תשורת ש"י מהדורא תנינא תקצח

דגם דבר שדרכו למנות לא שייך בשור הנסקל ונהי די"ל דבע"ז דאמר שהוא דבר שבמנין הוא כס"ד בזבחים מ"מ לא יתכן שישאר הגמרא במסקנא בזה ובזבחים המסקנא לא כן דהרי מהרי"ב כתב דמסקנת הגמרא בזבחים כרב אשי דטעמא דשור הנסקל דלא בטיל משום דבע"ח בטיל ויש"ש כתב דמסקנת הגמרא בע"ז דשוה"נ הוי דבר שבמנין לכן תירוץ הר"ן דבע"ז דקרי ליה דבר שבמנין משום דבעודו ח"י יש לו חשיבות ולא בטיל

וכיון דהרבה פוסקים ס"ל דאפילו את שדרכו למכור תמיד במנין בטיל חוץ שבע מינים המבואר בש"ע והרבה פוסקים ס"ל דאת שדרכו רק לפעמים למכור במנין בטיל ודאי יש לסמוך על מהר"י ברונא דדבר הנמכר עפ"י רוב רק ביחידי דלא הוי אפילו דרכו למכור לפעמים במנין ובטיל והלא גם אתה הראת לדעת דרש"ל גופא הביא דברי מהרי"ב באו"ש ומובא בב"ח ולא ערער אחריו ועיין ב"ח יו"ד סי' ק"א הביא ראיה לדברי מהרי"ב מהמרדכי פ"ק דביצה ואין להקשות מנ"ל למהרי"ב דלמסקנא כל שנמכר ע"פ רוב יחידי לא חשוב כל שדרכו למנות הלא י"ל דרב אשי לא פליג על הס"ד דהש"ס ועל ר"פ בגוף הסברא דסבירא להו דגם שור הנסקל חשוב דבר שדרכו למנות אלא דלדדהו לא אתיא לרבנן לכן תירץ רב אשי דאתיא אפילו לרבנן דס"ל דכל שדרכו למנות בטיל מ"מ בע"ח חשיבי ולא בטיל וכ"כ יש"ש שם בסימן נון ומהיכי תיתי לעשות פלוגתא ונראה לפימ"ש בתוס' יוה"כ בדף ע"ג עמוד ב' בד"ה מודה ר"ל דבכל מקום דקאמר תלמודא בשלמא לפלוני או הניחא לפלוני אלא לפלוני קשיא דרך המעיינים לבקש איזה דוחק לאותו אמורא דאיתמר עליה הניחא והובא בעין זוכר מערכת ב' אות ה' גם בקיצור כללי הגמרא כתב בכל בשלמא יש בו מלחמה דאל"כ יאמר מי שאליו המלחמה ומי שאליו השלום יניחנו ויהא שלמא רבא עליו אלא נראה שגם מי שאליו השלום יש כנגדו קצת מלחמה או דוחק והוי כאלו אמר בשלמא לפלוני אעפ"י שיש עליו קצת דוחק נוכל לסבול פירושו עכ"ל ודבר זה מוכרח נמי כשאומר הניחא לפלוני דהוה שפת יתר וה"נ קאמר בזבחים שם הניחא לר"ל וכו' ועכצ"ל דגם להס"ד קשה לו ודחיקא לו לומר דשור הנסקל אינו בטיל משום כל שדרכו למנות כיון דעל הרוב נמכר יחידי רק כיון שלא מצא תירוץ אחר מוכרח לידחוק נפשיה וא"כ כשבא רב אשי ומצא תירוץ אחר גם המקשן ס"ל הכי כיון דאשכח רווחא

ול"ל דדחיקא לגמרא לאוקמוה למתניתין כהך תנא דס"ל כל שדרכו למנות לא בטיל דאדרבה כיון דהכי הלכתא דהרי מהרי"ב נמי הכי ס"ל מדהוצרך לומר דמה שנמכר יחידי בטל דאין זה דבר שדרכו למנות א"כ אין זה דוחק כלל לומר דסתם מתניתין אתיא כהלכתא ורב אשי בפ"ק דביצה דף ד' דאמר אהא דביצה שנולדה ביו"ט דספיקא אסורה ואם נתערבה באלף דכולן אסורות ג"כ אפשר דמודה דביצה אינה בטיל משום דלפעמים נמכר במנין ומ"מ אמר דמיירי בנולדה ביו"ט ולא בספק טרפה משום דדוחק לומר דהך ספיקא ואם נתערבה לא קאי ארישא ועוד לפי המ"כ שהביא בב"י יו"ד סימן נ"ז דתמה על שיטת ר"י דס"ל ספק טרפה אינה בטלה אם הוא דבר חשוב עיי"ש ולפיכך מוקי רב אשי משום דשיל"מ ולפ"ז א"ש נמי מה דאמר בביצה שם הניחא למ"ד כל שדרכו למנות עיי"ש ומ"ש המנ"י בכלל וסמ"ק סק"א דהדרישה הקשה בסימן ק"א סק"ג דהא איתא להדיא בש"ס דזבחים דשוה"נ הוי דבר שבמנין עיי"ש בדרישה דאינו מקשה מזבחים כלום רק מהרא"ש: קנה

יורה שבשלו בה גוים יי"ש מחרצנים ושמרים של נסך ובא ישראל לשאול להרב איך יעשה לשרוף בה יי"ש כשר והורה לו להגעיל היורה ע"י מים ואפר ולנקות הקנים קודם הגעלה והלך והגעיל בלא מים ואפר ובישל יין שרף ושאלו המורה למה עשה כן והשיב רבים עושים כן

הנה אם הורה לו המורה הרב שיעשה הגעלה ע"י מים ואפר לא טוב הורה דהרי המג"ד סימן תנ"א סקכ"ז כתל לבשל בו מים ואפר לבטל ריח וטעם היי"ש ואח"כ יגעילוה במים לבד וכ"כ הח"י ושאר אחרונים וגם בזה פקפק בחידושי רע"ק שם אך כ"ז לכתחלה אבל בדיעבד מתיר הנוב"ת בחיו"ד סימן נ"ח אפילו לא הגעיל משום דע"י שנוטף מן הקנים הרבה יי"ש אף דעיקר הזיעה בא מן החרצנים ושמרים מ"מ יש ששים יעיי"ש ונראה דגם שלא ניקה הקנים מהזיעה שנדבק בהן מ"מ ודאי יש ששים

אמנם יל"ע כאן אם הורה לו המורה כדינו לבשל קודם במים ואפר ולנקות הקנים ואח"כ יגעיל דלכאורה דמי למ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ב ק"ג בשליח שהביא גט ואמר בפ"נ ובפנ"ח ואח"כ אמר לו הרב שאסור לישא אותה ועבר כי אחרים התירוה לו ופסק הרא"ש דמוציאין אותה ממנו ואע"ג דמסיק בפ"ש דיבמות דף כ"ח דכנס לא יוציא הנ"מ כנס בדיעבד אבל אם עבר על התראת ב"ד מפקינן לה מיניה אף דאחרים התירוה לו חדא שאין באחרים שיוכלו לחלוק על הוראתו ועוד שלא היה לו לזלזל בהוראות הרב וכ"פ בש"ע סימן י"א ובחמ"ח וטו"ז שם אף דהב"ש הביא דהריב"ש מיקל מ"מ רבים הם דמחמירים וגם בש"ע סתם כן גם בשו"ת חוט השני סימן י"ב העלה לפסוק כמו שסתם הש"ע

אך י"ל דאין נדון זה דומה להתם דהתם קנסינן לו שלא יהא חוטא נשכר וכשיוציאה לא הפסיד ממה שהיה מקודם שנשאה אבל כאן אם אוסרין היי"ש הרי הפסיד התבואה והשמרים ובזה לא מצינו דקנסו אותו אלא אם יוכל למכור היי"ש לגוים ולא יפסיד ולא ירויח יש לדמותו להתם דנראה לפי הטעמים דאמרו ביבמות דף פ"ה ע"ב אהא דשניה אין לה כתובה ה"נ הללו דכנסו אחר ההתראה דמוציאין אותה ממנו אין לה כתובה

אלא גם כשירויח ע"י מכירה לישראל י"ל דמותר לפימ"ש הריב"ש בסימן רמ"ב שאף לפי הנוסחא בירושלמי דממנה למדו הפוסקים גבי נטען משפחה ובחכם שאסר האשה בנדר ובשליח גט שאמר בפנ"ח דאם התרו בו שלא ישאנה ועבר וכנס מוציאין אותה ממנו כיון דמשום קנסא הוא י"ל היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר דחידוש הוא ולא גמרינן מיניה עיי"ש וא"כ ה"נ לא נגמר מיניה אף לפי מה שסתם בש"ע סימן י"א להחמיר היינו דהתם איתמר לפי נסחתם בירושלמי

ומ"מ בנ"ד כיון דהורה לו החכם ולא עשה כן חשוב מזיד וקי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ואם ביטל במזיד אסור לו ואפילו לאחרים אם עשה