תשורת ש"י מהדורא תנינא תרא

נתת תורת כל אחד ואחד בידו כדאמר ר' שמעון במשנה א' פרק שני דשביעית לענין איסור חרישה בשדה הלבן ערב שביעית וכ"פ הרמב"ם פ"ג מהלכות שמיטה ה"א וא"כ כ"ז שלא כתב הגט גם לר"ש לענין אבלות אי אפשר ליתן תורת כל אחד בידו אך כשכתב הגט י"ל דניכר לכל וכן בנישתטית וכתב ומסר הגט לשליח י"ל ג"כ דניכר לכל ומ"מ אין ראיה מן ר"ש כיון דנתן עיניו לגרשה ובידו לגרשה כאלו נתגרשה משא"כ נישתטית דאין בידו לגרשה ואינה ראויה להתגרש וגם אף דלקח היתר ממ"ר וגם נשא אחרת מ"מ כשמתה לבו דוה עליו ומר לו כיון דהיא אנוסה והוא אנוס לישא אחרת אבל אשתו היא ול"ד לנידון היש"ש דנתפשרו על הגט מחמת קטטה וחלק לבם ברצונם וא"כ בנישתטית תלוי בדעת בני אדם אם לבו דוה עליו ממלא י"ל א"כ נתת תורת כל אחד בידו

ובשו"מ מהדורא רביעאה ח"ג ספ"ח הוכיח דלא כיש"ש וגם פסק בנשתגעה אשתו והתירו לו לישא אחרת ע"י התרת מ"ר ובתוך אסיפת מ"ר מתה דמחויב להתאבל אך ראייתו לאו כלום מיומא די"ד דאמר מי חיילא עליו אנינות והא מיגרשה ופרש"י דהא אוקימנא דאי חזי לה דמתה קדים ועייל לביהכנ"ס ומשוי לה לגיטא דמתה גט למפרע הרי א"ל דנתגרשה חל עליו אנינות עיי"ש ושא"ה דמעיקרא לא נתן לה הגט רק ע"ת אם יכנוס לביהכ"נ ואם לא קיים התנאי לא רצה לגרשה ועוד כיון דגרשה רק כשיחזי שתמות ובע"כ משום שני בתים א"כ ודאי כשמתה לבו מצטער ואם מר לו וכמ"ש בתוספות ישנים שם לכן צ"ל משום דמ"מ נתגרשה ואינה שארו ואף דלס"ד לא ידע דמטריד היינו אם נתגרשה לגמרי דתו כשמתה לא מתה אשתו: קנט

ראובן שכר מכס הגשר שהוא של המדינה ע"י ליסטאציא וכשכלה זמן השכירות שכרו שמעון וכשכלה זמן שכירות שמעון ורצה שישכירו לו בפחות הרבה אלא דלזה מדד"מ שלא להשכיר רק ע"י שיעשו ליסטאציא ובהודעה לפרסם איזה ימים מקודם לכל שעומד להשכיר ופעל שמעון ע"י שנתן שוחד לאותם שרים הממונים על זה למסור לו המכס בזול הרבה בצנעא ונודע הדבר ללוי והלך ופסק הרבה יותר ליתן לו המכס וצועק שמעון דפוסק לוי לחיותיה שאין לו אומנות אחרת וכבר הוחזק והפך בה לשיכרה שנית

הנה יש לדון בזה תרתי אם הוי שמעון כעני המהפך בחררה כיון שהשתדל שישכירו לו לו המכס ופסקו עמו הממונים סך השכירות ולא חסר רק עשיית השטר שכירות כנהוג ואם לא היה לוי מוסיף על השכירות ונודע לשרים שבידם למחות בהממונם מליתן המכס לשמעון היו מוסרים הממונם המכס לשמעון שנית שמעון יש לו חזקה שכבר היה מושכר אצלו שלשה שנים

נ"ל דאין לערער על לוי כלל דאטו אם עני מהפך בחררה לקנות איזה חפץ בזול להונות את את המוכר בערמה כי המוכר אינו מבין הדבר כגון שהוא זהב והמוכר טועה וסבור שהוא נחושת וכדומה לזה אטו נימא שאין אחר רשאי לגלות למוכר וליקח ממנו בתורת זהב ודאי בזה לא אסרה תורה ולא תקנו חכז"ל תקנתא למי שרוצה לעשות איסור וכמ"ש בשו"ת הר"ן בסימן מ"ד אהא דפעוטות ממכרן ממכר ומקחן מקח מתקנת חכמים משום כדי חייו דאם נפל לו ירושה בנכסים מועטין דמדינא כשמכר גדול אף דנפקע בזה מזון הבנות מהני המכירה מ"מ אם קטן מכר לא מועיל שאין לעשות תקנה לכדי חייו שיעשה שלא כהוגן והובא בחו"מ סימן רל"ה ס"א בהג"ה וכה"ג איתא בסימן רנ"ו ס"ג

והכא הנותן השוחד עובר משום לפ"ע לת"מ דגם גוי אסור ליקח שוחד כמ"ש רמב"ן פ' וישלח ואחרונים הובא בפ"ת לחו"מ סימן טית ועוד גוזל את המדינה דדמ"ד ול"ל בזה כדעת המתירים בחו"מ סימן שס"ט ס"ו ובביאור הגר"א שם לגנוב את המכס משום דהוי הפקעות הלואתו היינו משום שאינו משלם מה שחייב לשלם בעד העברתו על הגשר אבל ליטול המכס מאחר מה שמגיע למלך זה הוי גנב ואסור לכ"ע כדאיתא בסימן שמ"ח ס"ב וכ"ש למ"ד דמשום דדמ"ד אסור לגנוב המכס של עצמו נמי וכאן דלולא השוחד היה נשכר ביותר וכדד"מ ע"י ליסטאציא הממונה והשוכר גונבים וממילא אפילו תימא דאין זה בכלל גזלה וגנבה רק בכלל אונאה דמותר בעכו"ם כדאיתא בחו"מ סימן רכ"ז סכ"ו מ"מ כיון דלענין מכס דדמ"ד אסור דהא הפקעת הלואתו מותר בעכו"ם מ"מ לענין מכס אסור וז"ל המאירי בנדרים דכ"ח בדבר שהמלך עושה חק קבוע דרך כלל דין גמור הוא ואסור בהעלמתו או בהברחתו כגניבה גמורה

ואפילו נימא דהפקעת הלואתו מותר גם במכס וה"ה אונאה מותר גם במכס מ"מ היינו כששכרו או לקחו בלא נתינת שוחד אבל כיון דדמ"ד שלא להשכירו ע"י שוחד נמצא כל השכירות בטל וזה יחזיק המכס בערמה וגזלינותא וכל מה שפורעין העוברים המכס שייך למלך נמצא מה שנוטל זה יותר ממה שמשלם הוי גניבה וגזלה בידו ואינו בכלל אונאה דמה שמשכיר הממונה את המכס מחמת השוחד הוי כמו שליח שעיוות דשלוחותו בטל והוי כמו היושב על הגשר מעצמו ונוטל המכס בלתי רשות המלך והממונים ומחזיר למלך פחות ממה שגובה ושכר טרחתו דהמותר הוי גנבה ממש וא"ל שיחזיר לשמעון כשיתן גם הוא אותו הוספה דא"כ לא ירצה שום אדם להוסיף כי לא לו יהיה וממילא ישאר ביד שמעון בעברה

ולפ"ז גם דין חזקה ליכא כיון דחזקה אינה רק תקנה ועוד בשו"ת ישועות יעקב מן ב"ב בחו"מ ס"ס קנ"ו כתב דבשכירות הנהר לדגים ליכא דין חזקה כיון דאינו עושה חובות ובניינים אינו כמו ראנדיא א"כ ה"נ במכס ואפילו במקום שנהגו גם בזה דין חזקה מ"מ הלא כתב בכנה"ג שאם השוכר רוצה לפחות ממה שפרע עד היום שכירות ליכא כאן חזקה וכ"כ עוד פוסקים הובא בקונטרס תיקון עולם ס"ל

ואפילו אם נהגו בדין חזקה גם כה"ג מ"מ כיון דשמעון ג"כ שכר המכס אחר שהחזיקו ראובן אין לשמעון דין חזקה כמ"ש בשו"ת שו"מ ח"א סימן למד דליכא בזה תקנת חזקה ולא דין מצרנות והובא ג"כ בקונטרס תק"ע סימן י"ג וכתב ג"כ דאם עבר אחד ושכר באיסור לא עשו תקנה לעבקיין עיי"ש וא"כ ממ"נ אם דין חזקה גם כשרוצה האחד לפחות מהשכירות א"כ השני עשה איסור ומותר להשלישי לשכור ואם כשרוצה לפחות אין בו דין