תשורת ש"י מהדורא תנינא תקצז

ע"כ מה דהוצרכו הכשר משום נזיר דמנ"ל שמא משום יין נסך ותרצתי שם עפימ"ש הר"ן פרק אין מעמידין דיין שנתנסך לע"ז מיעוטא הוא ולמיעוטא לא חיישין ושאלת הא התוס' שם כ"כ על דברי רע"ק דיליף טכ"ע מכלי מדין ורע"ק ס"ל דחיישינן למיעוטא מה"ת בסיף פ"ק דמכות דאמר שם אלו היה בסנהדרין לא היה נהרג אדם דדלמא טרפה הוי א"ד ולק"מ חדא דתוס' בסוף מכות שם כתבו דלאו מה"ט דחייש למיעוטא לא היה נהרג אדם מעולם יעיי"ש ועוד אפילו מה"ט דחייש למיעוטא תינח התם דרק רובא דעלמא דאינם טרפה אבל חזקה ליכא דהוי חזקה שלא נתבררה לעולם כמ"ש תוס' בפ"ק דחולין דף י"א בד"ה אתיא משא"כ לחוש שנתנסך היין לע"ז הרי קודם שנתנסך לפני ע"ז נודע שכשר וספק אם נתנסך אחר שנעשה יין הוי חזקה ורובא וכה"ג לא הוי רק מיעוטא דמיעוטא כדאיתא ביבמות דף קי"ט ע"ב דהיכא דיש חזקה ורובא גם ר"מ לא חייש והתוס' במכות שם כתבו דלא מצינו שום תנא דחייש למיעוטא טפי מר"מ והא דמסיק בפ"ג דבכורות דף כ"ף ע"ב דרע"ק ס"ל חלב אינו פוטר דחייש למיעוטא הרי כתבו תוס' שם משום דאיכא חזקה בהדי מיעוטא דהוא בחזקת שלא ילדה עד השתא כמ"ש ר"ת שם ואף דכתבו עוד תוס' שם דיש חזקה להולד דלא היה קדוש במעי אמו נ"ל די"ל דחזקת שלא ילדה הוי חזקת הגוף דעדיף משאר חזקות כמ"ש תוס' בפרק המדיר דף ע"ה בד"ה אבל וה"נ חזקת שלא ילדה הוי חזקת הגוף דלא נפתח רחמה משא"כ חזקה דלא היה קדוש אינו רק כמו חזקת פנויה דלא היתה מקודשת ועוד הא דחלב אינו פוטר י"ל רק מדרבנן חייש למיעוטא גם חזקת ולד דלא היה קדוש במעי אמו ממלא נשתנה כשתלד דמעוברת עומד לילד והרי ילדה וגרע מחזקת פנוי דתלוי במעשה וגם גרע מחזקת שלא ילדה דמחוסר מעשה הרבעה ומ"ש הרא"ש בבכורות שם להשיג על ר"ת דנגד חזקת שלא ילדה יש חזקת חולין דהעמד ולד על חזקתו ונאמר שהוא חולין כמו שהיה במעי אמו והך חזקה עדיפא טפי דאיכא בהדה חזקת ממון דלא מפקינין ליה מיד בעלים עכ"ל אינו מובן לי דאטו מאן דאמר חלב אינו פוטר וכן ר"ת דפסק הכי אטו מפקינין מיד בעלים אלא דס"ל דהוי ספק בכור לענין איסור ויאכל במומו לבעלים ואין לכהן כלים דהממע"ה ככל ספק בכור כדאיתא ביו"ד סימן שט"ז

עוד נ"ל דודאי אפילו מאן דחייש למיעוטא מן התורה לא חמירא מספק השקול דהרי אפי' רובא כתב באס"ז פ"ק דב"מ דף זיין דהוי רק ספק אלא דגזה"כ לילך בתר רוב וא"כ מאן דחייש למיעוטא משום דס"ל דהוי ספק ולכן רע"ק נמי דס"ל דשמא ההרוג טרפה היה משום דמספק א"א להרוג הרוצח דספק נפשות להקל כדאיתא בפ"ק דכתובות דף ט"ו אבל בשאר איסורים תליא באם ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ור"מ דס"ל חיישינן למיעוטא א"ת דמה"ת חייש למיעוטא משום דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא ועיין בפלתי סימן ק"י בתחלת בית הספק הוכיח דר"מ ס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא אמנם רע"ק ס"ל ספיקא דאורייתא לקולא מן התורה אפילו להתוס' דס"ל לחומרא מ"מ רע"ק ס"ל לקולא כאשר הוכיח בקה"י באות נון ס"ג ובאות סמך אות ט"ו לכן ל"ל לרע"ק דכלי יין הצריכה התורה הגעלה משום חשש יין נסך כיון דיי"נ מיעוטא משא"כ משום נזיר או משום שאר איסורים ודאי מצוי יותר דנשתמשו באיסור בכל יום ועוד הא מוקי לה בפסחים שם ובנזיר דף ל"ז לרע"ק שבישל בה נכרי היום ומנא ידעי א"ו כשראו שבישלו בה נכרי היום וראו שבישלו בה היום יין: קנד

כתב מהררי"ב דתרנגולת ל"ח דבר שבמנין מאחר שמוכרין התרנגולים ברוב פעמים ביחידות אין שייך כאן דבר שבמנין ותדע שהרי שור הנסקל מסיק התלמוד דלא בטיל משום שהוא בעל חי ותיפוק ליה משום שהוא דבר שבמנין אלא ש"מ מה שמוכרין ביחידי לא קרי דבר שבמנין הובא ביש"ש פג"ה סנ"א וכתב עליו דודאי לא עיין בפרק בתרא דע"ז דמסיק להדיא דשור הנסקל דבר שבמנין הוא עכ"ל וכתבתי בשו"ת תשורת ש"י סימן תי"ב דלק"מ דא"כ יסתרו דברי הש"ס דבפרק כל הזבחים דף ע"ג מסיק רב אשי משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי משום דבר שבמנין אבל הרואה בר"ן בע"ז שם דף ע"ד מבואר הא דקאמר בע"ז דתנא חשיב דבר שבמנין אי מיירי בשור הנסקל חי קרי לבע"ח דבר שבמנין משום חשיבות חי ואי מיירי בנשחט מיירי לענין חתיכות שנתערבו עכ"ל והשיב לי מורה אחד דשגיתי ב"ה דהרי בזבחים שם אמרו בפירוש וכ"ת חשיבי ולא בטלי משום דבר שבמנין הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו הרי מפורש דשור הנסקל ודכותיה חשיבי דבר שבמנין כל שדרכו למנות ודעת מהרי"ב תמיהון את"ד

והשבתי לדבריו למה לא השיג יש"ש על מהרי"ב ממקום שבא מהרי"ב מזבחים שם ולמה לו להביא ממרחק לחמו אע"כ דמהתם לא היה יכול להשיג דס"ל למהרי"ב דרק לס"ד דש"ס ור"פ שם ס"ל אף דבר דרוב פעמים אין מוכרין רק ביחידי חשוב דבר שדרכו למנות כיון דעל צד המועט נמכרין שלא ביחידי אבל רב אשי חולק ומסיק טעם אחר משום דבע"ח חשיבי דמש"ה נד רב אשי מהס"ד דש"ס ומתירוצו דר"פ משום דס"ל כל שברוב פעמים נמכר ביחידי אין לו שייכות בדבר שבמנין לכ"ע אלא הטעם שום דבע"ח חשיבי לכן תפס עליו יש"ש דבע"ז מסיק דחשיב דבר שבמנין ועל זה כתבתי דא"כ יסתרו דברי הש"ס דבזבחים מסיק דלא חשוב דבר שבמנין ובע"ז מסיק דהוי דשב"מ ונהי דליש"ש ס"ל שם בסי' נון דרב אשי ל"פ על ס"ד דהש"ס ועל ר"פ אלא דהוסיף עוד תירוץ לא קשה אבל למהררי"ב קשה דהוה סתירה לכן כתבתי ליישב עפ"י דברי הר"ן דהא דבע"ז קרי ליה דבר שבמנין משום חשיבות בעל חי אבל לעולם לא חשוב כל שדרכו למנות למסקנא דרב אשי ואף דיש"ש עצמו כתב שם דלחתיכה הראויה להתכבד נמי קרי דבר שבמנין מ"מ לא אסיק אדעתיה דלחשובות בע"ח יקרא דבר שבמנין דיש לחלק דחתיכה הראויה נמי מונין כשמכבד אורחים ע"ד שכתוב ותרב משאת בנימין חמש ידות אבל הר"ן לא ניחא ליה לומר דלמסקנא דש"ס בע"ז יהא טעם המשנה שם דשור הנסקל לא בטיל משום כל שדרכו למנות דהא הר"ן שם בסוף דבריו על הגמרא כתב להלכה דדוקא את שדרכו למנות לא בטיל דלעולם לא נמכר רק במנין וודאי שור הנסקל ליכא למימר דלעולם לא נמכר רק במנין וכדאיתא בזבחים שם דלכ"ע לא חשוב את שדרכו למנות רק כל שדרכו למנות ועוד אפשר דס"ל כמהררי"ב דמסיק רב אשי