תשורת ש"י מהדורא תנינא תקצו

מסר המלוה השטר לערכאות חייב בכל היזקות ומסיק השע"מ דאינו רק גרמא ודיין אחד אמר דהמלוה חייב דהנכרי הוא שלוחו דמלוה ועוד דהוה כהא דסימן ש"ו בהראה דינר לשולחנו כשנראה דעליו סמך. ועוד כיון דהפרטעסט עושים למלוה הזישראנט שידע שהלוה לא שילם והוא נשאר זישראנט א"כ הוצאות הפאטעסט עשו עליו רק שהמלוה יוכל לגבות מהלוה כיון שע"י נפסד וע"כ הערכאות גובים מיד מהלוה משום הפוכי מטרתא א"כ מחויב המלוה להחזיר ללוה את"ד

תשובה אפילו לדעת המחבר בחו"מ סימן כ"ו פטור כאן המלוה דמוסר שטר לעכו"ם שיתבענו בדניהם שכתב המחבר שחייב היינו כיון שציווהו שיתבענו משא"כ מוכר שט"ח שיש לו על ישראל לעכו"ם לא ציווהו לתבוע והעכו"ם מדעתא דנפשיה תובע ממונו כיון דקנה השט"ח והחילוק מבואר בריטב"א שבאס"ז פ"ק דב"מ דף יוד ע"ב בד"ה אבל דהא דתנן השולח ביד חש"ו פטור משום שלא אמר להזיק אלא שנתן בעירה ברשותם ובענין דלא מזקי אלא בצבתא דחרש שאין השולח עושה גרמא בעלמא וה"נ מלוה זה נתן הוועקסל לקאססא ולקח מעותיו הא לא ציווה לתבוע את הלוה לעשות עליו הוצאות רק הקאססא מדעתייהו עשו לגבות ממונם והשע"מ שהשוה מוסר שט"ח למוכר שט"ח ל"ד וכאשר ביארתי בערך ש"י עחו"מ סכ"ו בסוד

ומ"ש כיון שהזהיר הדיין שיודיע ללוה שהוועכסיל בקאססא והבטיחו המלוה שיודיעו הוה כההוא דסימן ש"ו ס"ד דאם נראה דהמראה דינר דעליו סמיך חייב. לא נראה כלל דהתם בעל הדינר סמך ונפסד ממונו משא"כ הדיין סמך ולא הלוה דלא ידע מזה כלום ועל מה סמך הלוה וגם במה שהבטיחו המלוה תחלה שלא יתן היועכסיל לקאססא ליכא מידי דמוכחא דלוה סמך עליו דהא מה דנתן היועכסיל למלוה בלא"ה היה צריך ליתנו ומה דלא פרע בזמנו להקאססא אינו ראיה דהרבה אין פורעין בזמנו מפני כמה סיבות ועוד הא דמוכח דעליה סמיך פירש הרמ"ה שבאס"ז בב"ק דף צ"ט ע"ב דידע איהו מנפשיה כגון דשקליה מלוקח באפיה ע"פ הכרתו עכ"ל אבל כאן היאיך מוכח כיון דצריך הלוה ליתן הוועכסיל למלוה אפילו לא היה סומך עליו

ומ"ש כיון שהפערטס עושים למלוה עליו החיוב זה אינו דהא הקאססא עושים הפארטעסט לטובת עצמם והם אומרים לשכיר שלהם לעשות פארטעסט והשכיר עושה לטובת הקאססא ומוטל חייב התשלומין על הקאסא רק דיניהם לגבות זה ממי שימצאו או ירצו לגבות הן מן הלוה הן מן הזישראנט נמצא הלוה פרע בעד הקאססא: קנב

שאלת עמ"ש בתשורת ש"י סימן שכ"ח דאם גוי השחיר והחליק מנעלים של ישראל בשבת מיתר הישראל לנעלם בשבת אף דאסור לצוות הגוי ואפילו עושה הגוי בעצמו מ"מ כשרואה צריך הישראל למחות בו והבאתי ראיה מהמג"א בסימן רנ"ב סקי"ג שכתב דאם הערל החליק ותיקן המנעל בשבת שרי ללבשו בשבת דהא היה יכול ללבשו בלא"ה כמ"ש סימן רנ"ג ס"א בהג"ה דאם החזירם גוי בשבת מותר אם כבר נתבשל אף דמצתמק ויפה לו והקשת הא הפרמ"ג כתב שם סקי"ב דדוקא אם החזירם הגוי שלא מדעת ישראל הנה לזה הבאתי בתשורת ש"י שם דברי הגאון מהר"ז זלה"ה בסימן רנ"ג סק"ה אפילו החזיר הישראל על ידי גוי במזיד שרי לאכלו בשבת כיון שכבר היה ראוי לאכול אף דמצטמק ויפה לו וכתבתי שם דבכונה הוסיף על דברי רמ"א לאפוקי מהלבוש שהביא הפרמ"ג שכתב דוקא אם החזיר בלא ידיעת ישראל ובאמת מסתימת רמ"א משמע דלא כהלבוש ואם כהלבוש למה כתב רמ"א ואם החזירם ישראל דינו כעבר ושיהא יותר הל"ל אם החזירם עכו"ם שלא מדעת ישראל מותר והוי ידעינן תרתי ממילא דאם החזירם גוי מדעת ישראל אסור וכ"ש אם החזירם ישראל עצמו וגם בספר מעדני אשר במלאכת אופה סקי"א בפירש דאפילו ציוה לגוי להחזיר ומצטמק ויפה לו מותר לאכלו בשבת וגם אני הבאתי ראיה לזה שם בתשורת ש"י וכיון דהמג"א הנ"ל הביא ראיה מזה ע"כ דבמנעלים נמי מותר אפילו ציוה הישראל להגוי להחליקו ולתקנו ועשה כן בבית ישראל כמו הא דתבשיל שהחזיר הגוי דאפילו צווהו ישראל ודלא כאשר דימה מעלתו דמג"א בסימן רנ"ב אינו מתיר רק כשעשה הגוי שלא מדעת ישראל וגם לא בבית ישראל וע"כ בלא"ה הכי הוא דהא מה דאסרינן לפעמים בכדי שיעשו משום שלא יהנה ישראל וכאן דלא חשוב הנאה כל כך כיון דבלא"ה היה ראוי ליהנות בו ממילא לא שנא בין נעשה ע"י צוואת ישראל ובבית ישראל או לא וכיון דבתראי מתירין דלא כתפא"י והלבוש הלכה כמותן בדרבנן ואפילו יהא איסור דאורייתא במנעל ישן לתקן ולהחליק בוויקס מ"מ שלא יהנה ממלאכת שבת הנעשה ע"י גוי ליכא רק חשש דרבנן ומפרט לפי מה שהראתי לדעת שם בתשורת ש"י דאינו אסור בגוף הוויקסין אפילו הישראל רק מדרבנן ובלבוש סימן שי"ד סי"א כתב אסור לסתום ע"ג הנקב דבר הדבק בו אם יש בו משום מרוח כגון בשעוה או בשמן עב אסור משום שהוא אב מלאכה משום מוחק עכ"ל דמשמע גם בשמן עב הוא אב מלאכה וזה אינו דבפכ"ב דשבת דף קמ"ו ע"ב מבואר דאינו אלא משום גזרה דשעוה וכן מבואר בכל הפוסקים וצריכין לדחוק דקאי על מירוח דהוה אב מלאכה היכא דהוי מירוח כגון שעוה אבל שמן עב הוא רק משום גזרה ועיין לבש"ר דשמן עב יש בו מירוח קצת לכן אסור משום גזרה לכן צל"ע אם וויקס הוי כשעוה או כשמן עב דנראה בחוש שאינו גוש ועב כשעוה ומג"א שכתב בסימן שי"ו סקכ"ד דשפשף הרוק יש בי משום מירוח אפשר כונתו מדרבנן וג"ז צ"ע מנ"ל דל"ד לשמן עב ומעדני אשר בדין ממחק כתב דאין בו משום ממרח

ועכ"פ כיין דאין לנו ראיה מהגמרא ופוסקים לענין המנעלים ללבשן בשבת אם החליק מנעלים ישנים בוויקס ע"י גוי בשבת אין לאסור וכמ"ש החכיב בס"ס צ"ב דאין לנו לאסור במילי דרבנן מדעתינו דהמחמיר עליו להביא ראיה וכאותה שא"ל ר"י לר"א ב"ע סוף ידים ומפרט דהכא הוי חומרא דאתי לידי קולא לישב כאבל יחף בביתו בשבת ר"ל: קנג

שאלת עמ"ש בתשורת ש"י סימן תנ"א על מ"ש תוס' בפסחים דף מ"ד דכלי יין דמדין