ הכא דאין הפקיד מחזיר השוחד להמדינה לכ"ע השכירות בטל והוא ת"י בגנבה ולע"ד גם ליש מי שכתב שבהג"ה חו"מ סימן רל"ז ס"א שהוא חדר"ג שלא להשיג גבול בשכירות בתים אם אינו שוכר מבעל הבית רק מן פקיד שלו וכ"ש אם הבתים של המלך ונותן שוחד להפקיד שישכיר לו בזול ואם לאו השוחד היה נשכר ביותר הן שבא ליד היהודי מתחלה בשכירות ע"י שוחד הן בא לידו בלא שוחד רק כשעבר זמנו ורוצה לשוכרו מחדש ע"י שוחד בפחות משכירות שראוי להשכירו אזי אין בזה חדר"ג דזה הוי לאפרושי מאיסורא דגזלה וגניבה מעכו"ם דאסור דהא באה"ע סימן קט"ו ס"ד מבואר בעוברת על דת יהודית אף דאם רוצה לקיימה אין כופין אותו להוציא רק מצוה עליו שיוציאנה ויכול לגרשה בע"כ דבמקום מצוה ליכא חדר"ג ואם בתחלה ישב בשכירות ע"י שוחד אין זה שכירות: קס

שאלה גט שחתמוהו העדים ואח"כ ראו שנחסר אלף מתיבת להתנסבא נ"ל דכשר ליתנו דהרי על הנשים במגלת אסתר תרגום מכל נשיא דהוו מתנסבן והנון היא כינוי על נשים רבות וא"כ שורש השם בלא אלף לבסוף דאל"כ היה צ"ל דהוו מתנסבאן ואין לומר דבלא האלף יש לפרש שיתנסב כל גבר לה דאזי אין מתירה שתנשא לכל גבר רק באופן שיתנסב כל גבר לה ומבואר בפ"ק דקידושין דף ה' ע"ב אמר לה הריני אישך אין כאן בית מיחוש ופרש"י אין כאן אפילו ספק קידושין דכי יקח כתיב ולא שיקח עצמו לה ולהכי צריך האלף להתנסבא שלא יהא בדוק לכל גבר דזה אינו דא"כ הוי לו לכתוב כל גבר ולא בלמד לכל גבר וע"כ דקאי עלה שהיא תתנסב ויותר מזה כתב בשו"ת הרשב"א אלף קס"ג דאם חיסר ה' בין למד לתיו אין ליחוש דאפילו חיסר כל התיבה אינו פסול וכתב בשו"ת לחם רב בסכ"ט בד"ה למדנו דמשמע דתנתן לכתחלה גם אין לומר דיש לפרש להתנסב לכל גבר כמו שתרגום על ונסב הגבול ויחסר תחומא ות"י ויקף תחומא דהוי לשון סמוך כמו אין תורמין אלא מן המוקף ויהא כאלו לא התירה רק לסמוך לכל גבר דזה אינו כיון דכל הלשון למהך וכו' לשון תרגום היה צריך לכתוב לשון תרגום לשון סחור